נישואין זה שלום לא מלחמה

    

קריאות "מזל טוב" נשמעו מכל עבר כאשר החתן המאושר שבר את הכוס על רצפת האולם המפואר. הוא הביט ברעייתו שאף היא נראתה מאושרת. זה זמן רב שהם ציפו לרגע הזה. שבועות מספר לפני החתונה התרוצצו בני הזוג מסידור לסידור, כדי לארגן את הערב המאושר ביותר בחייהם, הערב שיאחד ביניהם. והנה זה הגיע, בני הזוג הפכו לבעל ואישה.

 

האולם מפואר, האורחים חוגגים את שמחת בני הזוג הטרי, אוכל מוצע בשפע ומזנון מתוק ומיוחד הוצב בכניסה לאולם, "לחיים מאושרים ומתוקים" – אמר כל מי שטעם מדברי המתיקה שהוגשו על השולחן בשפע רב. מצלמות מפוזרות בכל פינה כדי להנציח כל ורגע ורגע, כאשר אחד הרגעים המיוחדים שתפסה עדשת המצלמה היה, כשהחתן פנה אל כלתו ליד השולחן המתוק ואמר לה: "כך יהיו חיינו – מתוקים מדבש". הכלה כמובן חייכה ושמחה לשמוע הבטחה נפלאה מהאדם שעימו תחלוק את שארית חייה.

 

בני הזוג לא חשבו לרגע שהדבר היחיד שיישאר מערב מיוחד, מתוק ויפה זה, הוא רק אלבום תמונות המנציח את האהבה, שעליה כבר אפשר היה לומר – ‘זכרונה לברכה שהלכה לעולמה בטרם עת’.

 

מה קרה למתיקות? לאן נעלמה האהבה שהובילה לחופה וקידושין, ואת מקומה תפסו זעם ושנאה שהובילו לגירושין?

 

למרבה הצער, תמונת מצב עגומה זו תופסת תאוצה בשנים האחרונות, והתוצאות ניכרות היטב על פני הסטטיסטיקות של אחוז המתגרשים, שרק עולה ועולה משנה לשנה.

 

למה זה קורה?

 

ידועה שאלתו של בלעם "מה טובו אוהליך יעקב" – מדוע בתיהם של עם ישראל כל כך טובים ומאושרים, מלאים שלום וריעות, אהבה ואחדות – בתים המפיצים אור של חסד לזולת?

 

על שאלה זו השיב בלעם בעצמו כשהמשיך את הפסוק: "משכנותיך ישראל!" – כלומר שעשו את ביתם משכן לבורא עולם, בית המבוסס על עקרות של שלום, נתינה וויתור, כבוד ואהבה, ועל בית שכזה אמרו חז"ל: "זכו שכינה ביניהם" – השכינה היא הקשר והזיקה בין בני הזוג, היא האהבה והשלום האמיתיים הקיימים בביתם. וכשיש שלום יש ברכה. ומניין אנו מוצאים זאת? נאמר על אהרן הכהן שהיה מברך את עם ישראל. מדוע דווקא אהרן הכהן הוא זה שזכה לכוח ברכה כזה גדול? משום שהיה אוהב שלום ורודף שלום!, ואדם שאוהב שלום ורודף שלום – הברכות מסורות בידו. ובבית שיש בו שלום, גם הברכה תהיה מסורה בידו, כי "אין כלי המחזיק ברכה כמו השלום".

 

אולם בדורנו בו האמת נעלמת, וכל אחד מבני הזוג חושב שהאמת איתו, לכן גם גוברות הדרישות אחד מהשני ומלאות הן ביקורות בניסיון לתקן את בן הזוג השני, במקום לראות כל אחד את החיסרון בעצמו ולתקנו, וכך להשכין שלום אמיתי.לכן גם התוצאות לא מאחרות לבוא – אותם אחוזים גבוהים של גירושין המתפרסמים חדשות לבקרים. ולצערנו, בתים רבים מגיעים למצב שהאושר והשלווה הם מהם והלאה.

 

אז למה זה קורה? מכיון שאת הקרקע לא הכשירו כראוי. בני זוג שלא דואגים שהיסוד הראשון על הקרקע של חיי נישואיהם יהיה שלום ואחדות, תהא האהבה אשר תהא, קשר זה לא יחזיק מעמד. שלום בית – הוא הבסיס והיסוד שעליו יוקם בניין רב קומות של אהבה, פרנסה, בריאות אושר ושלווה, הצלחת הילדים שיגדלו מתוך ראייתם את הדוגמא האישית של הוריהם – בקיצור, השלום הוא מפתח הכניסה לבניין הזה.

 

 

לכל אדם שאיפות משלו במגוון תחומים בחיים, וכל אדם שואף להגיע לפסגות הגבוהות ביותר במסגרת שאיפותיו בעניינים הגשמיים והרוחניים כאחד. אנו מוכרחים לדעת שחיי נישואים תקינים ושלום בית, הם היסוד לכל השאיפות בחיינו. אם זכינו לכך שבבתינו שוררים השלום, האהבה והבנה הדדית, אנו יכולים לממש את כל שאיפותינו ולהתקדם ולהעלות ולהגיע לפסגות בתחומים אחרים. אולם אם חסר השלום בבית, חלילה, ואין הבנה, אזי כל מה שאנו מתחילים לבנות בכל התחומים יבנה על בסיס רעוע מאוד. ובסיס רעוע זה ישמש גם לעבודה הרוחנית, מכיון שלא יהיו לנו מספיק כוחות להמשיך ולהתעלות כשאין שלום בבית. האדם בעצם מרגיש שחסר לו את העיקר בחייו, וגם אם נראה שיש לו עדיין שאיפות ורצונות, בכל זאת עם הזמן יישחקו וייחלשו כוחותיו.

 

לעומת זאת, אדם שבנה את ביתו בית נאמן בישראל, ויש לבני הזוג אמון הדדי, כבוד ושלום, הוא חש שהקרקע שהוא עומד עליה היא קרקע מוצקה, ויש לו את הרצון והכוחות להמשיך ולהגשים את שאיפותיו בכל התחומים. ומכיון ששלום בית הוא בסיס ויסוד, מן הראוי שנשקיע ונעניק לכך כמה שיותר מחשבה ורצון, עשייה, עבודה על המידות ותפילה.

 

כדי שהקרקע תהיה מוצקה וטובה, וכמובן שתהווה את הבסיס והיסוד לכל השאיפות והרצונות, עלינו להתמקד במספר דברים:

 

 

בני זוג שכל רצונם וחפצם להקים בית, חייבים לדעת שאחד מהתפקידים העיקריים המוטלים על כל אחד מהם הוא לתת ולהעניק, כדי למלא את חובותיו כלפי השני בנאמנות. חיי נישואין לא נועדו למלא תחושת בדידות או מחשבות כגון – לא טוב לי להיות לבד וכו’. הם גם לא נודעו לממש את הרצון להרגיש שיותר נעים בשניים (אלא אם כן הרגשה זו מונחית על ידי יסודות חיוביים ונכונים). כאשר הקשר נבנה מתוך תחושות אלו לא תהיה נתינה או הענקה משום צד, וכל אחד יצפה מהשני שהוא זה שיתחיל, וכמו שאנו שומעים הרבה: "אם הוא יתייחס אלי יפה ויכבד אותי, אז כך גם אני אתייחס אליו". גישה כזאת תוכל לחכות שבעים שנה ואם בגבורות שמונים שנה, עד שאחד מהם יואיל בטובו לעשות את הצעד הראשון.

 

כמובן שדרך זהו היא טעות מיסודה, וכמובן עוד יותר, ששלום ואושר לא יהיו מנת חלקם של בני זוג זה. אם הם רוצים באמת חיים מאושרים, הם חייבים לשנות את הגישה ולעשות מפנה חד. ומהו? אומר התנא (בפרקי אבות): "איזהו מכובד? המכבד את הבריות!". התנא לא אמר ‘איזהו מכובד הדורש כבוד’ או ‘המזלזל בבריות’, אלא הסביר, שהכבוד יבוא אליך רק על ידי נתינה לאחר. אדם שחושב על נתינה ולא על דרישות, הוא זה שמקבל יותר מכולם. אם תיתן כבוד – תקבל כבוד, אם תתייחס טוב – יתייחסו אליך טוב, אם תאהב – יאהבו אותך, אם תעשה ההיפך – תקבל ההיפך. וזה בדוק ומנוסה!

 

 

מילים הן כוח! המילים והיחס הם הכוח המניע החזק ביותר להצלחת האדם בכלל ושלום בית בפרט, ועל ידם יכול האדם לשנות את כל מהלך חייו לטובה. לפעמים אנו שומעים אנשים שאומרים: ‘עבדתי מאוד קשה במשך היום, לפחות שיאמר איזו מילה טובה’, זאת אומרת, שבשביל מילה טובה מוכן האדם לעבוד ולהשקיע מהבוקר עד הערב!

 

כל אדם זקוק למילים חמות כאוויר לנשימה וכן ליחס טוב ולעידוד. בני זוג המשכילים להבין נקודה זאת וזוכים לזרוע אותה בקרעק של זוגיותם וידעו לתת אותם בזמן, יראו כיצד העצים הגדלים על קרקע זו מניבים פירות שבהחלט ראויים לאכילה, ואין לאדם תענוג והתרוממות הרוח גדולים מיחס טוב ומילים מפרגנות ומחזקות. לא לקמץ במילים חמות ובהתייחסות טובה, זה לא עולה כסף, כי זה שווה הרבה יותר מכסף. מילים ויחס חם משמחים, מעודדים וגורמים לשלום בית יותר מכל דבר, ואין אדם שלא זקוק לזה. בדרך זו בונים בני הזוג את חייהם לחיים שמחים ומאושרים, ולמעשה בני הזוג עושים לעצמם, כי מי שנותן בסופו של דבר מקבל!

 

התערבות גורמים זרים

 

אצל זוגות רבים, כאשר קורה מקרה של אי הבנה או רוגז ומריבה ביניהם, הם מיד ניגשים לקבל עזרה מאנשים זרים, קרובים ואפילו מההורים – ‘ועידת שלום’ זו הופכת בסופו של דבר ל’ועידת מלחמה’, שלכאורה, היתה אמורה רק להשכין שלום בין השניים.

 

חשוב לדעת! אין לערב בחיי הנישואים דעות או עצות מאנשים שאינם מומחים (כגון רב או יועץ לענייני נישואין). ואפילו אם מדובר בהורים או באחים ואחיות שמאוד רוצים לעזור בכל ליבם, בכל זאת אנשים שהם לא מקצועיים עלולים לקלקל יותר מאשר לתקן. אם הבעיה קלה, על ידי התערבותם של גורמים לא מוסמכים היא מחמירה יותר. בני זוג שרוצים שלום צריכים לקבל על עצמם לא לערב שום גורם זר שאינו מקצועי בחייהם. בעניין זה חשוב לנקוט במשנה זהירות עם שלט שאומר "סכנה כאן בונים, הכניסה לזרים אסורה!", כי כך הם חיי בני הזוג בעיקר בשנה-שנתיים הראשונות, שבהן בונים את חייהם ולומדים להכיר אחת את השני. הכניסה לזרים ולדעות זרות אסורה בהחלט. ואם בני הזוג צריכים עזרה וייעוץ, אל להם לחסוך בזה שום מאמץ או כסף, אלא לפנות אל גורם מוסמך ולקבל את העזרה הדרושה.

 

 

אצל זוגות רבים, כאשר הם מתחילים לבנות את ביתם בשנים הראשונות יש ביניהם אהבה וחיבה, הבנה הדדית ונתינה. את כל המעלות הטובות שבעצם זוג צריך – יש להם בביתם. אך עם השנים, האהבה וההרמוניה דועכות, עד כדי כך שבני הזוג מרגישים נוסטלגיה לשנים הראשונות של נישואיהם. ההיגיון אומר שמה שצריך לקרות הוא בדיוק ההיפך הגמור, הרי האהבה אינה מגיעה ביום אחד, אלא נבנית עם הזמן, וככל שחולפות השנים, צריכה היא להתגבר יותר ויותר. למה רואים כאן עולם הפוך? התשובה לכך היא, שכמו שבכל דבר אנו זקוקים להתחדשות, כך גם באהבה זקוקים ואף חייבים להתחדש. כיצד עושים זאת?

 

ידוע הוא, שאדם לא אוכל את אותו האוכל שאכל בגיל צעיר מאוד, כמו האוכל שהוא אוכל בגיל מבוגר, אלא הדבר משתנה כפי הגיל וכפי הבריאות. כמו כן לבושו של האדם משתנה לפי גילו ולפי מעמדו. והוא הדין בחיי הנישואים של בני הזוג. אותו יחס שהוענק בשנים קודמות, אינו מספיק ולכן צריך להתחדש. כל פעם צריך להראות יחס וקירבה מחודשים אחד כלפי השני, והדבר צריך להימשך ללא הפוגה אפילו בגילאים המבוגרים יותר. רצוי ‘לעשות עניין’ מכל ארוחה ושיחת טלפון, לגלות חיבה והתעניינות בבן או בת הזוג, לעודד ולהחמיא כמה שיותר. ההתחדשות היא הכוח והרצון להוספת אושר שמחה ושלום בית!

 

חשוב מאוד לא להשאיר את המצב סטאטי כמו שהיה לפני מספר שנים, ביום בו נישאתם, ועל כך סופרה בדיחה ישנה: אישה אחת התלוננה בפני בעלה שהוא לא אוהב אותה ולא מעריך אותה כלל, ולכן היא בצער גדול. שאל אותה בעלה: מנין לך שאיני אוהב אותך ולא מעריך אותך? ענתה: מכיון שאף פעם אתה לא אומר לי שאתה אוהב אותי. השיב לה בעלה: הקשיבי! לפני עשרים שנה כשנישאנו כבר אמרתי לך שאני מאוד אוהב אותך ומאוד מעריך אותך, ואם יהיו שינויים אני יעדכן אותך…

 

 

החסד הוא מצווה חשובה ויקרה מאוד, ועם ישראל מקיימים אותה בשמחה. ויש כאלה שאפילו מהדרים במצווה זו והלכים לעשות חסד מחוץ לביתם. אבל הצרה היא שכשהם חוזרים לביתם, לא נשאר להם כוח וסבלנות לקיים את המצווה הזו בתוך ביתם. והם חשים שכבר יצאו ידי חובת מצווה זו בחסד שעשו מחוץ לבית.

 

אדם שעושה חסד רק מחוץ ולא בתוך הבית, החסד שהוא עושה אינו חסד אמיתי, אלא נחשב חסד לשם גאווה, משום שבחוץ מישהו דואג לטפוח על השכם ולומר ‘כל הכבוד’. אבל בבית לא תמיד משבחים, בפרט הזאטוטים שלא יודעים בכלל מה זה לומר תודה לאמא או אבא.

 

החסד האמיתי מתחיל בבית והוא קודם לעשיית החסד שמחוץ לבית, מכיון ש"עניי ביתך קודמים", ואם בני הזוג מתנהגים כך, זה מראה שגם החסד שהם עושים מחוץ לבית הוא אמיתי, וזה כמובן יתרום לשלום בבית.

 

נגענו במספר נקודות, וכמובן שכל ידע על אילו נקודות עליו לשים את הדגש, על מנת לשפר ולחזק את הזוגיות. אולם פרט לשיפור נקודות אלו, חשוב מאוד שתהיה הדרכה נכונה לפני היום הגדול והמאושר. לכל זוג שמתחתן יש מטבע הדברים טירדות רבות כגון: באיזה אולם תתקיים החתונה, הצלם, הביגוד ועוד. טירדות שלא משאירות מקום בראש לחשוב על הדבר החשוב ביותר – שחיי הנישואים יהיו תקינים ומאושרים. לכן דרושה הכוונה והדרכה נכונה לרגע הגדול שאחרי היום הגדול – לרגע שבו מתחילים חיי הנישואים.

 

הרב שלום ארוש חיבר את הספר "בגן עדן מקדם" – בו ניתן למצוא הדרכה בבחירת הזיווג, יום החופה, חיי הנישואין ובפרט בנושא שלום בית, מתוך ניסיון עשיר של שנים רבות של הדרכה והגשת עזרה לזוגות רבים. הספר מתאים הן לזוגות לפני נישואין והן לזוגות שכבר נישאו.  

 

יהי רצון שישכנו השלום והשכינה בכל בית ישראל, אמן.