זה טבעי להרגיש ילד

התפתחות נכונה של הילד מתקיימת רק כשהוא

 

 

כל אבא ואמא צריכים לדעת שהופקדו בידם נשמות טהורות, נקיות, טובות ורכות מאוד.

 

כל אבא ואמא שמבינים שהופקדו בידם נשמות כאלה, שהן ילדיהם, מבינים גם שהם צריכים לתת להם את כל התנאים הטבעיים כדי שהם יגדלו בצורה בריאה, כי רק אז ילדיהם יוכלו לצאת לחיים ולהמשך דרכם בהצלחה גדולה.

 

חינוך ילדים הוא דבר אמיתי. אי אפשר לשקר בו. אדם יכול לשקר לעצמו בכל מיני דברים, אולם בחינוך הילדים אי אפשר, כי החינוך הוא הפנימיות של ההורים. פנימיות שחודרת ונקלטת בנפש הילד. והילד – הוא המראה של ההורה שלו, כך שבעניין הזה הוא לא יוכל לשקר, כי הוא יראה תמיד את האמת מולו. שקר – סופו להתגלות, וכשהוא מתגלה והאמת טופחת על הפנים מתגלה מציאות מרה וכואבת ולעיתים גם מפחידה. לכן גם יובן מדוע אדם שחושב לשקר יכול אומנם להסתיר ולהעלים אמת מסויימת מהסובבים אותו (שאף היא בבוא הזמן תתגלה, הרי לשקר אין רגליים) אבל ברגע שזה מגיע לחינוך ילדים, זה יוצא החוצה, זה מתגלה. כשאדם מסתכל במראה הוא רואה את עצמו, המראה לא יכולה ‘לשקר’ ולהראות לו בבואה של אדם אחר. כך זה גם בעניין הילדים.

 

ומה זה אומר?

 

פנימיות מתוקנת משמעה הצלחה בחינוך, השפעה על נפש הילד על הצד הטוב ביותר. אמרו חז"ל: דברים היוצאים מן הלב, נכנסים אל הלב. כשההורה עובד על פנימיותו ומתקנה הוא יצליח במשימת החינוך, מכיון שרק הפנימי מצליח להשפיע ולהיחקק בלב ובנפש הילד. וכל עוד הפנימי לא אמיתי ומתוקן זה לא ישפיע, וכמובן שלא יחנך.

 

התפתחות נכונה של הילד מתקיימת רק כשהוא גדל בטבעיות. כשלא מצפים ממנו שיהיה כבר גדול, שמבינים שילדים אוהבים להתלכלך, לשחק ולקפוץ, כשלא מערבים אותם בעניינים שהנפש הרכה שלהם לא מסוגלת להתמודד איתם, כגון: בעיות כלכליות, בעיות בשלום בית וכדומה. ילד צריך את קצב הגדילה הטבעי שלו, לעבור את כל שלבי הגדילה המתחילים קודם כל מהילדות, המהווה בסיס ושלב חשובים מאוד. בתקופת הילדות – ילד הוא ילד, לא נער ולא אדם מבוגר, לכן אין לצפות ממנו מעבר למה שהוא. כך גם כשמדובר בשלב הנערות וכיו"ב.

 

במקרים שטיפלתי בהם, מצאתי מספר נקודות שהורים שוגים בהן בעניין הגדילה הטבעית של ילדיהם.

 

 

בתים שבהם ההתנהגות הטיבעית לילדים היתה ללא הערות כמו ‘אל תיכנס לסלון’, ‘אל תיגע בזה, אל…ואסור’ – איפשרה לילדים לגדול בצורה טובה. דבר זה השפיע על התנהגותם החיובית גם מחוץ לבית. אולם בבתים בהם נתקלתי במשמעת של רס"ר מצד ההורים, ‘אסור ללכלך’, ‘לא לגעת’ ועוד הערות מסוג זה, גרמו לילדים להתנהג מחוץ לבית בהשתוללות נוראית, כי בבית הכל ‘אסור’ ו’לא’, לכן בחוץ הם מרגישים צורך להביע את הטיבעיות שלהם – לשחק, לקפוץ ולהשתולל, אך בלי גבולות.

 

בתים שבהם מסדר ניקיון של הרס"ר עבר על הצד הטוב ביותר, גרם לנזק בנפש הילד מכיון שהוא לא יכול היה להיות ילד. ישנו משפט האומר: אמא חולת נקיון – ילדים חולי עצבים. לכן כדאי להבין שהבית הוא לא נרות חנוכה "אלא לראותו בלבד ואין רשות להשתמש בו". אומנם אין כאן כוונה לתת לילד לפרוק כל עול ולהרוס חלילה, אך בסלון אפשר לשבת ואפשר גם להביא משחק או שניים, מכיון שהילד רוצה להיות בחברת הוריו ולא תמיד נעים לשחק בחדר לבד.

 

זה לא טיבעי לילד לגדול בבית שהמילה "אסור" נשמעת בו בתדירות גבוהה. אפשר לומר לילד לא לעשות דבר זה או אחר אך חשוב לצרף לזה הסבר – מדוע הוא לא מורשה לעשות זאת. יצר הסקרנות של הילדים הוא גדול לכן אי אפשר לומר ‘אסור’ מבלי להסביר למה. וגם כשמסבירים צריך לתת הסבר המתאים לילד – לגיל שלו, לרמת ההבנה שלו. לדבר איתו ‘בגובה העיניים’ שלו.

 

המצב הכלכלי בבית

 

טעות גדולה ונוראה לשתף את הילדים בעניינים מסוג זה. אין צורך לכנס את כל בני הבית, כולל הילדים, לשיחה משפחתית בסלון ולהסביר להם שהמינוס בבנק עלה על גדותיו, שיש חובות, שאבא לא עובד וכו’, כדי להסביר שהמצב בבית קצת קשה. לא מדברים על עניינים מסוג זה ליד הילדים! פשוטו כמשמעו. אין לשיחות מסוג זה שום תרומה להבנת המצב הכלכלי בבית, קל וחומר שאין בהן שום תרומה לנפשם של הילדים. שיחות מסוג צריכות להיות בזמן שהילדים ישנים או כשהם לא בבית.

 

ההורים צריכים לדעת שילד ששומע על בעיות וקשיים כאלה, בעיות שהוא לא יודע ולא מבין איך מתמודדים איתן, קל וחומר איך מעכלים אותן –  צריכים לקחת בחשבון שהם, כביכול, מבקשים מילדם להחזיק דבר בעל משקל רב. לרוב, ההורה לא מודע לכובד המשקל שהוא ‘מנחית’ על ילדיו כשבעיות כאלה נאמרות בקול רם לידם.

 

האם הורה כזה מודע לעובדה שלילד אין נפש ושכל לסבול ולהבין ניסיון כזה העובר על הוריו?! בודאי שלא. עצם שיתופו בעניינים מסוג זה גורם לנזק בהתפתחותו הטיבעית של הילד.

 

שלום בית

 

ילדים שעדים לוויכוחים בין ההורים, מחלוקות, הרמת קול אחד על השני – סובלים מאוד. הנפש הרכה והעדינה שלהם לא מסוגלת לשאת ולסבול את הקושי בעובדה שההורים מתווכחים. ההורים אולי יתפייסו ויסדרו את העניינים ביניהם. אולם הילד כבר ספג את הנזק, מה שהוא ראה ושמע ייחרט בנפשו. חוסר האונים של הילד בזמן שההורים מתווכחים הוא גדול מאוד. הוא לא יודע מה לעשות ואיך להגיב. לכן לרוב הוא יסתגר בחדרו, יאטום את אוזניו, ירצה להתעלם בכל כוחו ממה שקורה בזמן הוויכוח. הסתגרות כזאת תוביל אותו להסתגר בתוכו לאורך זמן רב, אם לא לאורך כל חייו. (הדבר מקבל ביטוי חזק מאוד כאשר יש בבית אלימות פיזית, לא עלינו).

 

במקרים יותר קשים בענייני שלום בית מצאתי שישנם הורים המשתמשים בילדיהם כ’נשק’ נגד בן הזוג. הורים כאלה לא מודעים לעובדה שהם זורעים בתוך נפש הילד רגשות שליליים כמו שנאה, ניכור וכדומה, כשהם משתמשים בהם כנגד הצד השני. הם גם לא מודעים לדבר חמור יותר, שזריעת רגשות שליליים בתוך לב הילד תלווה אותו הלאה, להתנהג ולהרגיש כך גם כלפי אנשים אחרים, מכיון שילד כזה מאבד את האמון שהוא מסוגל לתת, משום שהוריו כבר לא מביעים אמון אחד בשני. כמובן שבמקרה כזה ההרס והנזק הם כה גדולים, ולעיתים אף בלתי הפיכים.

 

 

לי יש כלל בחיים – בחינוך אסור לטעות! אם אתה לא יודע לחנך – שב ואל תעשה עדיף!

 

סיפר הרב אליהו לופיאן זצ"ל, שהוא לא היה מעיר לילדיו או מוכיחם עד שהוא היה נרגע מהכעס על מעשיהם. הוא לא היה ניגש להוכיח עד שהוא הבין וידע בבירור שאין בליבו שום כעס שיכול לגרום לו בזמן התוכחה לבזות, חלילה, את ילדיו. ורק לאחר שנרגע ניגש לילד להעיר לו ולחנכו בנועם, מתוך דברי תוכחה בונים. אמרו חז"ל: דברי חכמים בנועם נשמעים. אתם רוצים שהילד ישמע את מה שאתם אומרים? אתם רוצים שהילד יקבל מסר ויפנים אותו? אל תבזו אותו, אל תפגעו בו. "אהוב את הבריות וקרבן לתורה" – מתוך דיבורים שבאים מן הלב, מאהבה וללא כעס וצעקות,

 

לב מרגיש לב! רק עם דיבורים שבאים מהלב ועם הרבה אהבה הילד יקבל את דברי התוכחה ויפנים את המסר. דבר שיבנה את נפשו הילד ולא יהרוס אותה.

 

חשוב מאוד להעביר לילד את המסר לבד, לא ליד כל בני הבית מכיון שזאת עוגמת נפש גדולה עבורו. כל אחד מאיתנו ינסה לחשוב כיצד הוא היה מתמודד מול הערה או תוכחה של אדם הבא להוכיחו, אך עושה זאת ברבים. ברור הדבר שהמסקנה הראשונה שנגיע אליה היא, שלא היינו רוצים לעמוד במצב כזה, לכן – מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך. אמר רבי יוחנן: במה זכה ירובעם למלכות? מפני שהוכיח את שלמה המלך. ומפני מה נענש ירובעם? מפני שהוכיח את שלמה המלך ברבים!

 

"הוכח תוכיח את עמיתך" זאת מצווה, אך חשוב לדעת שיש המשך לפסוק זה האומר: "לא תישא עליו חטא" – אל תבייש ואל תבזה אותו, שלא תגרום לעצמך לחטוא ואולי גם לכך שהוא יחטא, חלילה. התוכחה נועדה לבנות ולהוסיף אהבה. תוכחה הנאמרת בנועם ובאהבה נשמעת ומתקבלת, קל וחומר כשאשר מדובר בנפש רכה של ילד.

 

 

ישנם הורים, שמפאת עיסוקיהם הרבים, או משום שהם בדרך מסויימת ‘בורחים’ ממשימת החינוך או מהמאמץ לחנך ולהשקיע באמת בילד – מוכנים להשקיע כסף רב ברכישת מתנות, צעצועים וממתקים לילדם כדי להרגיע את מצפונם על כך שהם לא נמצאים מספיק עם הילדים, או שהם בוחרים בדרך זו כדרך הקצרה לחנך – ‘קח ועזוב אותי בשקט’.

 

הורים כאלה יהיו מוכנים להשקיע כסף אך לא להשקיע זמן. אולם הם לא מודעים לכך שזהו זמן איכות. ו"אין לי זמן" זה לא תירוץ, מכיון שמדובר בזמן שהוא יקר וחשוב לנפש הילד.

 

"הממתקים" הכי טובים והכי טעימים שילד יכול לקבל מהוריו הם שיחה חברית ואוהבת, תשומת לב, נכונות מצד הוריו להשקיע ולהתאמץ בחינוכו, הבנה, חום, אהבה וכן הלאה. אלה דברים פנימיים שהופכים להיות חלק מנפשו של הילד ומלווים אותו לאורך כל חייו. זה לא ממתק שנאכל ונגמר, זו גם לא מתנה או צעצוע שמתייאשים מהם באיזה שהוא שלב. זה משהו שנשאר בתוכם כל הזמן. זאת מתנה אמיתית. ממתק, מתנה או צעצוע יכולים להיות דברים נחמדים שבעזרתם רוצים לשמח את הילד, אך הם לא תחליף לחינוך לעמל ויגיעה שיועילו לנפשו של הילד. טיול עם הילד פעם בשבוע (או פעמיים) – זה זמן מיוחד שאותו מקדישים האב או האם לילד. להיות חברים טובים שלו.

 

הבית הוא חומת מגן לילדים. חומה המגינה על נפשם. אם הבית מושתת על יסודות של חום ואהבה, נתינה, הקשבה, שלום בית, דיבור נעים שגם נשמע נעים – זה  אומר שבבית כזה גדלים ילדים בצורה נכונה וטיבעית. מבית כזה הילדים יוצאים חזקים ומחוסנים להמשך חייהם בעתיד. זהו בית שהחינוך נעשה על פי ההבנה של הילד, על פי הדרישות המתאימות לגילו ונפשו.

 

זהו סימן גם שבבית זה ההורים עושים מאמצים כדי לתקן את פנימיותם, ו"הזורעים בדמעה, ברינה יקצורו" – יראו את הפירות היפים והטובים שהעץ נותן, את תוצאות ההשקעה בחינוך הילד.

 

בית שבו הקשר המשפחתי מהווה הגנה לילדים, הוא בית שבו קשר זה יוצר חומת מגן אמיתית לנפשות הגדלות בו.