היכן אני נמצא? – פרשת וזאת הברכה

פרשת וזאת הברכה - זה העיקר וזה הבסיס לכל העבודה הפנימית שאנו עושים. כדי להתחיל, אדם צריך להיות אמיתי עם עצמו. להיות מודע למקום שלו, למניעים האמיתיים שלו, אחרת – הוא עדיין לא...

5 דק' קריאה

הרב מנחם אזולאי

פורסם בתאריך 25.12.07

וזאת הברכה
 
 
נפתחים העיניים של העולם
 
כאשר מתקרבים לצדיק האמת נפקחות העיניים לראות את עצמנו, את המידות שלנו, את המקום האמיתי שלנו. על כך אומר רבינו הקדוש (ליקו"מ ח"ב, תורה ס"ז): "כי כאשר הצדיק האמיתי נתפרסם ונתגדל בעולם, אזי כל מי שמתקרב אליו ונכלל בו, נפתחין עיניו ויכול לראות, והעיקר להסתכל על עצמו, על כל המידות, איך הוא אוחז בהם".
 
זה העיקר וזה הבסיס לכל העבודה הפנימית שאנו עושים. כדי להתחיל, אדם צריך להיות אמיתי עם עצמו. להיות מודע למקום שלו, למניעים האמיתיים שלו, אחרת – הוא עדיין לא התחיל.
 
תורתנו הקדושה מתחילה במילה "בראשית" שמרמזת על "ראש בית" (אותן אותיות), בעל הבית שמשגיח על העולם והוא הצדיק האמיתי, ומסתיימת במילים "לעיני כל ישראל", הוא שאמרנו, בזכות הצדיק, ראש בית, נפקחות עיניהם של ישראל לראות כל אחד את עצמו, את האמת שלו. כל התורה כולה, שהיא כידוע תורת חיים, ספר הדרכה לחיים טובים ונכונים, מהמילה הראשונה "בראשית" (רמז לראש-בית, לצדיק) ועד המילים האחרונות "לעיני כל ישראל" (רמז לפקיחת העיניים), באה ללמד אותנו שחיי תורה ומצוות אכן יכולים לנשא את האדם, להרים אותו מעלה מעלה במעלות הרוחניות אם ישכיל לפתח מודעות, אם יפקח את עיניו לראות את האמת.
          
דיבור של אמת
 
כשאדם נמצא ח"ו בחושך, כהוא מרגיש רחוק ומנותק מה', כשאין לו טעם לשום דבר, הרי כשימצא את המשפט שמבטא יותר מכל דבר אחר את ההרגשה שלו, את האמת שלו ויחזור עליו שוב ושוב, יראה כיצד הוא חוזר לאט לאט "לחיים". על כך אומר רבינו (תורה קי"ב): "עד אשר יזכה לדבר דיבורי אמת לפני ה', אזי הדיבורים מאירים, וה' אור לו. כי הדיבורים המאירים, היינו דיבורי אמת כנ"ל, הם מראין לו הפתח לצאת מהחושך". לדוגמא: "אבא תרחם", "למה שכחתני", "תעזור לי", "עשה ממר מתוק", "שהכל יתהפך לטובה", "תראה לי את האמת" – וכן הלאה.
 
לפי מדרגתו
 
אדם שעולה למדרגה גבוהה מדי, מרגיש שהוא איבד את השמחה. מה שקיבל על עצמו מעיק עליו והוא חש שהוא במרה שחורה. כשאדם מבין שזה מצבו, אזי יוריד מעצמו את מה שמיותר וכך יחזור למקום הנכון בשבילו ויחזור אל השמחה. על כך אומר רבינו (קי"ב): "העיקר שהכל תלוי בו הוא אמת – לילך בדרך אמת לפי מדרגתו…וכיון שהוא במדרגת אמת, אזי כביכול נתלבש בו אור השם יתברך בעצמו".
 
אדם שמונח במקומו הוא אדם שמח, מאיר לזולת וטוב לו, לכן הוא צריך להודות לה' שוב ושוב על המתנה הזו. רבים מאיתנו עברו שנים של חיפושים ותהיות: אולי לשנות מקום עבודה, אולי ללמוד מקצוע חדש, אולי לעבור לאזור מגורים אחר, עד אשר זכו לפגוש את ה' והבינו שזה המקום שאותו חיפשו זמן כה רב.
 
זה מעשה שלי וזה מעשה שלו
 
אמת יש רק אחת. אומנם בתוך האמת האחת מוצא כל אחד את האמת הפרטית שלו, את תכליתו בעולם, את תפקידו ואת מה שרוצים ממנו. אולם גם זה יכול להשתנות במהלך החיים. לכן עלינו להקשיב למה שה' יתברך אומר לנו. על כך אומר רבינו (תורה נ"ד): "הקב"ה מזמין לו לאדם מחשבה דיבור ומעשה לפי היום ולפי האדם ולפי המקום ומלביש לו בזאת המחשבה הדיבור ומעשה רמזים כדי לקרבו לעבודתו. וצריך להבין מהן הרמיזות בפרטיות שמלובש בזאת המחשבה דיבור ומעשה של זה היום, שהזמין לו ה' יתברך".
 
ה' מדבר איתנו כל הזמן ובכל מיני דרכים. מראה לנו מה רצונו מאיתנו, לכן ראוי להסתכל על הדרך שלנו ולא להסתכל לצדדים, כי "זה מעשה שלי וזה מעשה שלו, כפי שאומר רבי נחמן.
 
לכבודו יתברך או לכבודי
 
זו שאלה שצריך לשאול בכל עת. אנו רודפים כל הזמן אחר הכבוד שלנו, עושים לכאורה לכבוד ה' אך בעצם הגאוה שלנו היא זו שמניעה אותנו. וצריך להיות אמיצים כדי לשאול כל פעם מחדש את השאלה הזו, להיכנס פנימה ולבדוק את עצמנו. האם מחיאת הכף והתנועות בזמן התפילה הם כדי להגיע להתלהבות ולדבקות, או כדי להרשים את מי שאולי מביט בנו? האם הצעקה בשדה היא צעקה לה' או צעקה למי שנמצא בשדה באותו זמן ובודאי שומע אותנו? למה באמת אני עושה את מה שאני עושה? עלינו לבקש מהבורא יתברך כל הזמן "זכני לעשות הכל רק לכבודך ולא לכבודי ח"ו".
 
הכבוד הוא אחת מן התאוות החזקות שיש לאדם. אדם יכול לחשוק בעוגת קצפת מפתה, אך אם יש מי שרואה אותו באותו זמן הוא ימנע עצמו ויכבוש את יצר האכילה שלו כי הכבוד שלו מעל הכל. (כפי ששמענו מהרב טיקולסקי בסעודה שלישית, פרשת ראה).
 
להרגיש
 
יהודי אמור להרגיש, להקשיב לרגשות שלו ולא לחשוב יותר מדי. יהודי הוא כמו מעיין מים חיים, וצריך להסיר את האבן ולתת למים לזרום. כל אחד יכול להיזכר במקרים בהם המחשבה הראשונה, ההרגשה הראשונה היו אמת, וככל שמרבים לחשוב לחקור ולשאול שאלות – כך מתרחקים מן האמת.
 
אמת ושקר
 
אנו מוזהרים שוב ושוב לברוח מן השקר ולהיזהר ממנו, ואף להתרחק מנדנוד של שקר. אדם שומע מחמאה שלא מגיעה לו ומיד מבין שאחרים משייכים לו מעשה טוב שהוא לא עשה או לא התכוון לעשות. אפשר להתעלם ולתת לאחרים לחשוב שאני אכן כזה, הרי לא אמרתי ולא שיקרתי. אולם אפשר לתקן ולעמיד את הדברים על דיוקם ולא להיות "מפורסם של שקר".
 
בספר המידות אומר רבינו: "מי שרוצה לדבק את עצמו בה' יתברך ישמור את עצמו מלומר שקר אפילו בטעות", "כת שקרים אינם מקבלים פני שכינה", "השקר הוא משלושה שהקב"ה שונאן", השקר מעכב הישועה", "טוב לאדם שימות, משיחיה ויהיה שקרן בעיני בני אדם", מי שאינו אומר שקר הקב"ה מושיע לו בעת צרתו", "מי ששומר את עצמו משקר, הוא תמיד מנצח", וכן הלאה.
 
לפעמים אנו "מעגלים את הפינות" כדי להראות מוצלחים יותר בעיני אחרים, וגם זה שקר. הגזמה קטנה אף היא שקר. מי שמדבר אחד בפה ואחד בלב – גם זה נכלל בשקר. רבינו הקדוש אומר שאמת היא עצם הקדושה והטוב, ושקר הוא עיקר הטומאה והסיטרא-אחרא. על כן נתפלל שנזכה תמיד לדבוק באמת לאמיתה, בעצם האמת.
 
ידיד נפש
 
איזוהי הברכה הגדולה מכולן, הגבוהה מכולן, המתוקה מכולן? זו הברכה לבנימין. ידיד ה'. ה' חופף עליו כל היום. החכם מכל אדם אמר: "הוקר רגלך מבית רעך פן ישבעך ושנאך" (משלי כה). בעלי המוסר אף הם מזהירים שלא להתרועע יותר מדי כי על פי רוב סופה של ידידות מופרזת היא השנאה. אבל ידיד אחד ישנו בעולם שאפשר וצריך להשען על ידידותו בבטחון מלא, ואפשר להתרועע איתו תמיד בכל יום ובכל עת ובכל שעה –זהו הקב"ה, וכפי שנאמר: "חופף עלינו כל היום" (עטורי תורה).
 
אשריך בנימין, שנקראת ידיד למקום. הרבה אהובים למלך אך האהוב שבכולם, מי שהמלך אוהבו. ומפני מה לא שרתה שכינה אלא בחלקו של בנימין? שכל השבטים נולדו מחוץ לארץ ישראל ובנימין נולד בארץ ישראל, וכל השבטים השתתפו במכירתו של יוסף אך בנימין לא השתתף. אמר הקב"ה: איני בונה בית המקדש אלא שיתפללו בני לפני בתוכו ואני מתמלא עליהם רחמים, היאך אני שורה בתוך חלקם של אלו והם לא נתמלאו רחמים על אחיהם? (מדרש הגדול).
 
כולנו יכולים להיות בחזקת בנימין, ידידי ה', שה' חופף עלינו כל היום. אנו מתפללים שלוש תפילות ביום – וה' איתנו, חופף עלינו, מאזין לכל דיבור שלנו, כפי שאומר לנו רבינו הקדוש (תורה ס"ב). יהודי מתפלל ברחמים, בתחנונים – לא עושה תפילתו קבע. כל תפילה ותפילה זו עוד הזדמנות להיות דבוק בה', בידיד נפשנו, ולהתענג על כל מילה ואות. בכל פעולה שיהודי עושה הוא יכול לזכות שקדושה תשרה עליו, הן בפעולות חיצוניות כגון, תוך כדי הליכה ברחוב כשהוא לא חורג מארבע אמותיו, והן בפעולות פנימיות כגון, שמחתו הפנימית בכל מצוה, חג ושבת.
 
כשזוכים לאהבת חברים – ה' איתנו, חופף עלינו כל היום. כשזוכים לשבור את תאוות הממון ולתת צדקה ברוחב לב – ה' איתנו, כי "על ידי הצדקה נעשה כלי לקבל השפעת הנועם העליון" (ליקו"מ ח"ב, תורה ע"א). וכשהצדקה ניתנת בתוספת כמה מילים טובות אזי השכר כמעט כפול, כמאמר הגמרא (בבא בתרא ט): "כל הנותן פרוטה לעני מתברך בשש ברכות, והמפייסו בדברים – מתברך באחת עשרה ברכות. יחד – שבע-עשרה ברכות, כמניין "טוב".
 
כשלומדים להתגבר על הכעס, לוותר – ה' איתנו, כפי שאומר רבינו (תורה ו') שעיקר התשובה הוא לברוח מן הכבוד ולסבול שפיכות דמים ובזיונות. לעולם תהיה מן הנרדפים ולא מן הרודפים וה' איתך וחופף עליך כל היום.
 
אשריך בנימין, ידיד ה', ואשרינו אנו בנים למקום, לעם קדוש כזה, בנים לאבא שרוצה רק להיטיב איתנו. אשרינו שזכינו לתורה הקדושה, תורת חיים, שמשמחת ומלמדת אותנו איך לחיות נכון, וכיצד לקבל את כל הטוב והיפה שהחיים מסוגלים להעניק לנו.
 
יהי רצון שנזכה לשמוח עם התורה ביום שמחתה ולהתחיל התחלה חדשה כאילו השנה הזו היא השנה הראשונה לחיינו. הכל חדש לנו, הכל מרגש אותנו, והכל מעורר התפעלות ושמחה.

כתבו לנו מה דעתכם!

תודה על תגובתך!

התגובה תתפרסם לאחר אישור

של צוות האתר

הוספת תגובה

הכתבה הבאה

פרשת השבוע ויצא - "כשאדם שקוע בגשמיות שלו, לא טוב לו. כשהוא מסיים את התענוג, הוא רוצה עוד תענוג. וכשהוא מוותר, נפתח פתח גדול לאור האלוקי...

Featured Products