פרשת השבוע וישב – סוד ההצלחה!
פרשת השבוע וישב - אז איך מגדירים הצלחה? ובכלל, מהי הצלחה? ויש גם סוד. הרב מנחם אזולאי עם הסוד המבוקש ופרשת השבוע וישב.
פרשת וישב
פרשת וישב היא "הפרשה של הצדיק". יוסף הצדיק בדורו, וכל צדיקי האמת מאז ועד היום. הצדיק הוא "בעל הבית של העולם". הכל משתלשל ועובר דרכו – מאיתנו אל ה' יתברך ומה' יתברך אלינו. הצדיק מושל בכל ומפעיל את כל הדברים בעולם. לכן אומר לנו רבנו הקדוש כי "העיקר והיסוד שהכל תלוי בו הוא לקשר עצמו להצדיק שבדור ולקבל דבריו על כל אשר יאמר" (ליקו"מ תורה קכ"ג).
"התפקיד שלנו בחיים הוא לחפש את הצדיק האמיתי שהוא אין סוף, שהיכולות שלו הן אין סופיות, כי רק הוא יכול להושיע אותנו. בלי הצדיק הכל בבחינת "כוחי ועוצם ידי", כך אומר הרב ברלנד שליט"א.
זהו המבחן האמיתי של האמונה. אמונה בצדיק הדור. וכמו שאנו רואים בפרשתנו שהשבטים לא עמדו במבחן וחלקו על יוסף.
"הצדיק האמת שהוא בחינת יוסף, מרחם על הדור ומספר ומרמז להם גדולת מעלת קדושתו ועוצם השגתו, ומעיר אוזניהם שכולם צריכים להתקרב אליו, כי כל עלית תורתם ועבודתם הוא על ידו, שזה בחינת מה שסיפר יוסף להשבטים – חלומותיו ודבריו. אבל צריכין לזה זכיה גדולה להקשיב לדבריו בתמימות, כי הבעל דבר מתגרה מאוד להרבות במחלוקת דייקא על זה הצדיק בעצמו, עד שלפעמים מכניס טינה גם בלב שאר הצדיקים לחלוק עליו, שזה בחינת המחלוקת שחלקו השבטים על יוסף. אך אף על פי כן סוף כל סוף יודו הכל על האמת וישובו כולם אליו, כמו שהיה בעניין השבטים עם יוסף הצדיק" (אוצר היראה, צדיק, מחלוקת).
מהו סודו של הצדיק? מה יותר מכל מבטא את רוח הצדיק? בפרשה זו אנו מוצאים מספר תשובות לשאלות אלו.
סוד ההצלחה
נאמר "ויהי ה' את יוסף ויהי איש מצליח". יוסף הצדיק שאחיו שנאו אותו "ולא יכלו דברו לשלום", ועדיין לא נרגעו אלא "ויוסיפו עוד שנוא אותו", ולא נחה דעתם עד ש"ויקחוהו וישליכו אותו הבורה", והבור מלא נחשים ועקרבים, ולא רק זאת, אלא אף נמכר מיד ליד – לישמעאלים ולמדיינים והם מכרו אותו למצרים, כשהוא משמש עבד גמור בכל מכירה ומכירה. אותו יוסף, עם כל כך הרבה רגשות של שנאה מצד הסובבים אותו וכל כך הרבה תלאות וסבל בחלקו, זוכה ושורד ואף עולה לגדולה ומכונה "איש מצליח". כיצד? מהו סוד ההצלחה?
"וירא אדוניו כי ה' אתו" – זה הסוד. וכיצד ראה זאת? מסביר רש"י: "שם שמים שגור בפיו". כלומר, מעולם לא זקף יוסף את הצלחתו לזכותו אלא תמיד זקף זאת לזכות ה' יתברך ותלה זאת רק בעזרתו של ה' יתברך – הכל בעזרת ה', אני אישית כלום, וכל ההצלחה ממנו יתברך. גם כששלחו יעקב אבינו לראות את שלום אחיו בשכם, ידע יוסף שאחיו שונאים אותו ומסוגלים להרגו ובכל זאת הלך אליהם ולא חשש לרגע מרוב בטחונו בה', ואף כשזכה והוכתר למלך ואמר: "את האלוקים אני ירא", רק ממנו יתברך.
איש כזה, שבשעת צרתו בטחונו חזק בקונו, ואף לאחר ישועתו זוקף הכל לזכות קונו ובשיא הצלחתו מפחד רק ממנו, בודאי שהתואר "איש מצליח" ראוי ונאה לו, ורק לו. ומכאן נבין את דברי הרמב"ן ז"ל שכתב: "מעולם בכל ההיסטוריה של עם ישראל, לא עמד מלך כיוסף הצדיק שזכה למלוך כל כך הרבה שנים, שמונים שנה, וללא שום עוררין". זה הכוח – "שם שמים שגור בפיו", זה סוד ההצלחה. ולא רק של יוסף הצדיק, אלא גם שלנו, משום שאדם ששם שמים שגור בפיו ומרבה להשתמש בו זוכה להחדיר לנפשו שההצלחה תחילתה בסיעתא-דשמיא, שהצלחתו מגיעה מבוראו.
רבי נחמן אומר לנו (ליקו"מ ס"ב) כי רבים מאיתנו מאמינים בה' יתברך שהוא נותן לנו את הפרנסה והוא מרפא אותנו, אך סוברים שעדיין צריך משהו נוסף, אמצעי, שדרכו נוכל לקבל את השפע ממרום. בפרנסה – צריך משא ומתן, ברפואה – צריך תרופות, כאילו בלעדיהם אין יכולת ביד ה' יתברך לפרנס או לרפא אותנו. "ואין הדבר כן, ואין צריך לשום סיבה, רק להאמין בה' יתברך לבד ולא לעשות מהסיבות עיקר".
"כי מי שליבו שלם עם ה' ואמונתו חזקה", אומר רבי נתן, "ומאמין שהכל מתנהג רק ברצונו יתברך, אזי הוא בשמחה תמיד ואין לו שום דאגה ופחד כלל משום דבר שבעולם" (ליקוטי הלכות, הלכות כלי היין, א).
לעומת זאת, כשאדם זוקף את ההצלחות לעצמו, הרי הוא בצרות. כל בעיה בחיים, כל תקלה – הכל קשור בגאוותו של האדם. משהו לא הולך כסדר לאדם? הדבר מעיד שהאדם פעל שלא כסדר. ומה עשה לא כסדר? אומר רבינו: "אנא אמלוך" (ליקו"מ ח"ב, פ"ב). האדם מנסה לשנות את סדר הבריאה, אך ה' הוא המלך והוא ברא את העולם הזה, לא אתה. לכן חשוב מאוד להבין ש"זה לא אני". כל הצלחה וכל דבר שאנו מצליחים לעשות עלינו להודות לבורא ולבקש על ההמשך, ולא לשכוח שכל השפע וההצלחה שהושפעו יכולים להסתיים ברגע אחד אם נגיע למצב של "כוחי ועוצם ידי" (בעל "אור פני מלך חיים").
אזמרה
כשאנו אומרים "אזמרה" הכוונה היא למציאת נקודה טובה בעצמנו ובאחרים, כדי שנוכל להחיות ולשמח את עצמנו, מכיון שאז נוכל להתפלל ולזמר ולהודות לה'. "אזמרה לאלוקי בעודי" – ב"עוד" שלי, בנקודה הטובה שבי. על כך אומר רבינו (ליקו"מ רפ"ב): "על כן צריכין להתחזק מאוד לילך עם התורה הזאת ולחפש ולבקש בעצמו בכל פעם איזה מעט טוב ונקודות טובות, ועל ידי זה יחיה וישמח את עצמו ויצפה לישועה עדיין ויוכל להתפלל ולזמר ולהודות לה', ועל ידי יזכה לשוב באמת אל ה'".
"ללכת עם אזמרה" – זה לחזק, לעודד, לומר מילה טובה, ללמד זכות, לחשוב טוב לשמוח ולשמח, הן לגבי עצמנו והן לגבי הסובבים אותנו.
בפרשה זו מסופר שהמתח בין יוסף לאחיו התחיל כאשר האחים "היו מבזין את בני השפחות ואילו יוסף היה מקרבן". וגם יוסף עצמו, בצעירותו, טעה בכך "שהוציא דיבת האחים רעה, כל רעה שהיה רואה באחיו בני לאה היה מגיד לאביו: שהיו אוכלין אבר מן החי ומזלזלין בבני השפחות לקרותן עבדים וחשודים על העריות. ובשלושתן לקה יוסף, ונענש מן השמים" (מדרש אגדה).
עלינו לאמץ את רוח הצדיק "שיכול לדון את כל אדם לכף זכות, אפילו את הקלים והרשעים, כי משתדל לחפש ולבקש ולמצוא בכולם נקודות טובות כנ"ל שעל ידי זה נעשין ניגונים כנ"ל". (ליקו"מ רפ"ב).
חודש כסלו אשר בו אנו חוגגים את חג החנוכה הבא עלינו לטובה, הוא זמן מצויין להאיר את חיינו עם "אזמרה". בהלכות חנוכה (סימן תרע"א, משנה ברורה) כתוב: אם יש לו שמן בצמצום על כל שמונת הימים ולחברו אין כלום, מוטב שידליק בכל לילה רק נר אחד ויתן גם לחברו. אסור לאדם להצטמצם בארבע אמותיו ולומר שלום עליך נפשי, ולהשאיר את הזולת בחושך לגמרי. חובה על האדם להפריש מחלקו, מהאור שלו לחברו, שאם תניחו בחשכתו עלולה החשיכה להגיע גם אליך
לחפש את המנוחה
אחרי כל התלאות שעבר יעקב אבינו, חשב שהנה הגיע הזמן של מנוחת הנפש והשלוה, כפי שאומר המדרש: "ביקש יעקב לישב בשלוה, קפץ עליו רוגזו של יוסף". צדיקים מבקשים לישב בשלוה, אומר הקב"ה: לא דיין לצדיקים מה שמתוקן להם לעולם הבא, אלא מבקשים לישב בשלוה בעולם הזה" (בראשית רבה פ"ד).
הצדיק לא נח בעולם הזה. תמצית חייו היא מסירות נפש לה', לכן הוא נהיה צדיק. הוא מחובר לשכינה הקדושה ויודע בכל רגע מה רוצים ממנו. הוא הפך את ה"אני" שלו לאין. אין לו הנאה לעצמו.
אולם אנו עדיין מחוברים ל"אני" שלנו. עצם העובדה שאנו מקיימים את רצון ה', רצון רבינו, מביאה לנו שמחה והנאה. זה טוב ויפה אולם זה עוד שלב בדרך. לעיתים קשה לנו, אין לנו הנאה ובכל זאת משמים מראים לנו כי רוצים שנעשה זאת. לרוב אנו נוטים לחשוב שאם זה קשה ולא מאוד משמח אותי כרגע, אז אולי לא. בעיקר כשרואים שישנם אנשים שכן נהנים מאותן עבודות ולא כל כך קשה להם. אם כן, זה העניין שלי או לא? האם משמים מראים לי שעלי להתאמץ, להתגבר ולעשות, או להניח לדבר בשלב זה?
לעיתים זה אכן קשה, אולם משמים מרמזים לנו שזה העניין שלנו. פעמים צריך להתאמץ ולעבוד קשה גם ללא הנאה, והשמחה תגיע בהמשך. ברגע שמקבלים את האמת הזו הכל נעשה קל יותר. יש כח להמשיך. כגודל המאמץ ומסירות הנפש של האדם כך גם גודל קירבתו לבוראו, והיכן שקשה לאדם עליו לדעת ששם הוא תיקונו. אדם שעושה דברים ללא מאמץ וללא צמצומים, לא זוכה לשכל הפרטי ולא זוכה לקניין ויש חשש שהוא ישתמש בשכל הכולל כאילו זה שלו, ואז הוא "הולך לאיבוד".
קשה להפיץ תורה ברבים. קשה לכתת רגלים מדלת לדלת ולקרב רחוקים. יוסף מגייר גרים ומקרב נפשות הרחוקים. "אלה תולדות יעקב יוסף, היינו שיוסף הלך בדרך יעקב והיה עוסק גם כן לגייר גרים ולקרב הנפשות הרחוקות…וזהו בן שבע עשרה שנה היה, שבע עשרה בגימטריא "טוב", כמובא, היינו שיוסף היה טוב לכל והיה כולו טוב ועל ידי זה היה יכול לקרב הכל, וזהו "והוא נער את בני בלהה" שהם בני השפחות שהם בחינת משפחות הירודות שבישראל, שהיה מוריד את עצמו אליהם ביותר כדי לקרבם" (ליקוטי הלכות, אורח חיים, השכמת הבוקר, ד).
כדי להצליח, כדי להגיע להגיע אל היעד שלנו, עלינו להתאמץ, וכגודל המאמץ כך גודל השכר. אומר המהרש"א: יש אומנם הקונה את עולמו בשעה אחת (בת קול יוצאת ואומרת: "פלוני אלמוני מזומן לחיי עולם הבא"), אך גדול מזה – מי שקנה את עולמו בהרבה שנים – שנים של עבודה ממושכת, צמצומים ומניעות והמתנות משום שרק כך עולים בסולם הרוחניות.
יהי רצון שנזכה ללכת בדרי הצדיק ושיהא שם שמים שגור בפינו, נשמח בקודות הטובות שבנו ובאחרים ולא נרתע מעבודה קשה וממסירות נפש לה'.
כתבו לנו מה דעתכם!
תודה על תגובתך!
התגובה תתפרסם לאחר אישור