למה זה קשה לי?
כל הקושי שיש לאדם בחייו נובע רק מזה שהוא לוקח על עצמו את הכל, כאילו שהוא שולט על משהו בעולם...
כל הקושי שיש לאדם בחייו נובע רק מזה
שהוא לוקח על עצמו את הכל, כאילו שהוא
שולט על משהו בעולם…
נאמר בשם הבעל-שם-טוב על הפסוק "תורת השם תמימה", שהתורה האמיתית עדיין היא תמימה ושלמה כי אף אחד עוד לא נגע בה, דהיינו שכל מה שלמדו תורה לאורך כל הדורות, עדיין לו נגעו בעצם התורה עצמה בפנימיותה. רק לעתיד לבוא תתגלה פנימיות התורה ממש, וכל יגיעת הלומדים והצדיקים לאורך כל הדורות היא בשביל לחתור חתירה אחר חתירה בכדי להגיע לפנימיות התורה באמת.
נמצא, שמי שלומד תורה ואינו מחפש את פנימיות כוונת הבורא בכל מצוות התורה, הוא אינו לומד בדרך הנכונה ואין לימוד התורה מועיל לו לכל הסגולות שנאמרו על לימוד התורה, ואדרבה, לימודו יכול להזיק לו ולהרחיק אותו מהבורא.
בכלליות אנו כבר יודעים שפנימיות התורה היא האמונה, אמנם גם ידיעה זו היא עדיין חיצונית ושטחית, לעומת אור התורה שיתגלה לעתיד לבוא, שאז תתגלה גם פנימיות האמונה בכל הודה ותפארתה, ותהיה הנהגת העולם בהשגחה מלאה בלי שום הסתרה, הנהגה של נסים ונפלאות.
כל הענין של מה שיתגלה לעתיד לבוא וסתרי התורה והתגלות סודות התורה שתהיה אז – בזה אין לנו שום תפיסה כלל, אולם בזאת מועילה לנו הידיעה שיש פנימיות לתורה, בשביל שלא ‘נתפס’ לחיצוניות של התורה והמצוות, ותמיד נדע שעדיין אין אנו יודעים כלל.
הידיעה שאין אנו יודעים כלל היא מועילה מאוד וחשובה מאוד לחיים. כי כל הנפילות של האדם, כל הכשלונות וכל מה שאדם נחלש עד אשר מגיע למצב של מרה שחורה – כל אלה נובעים אך ורק מכך שהאדם חושב שהוא מבין משהו, שאז הוא מגיע לכל מיני מסקנות רעות, שהנה אבדה תוחלתו ואין לו תקנה, והדברים אינם מסתדרים לו ולא הולך לו וכן הלאה, מחשבות של יאוש ודכאון – הכל מחמת חוסר אמונה, שאינו מאמין בהשגחת הבורא עליו, ואינו מאמין שכל מסלול החיים שלו על כל פרטיו נקבע על ידי הבורא, לכן הוא מאשים את עצמו כל הזמן, דבר שמכעיס את הבורא יותר מכל העבירות שעושה.
כאשר האדם משתחרר מהלחץ וההאשמות העצמיות, ומקבל את עצמו כמו שהוא, ומבין גם שזהו רצון הבורא – שיהיה כמו שהוא, ושאין הבורא רוצה את דאגתו כלל, אלא רק את תפילתו ואמונתו ובטחונו בו, אזי כל התשובה שלו נעימה וקלה, כי כל הקושי שיש לאדם בחייו נובע רק מזה שהוא לוקח על עצמו את הכל, כאילו שהוא שולט על משהו בעולם, וזו כפירה המעוררת עליו דינים קשים, כי "כל זמן שעבודה זרה בעולם – חרון אף בעולם" ופגם האמונה הוא בחינת עבודה זרה, כמובא בכמה מקומות בדברי רבינו. אך אם היה מבין האדם שהוא לא שולט על כלום, גם לא על עצמו, והיה מתחבר עם ההשגחה של הבורא, היו נמתקים הדינים והוא היה משתחרר מכל המועקות וסומך על השם יתברך בכל עניניו, הגשמיים והרוחניים.
רק כאשר האדם מבין שאין הוא יודע כלל, אזי הוא נשען על האמונה ומקבל את דברי חז"ל בפשיטות, שהכל לטובה, ושאין שום יאוש בעולם כלל, ושהקדוש ברוך הוא אוהב אותו ורוצה בו ומוכן תמיד לעזור לו, ושכל מה שעובר עליו מכוון מלמעלה לטובתו, וגם הנפילות והריחוק שלו מהשם – גם הם מאיתו יתברך לטובתו, והוא פשוט מתפלל אל השם שיקרב אותו ותפילתו היא בגעגועים ובנעימות משום שסומך על השם ומאמין שהוא שומע אותו ויקרבו אליו.
אבל כל זמן שהאדם אינו זורק את שכלו אזי יש לו קושיות רבות על כל דברי חז"ל הנ"ל, והקושיות הללו אינן לטובתו כלל, כי הוא אמנם מרגיש חכם ומשכיל, אבל הוא נאלץ לחיות בגיהנום של חכמתו הרעה והוא הסובל העיקרי מכפירתו בדברי חז"ל.
בנוסף לכך, גם אם אינו כופר בפירוש בדברי חז"ל הנ"ל (שהכל לטובה וכו’), על כל פנים, מכיון שעדיין מתעקש להבין הכל בשכלו לכן גם אינו יכול לקבל את העצות האמיתיות של הצדיקים, שהן תמיד עמוקות הרבה יותר ממה שנראה על פני השטח. רק כאשר הוא שומע את דברי הצדיקים באוזן קשבת, בידיעה שהוא אינו מבין כלל את עמקותם, ואז מתפלל אל השם יתברך שיאיר את עיניו לרדת לסוף דעתם, רק אז הוא יכול להגיע להבנתם באמת, כי עומק דברי הצדיקים היא רוח הקודש ממש שאפשר לקבלה מאת השם יתברך בלבד, ובלי שישפיעו עליו משמים את רוח הקודש הזאת, אזי אין שום אפשרות שיבין בשכלו את דבריהם.
ודע, שכל התורה כולה היא בחינת עצת הצדיקים, ובכל התורה כולה יש את הבחינה הזאת, שעד שלא זורק האדם את שכלו, ומחפש בתורה את רוח הקודש שבה על ידי תפילה, אזי אין הוא יכול לרדת לסוף דעתה ולהבין את פנימיותה, וזהו מה שאמר הבעל-שם-טוב, שתורת השם היא תמימה ועדיין לו ירדו לסוף דעתה, משום שאין מחפשים את רוח הקודש שבה כראוי. אבל כל זה הולך ומתתקן מאז הבעל-שם-טוב וממשיכי דרכו, שהאירו את עינינו לחפש אחר רוח הקודש שיש בתורה, וכך תתגלה בסופו של דבר פנימיות התורה ותבוא הגאולה.
נמצא, שכל עבודת האדם תלויה בכך שיבין שאין הוא יודע כלל, ויהיה שמח ויבקש ויחפש על ידי תפילה ותחנונים את רוח הקודש שיש בתורה ובמצוות, שהיא רוחו של משיח, שהיא רוחו של משה רבינו והיא רוח הקודש של כל הצדיקים האמיתיים.
כאשר ילך אדם בדרך זו, יהיו לו חיים יפים מאוד, ותועיל לו התורה לתקן את מידותיו ולחזק את אמונתו, וככל שתתפשט עבודה זו יותר, כך תתגלה יותר פנימיות התורה ויאיר אורה לכל העולם כולו ויתקיים הפסוק "והייתם אור לגוים", ואז יבולע המות לנצח וימחה הקב"ה כל דמעה ותגדל השמחה ותבוא הגאולה השלמה במהרה בימינו אמן.
כתבו לנו מה דעתכם!
תודה על תגובתך!
התגובה תתפרסם לאחר אישור