זריחת השמש

שלמות היא לא נחלתם של בודדים אלא של כולם! איך מגיעים לזה? הרב שלום מגלה את הסוד: זריחת השמש! תזריחו את השמש ותראו מה קורה!

5 דק' קריאה

הרב שלום ארוש

פורסם בתאריך 06.04.21

בני אדם נוטים לחפש אחר שלמות אנושית שנתפשת כנחלתם של בודדים. פעמים רבות, כדי להשיג שלמות זו, הרחיקו הם עד למקומות נידחים ושכוחי אדם. כדי לעבור את המשוכה האנוכית, חיפשו תמיד בני האדם תרופות שבעצם היוו בריחה מההתמודדות של חיי היום יום, מעין גלולת קסמים ולא את בניין אישיותם והתנהגותם בינם לבין עצמם ובינם לבין חבריהם.
 
חכמינו נתנו עצות והנחיות 'לעשה טוב וסור מרע' בעניין של "בין אדם לחברו". אחת מעצות אלו נתן לנו שמאי, ואמר: "והוי מקבל כל האדם בסבר פנים יפות". מה רצה לומר כאן שמאי? האם לא כל מוכר עושה זאת? הרי ברגע שיכנס קונה לחנות, שבהמשך יתגלה אף כקונה הפוטנציאלי, המוכר (תוך כדי השמה מעשית לתיאוריה אותה למד בקורס למכירות) יחמיא ויחייך אליו, יפרגן לקונה התמים גם כשאין צורך, אפילו אם אותו קונה הופך להיות נודניק ממדרגה ראשונה.
 
ההבדל בין דברי שמאי לבין מרצה בכיר בשיעור למכירות המסביר את עניין הארת הפנים לתלמידיו על דרך – "והוי מקבל כל קונה בחיוך", הוא גדול ועצום מאוד! בזמן שהמוכר משתמש בחיוכו (שאינו פנימי) כאמצעי למכור או כפתיון לאותו קונה תמים, ובו ברגע שיצא הקונה מהחנות ויסגור את הדלת, פניו של יזעיפו. גם לאחר עשרות שנים של עובד מצטיין שלא הפסיק לחייך ללקוחותיו (ועל כך יעידו כל הגביעים, המדליות והפרסים שנמצאים בויטרינה היפה שרכש לשם כך שהוצבה בפינה מיוחדת בסלון) – לא תשתנה אישיותו.
 
אולם שמאי דיבר כאן על דבר שונה, "והוי מקבל את כל האדם בסבר פנים יפות", לא את זה שנכנס לחנות לקנות מוצר כל שהוא, אלא בכל מקום ולכל אחד, באוטובוס וברחוב. חייך והסבר פניך אל אנשים שלעולם לא תפגוש בהם שנית, תזריח את השמש של העומד מולך ללא כל השקעה ומאמץ. אדם שמחייכים אליו מרגיש טוב ובודאי יראה על פניו חיוך חוזר. המחייך קונה בליבו עוד כוח של נתינה וחסד. הנה הצליח הוא לקיים הענקה ונתינה ללא כל מחשבה לקבל משהו בתמורה. הוא גם ישכיל להבין שהמפתח לחיים שלווים וליחסים טובים בין בני אדם הוא בעזרת חיוך אחד.
 
אומר רבי נחמן: יש אנשים שיש להם יסורים גדולים ונוראים, ואי אפשר להם לספר מה שבליבם. והם היו רוצים לספר, אך אין להם בפני מי לספר ולהשיח את כל אשר בלבבם. והולכים הם מלאים ביסורים, דאגות ועצבות נוראה. וכשבא אדם עם פנים שוחקות יכול הוא להחיות אותם ממש. ולהחיות אדם אינו דבר ריק, כי אם דבר גדול מאוד.
 
אדם יכול להגיע עד לשערי מוות מרוב עצבות יאוש ודיכאון. ופתאום בא אדם מולו ומחייך אליו, מזריח לו את השמש ומקבל אותו בסבר פנים יפות – הוא ממש מחייה ומחזק אותו, ויוצר אצלו תחושת ערך עצמי וביטחון להם הוא זקוק.
 
עניין זה של קבלת כל אדם בסבר פנים יפות, נוגע לכל תחומי חיינו, למשל:
 
 
 
 
 
בעבודה – ממונים והעמיתים לעבודה.
 
בזוגיות – בעל ואישה המחייכים אחד לשני, נותנים חיים שלמים אחת לשני. שהרי חיוך אחד יותר טוב מאלף תירוצים ודיבורים שיטען ויעלה כל אחד מבני הזוג על זולתו. 
 
חינוך ילדים – עניין זה מתחיל כבר בהיותם תינוקות קטנים. התינוק מבחין בין פנים מחייכות הגורמות לו לחייך ולצחוק, ובין פנים זועפות ונוקשות הגורמות לו לבכות. חינוך הילדים מתחיל מחום, אהבה ופנים מחייכות, וכמובן שגם תזונה בריאה. אם כן, מה מבריא יותר את הילד, המזון או החיוך? ילד הוא כמו צמח, גם אם נדשן את הצמח ונשקה אותו, אך לא ניתן לו את האור לו הוא זקוק, הוא לא יוכל לצמוח כראוי. כך גם ילדים, גם אם נדאג שהם יקבלו תזונה נכונה ובריאה אולם ללא אור, כלומר הארת פנים אליהם, הם יגדלו עם משקעים נפשיים ובטחון עצמי מעורער.
 
כדי לחזק עניין זה, הדגישו חכמינו את הערך והחשיבות של החיוך: "כחלילי עיניים מיין ולבן שיניים מחלב" – במדרשים מוסבר שהכוונה ל"ולבן שיניים" היא מלשון הלבנת שיניים, כי "גדול המלבין שיניו לחברו ממי שהשקהו חלב". אף על פי שנתן לו חלב שהוא משקה חשוב, עצם העובדה שהוא עשה עימו חסד, הראה לו שיניו וחייך אליו – עדיף. דבר הבא ללמדנו שלחיוך ולהארת פנים חשיבות עליונה לאין ערוך!
 
חכמינו מסבירים שגם בזמן שאין חיבה בליבך כלפי אדם מסויים ומעשיו והתנהגותו אינם מקובלים עליך, צריך לקבלו בספר פנים יפות, גם אם יראה הדבר חיצוני לחלוטין – אל תפגע באף אדם. גם אם דעותיו שונות משלך, גם אם אין לך סבלנות כלפיו ואתה מרגיש שאתה עומד 'להתפוצץ' רק מעצם המחשבה שאתה צריך לפגוש אותו – אין לך רשות לפגוע בו, רק חייך אליו. קל וחומר כשמדובר באדם שהוא טוב, רצוי ומקובל עליך.
 
אומר רבי נחמן: שהקב"ה מראה פנים שוחקות, כלומר מחייך לעולם – זה חיים וטובה לעולם. כך גם האדם, צריך להלבין שיניו לחברו. החיוך ואור הפנים זה מה שיש לאדם מחברו, זה כל הטוב שהוא מקבל מחברו. וכשזה כך נחשב הדבר כאילו נתן לו את כל המתנות שבעולם. והרי כל אדם יודע בכנות שאם נתן לו חברו את כל המתנות שבעולם ופניו כבושים בקרקע, כאילו לא נתן לא כלום, כי בפניו של האדם רואים את אשר בליבו. הפנים הם מלשון פנימה, פנימיותו של האדם, ועל כך נכתב בספר נחמיה: "ויאמר לי המלך מדוע פניך רעים ואתה אינך חולה? אין זה כי אם מרוע לב". לכן חשוב לדעת, שכל אחד מצפה להזרחת השמש מזולתו, גם כשמדובר בתינוק קטן.
 
מסופר על משה רבנו שהבדיל שלוש ערים בעבר הירדן מזרחה שמש – כלומר הקים שלוש ערי מקלט שהיו מיועדות לאנשים שהיו מגלים אותם לשם בגלל מעשים קשים שעשו וביניהם גם רוצחים.
 
חשוב לציין, שמצוות הקמת ערי מקלט היתה המצווה האחרונה אותה קיים משה רבנו סמוך למיתתו. ונשאלת שאלה – לא מצא גדול הנביאים בישראל כמשה רבנו להתעסק במצווה אחרת סמוך למיתתו, אלא במצוות הקמת ערי מקלט?
 
על קיום מצווה זו שיבח אותו הקב"ה ואמר לו – להזריח שמש לחוטאים, פושעים ואף לרוצחים? כלומר, עד כמה התאמץ הוא לקיים מצווה זו, אף שהיתה סמוכה למותו, להזריח שמש לאנשים קשי – יום, לאומללים ומסכנים שחטאו וסרו מדרך התורה, אנשים שגנבו פשעו ואף רצחו. עד כמה חיפש הוא דרכים כיצד לעודד אותם ולהצטער יחד איתם  – "וירא בסיבלותם" – ולהקים להם ערי מקלט בהם יוכלו לגור ולחיות לאחר שהוחלט להגלות אותם.
 
פן נוסף של נושא הארת הפנים הוא, הארת הפנים גם לעצמך! להזריח את השמש לא רק לחבריך, אלא גם לעצמך. להיות שמח בחלקך, להרגיש שלמות עם מה שקורה איתך – הכר את מקומך ושמח בחלקך!. גם במצבים הקשים העוברים עליך בכל תחומי החיים – תן חיוך!. כך תוכל להתמודד מול הקשיים והנסיונות בכל יום ובדרך זו להתחזק, להתעודד ולהעלות את הביטחון העצמי שלך. להתקדם בצורה הנכונה בכל תחום בו אתה עוסק בלי שום בלבולים ועם שאיפות נכונות. ברגע שאדם עובד על השמחה הפנימית שלו ועל הארת פנים לעצמו, הוא מגיע גם למצב שבו הוא מצליח להאיר פנים לזולת.
 
מסופר על שלמה המלך, בזמן שירד מהמלוכה והלך לחזר אחר הפתחים, כדרכם של עניים, כדי למצוא פרנסה,  בדרכו פגש הוא שני אנשים. אחד מהם הציע לו להתארח אצלו ולסעוד את ליבו. שלמה המלך הסכים והלך עם המארח לביתו. לכבוד סעודה זו שחט המארח שור כדי שיוכל להשביע את רעבונו של אורחו. בזמן שישבו לאכול, דיבר איתו המארח על דברי מלכותו והזכיר לו את עברו כמלך. וכיוון שכך, התחיל שלמה המלך להיזכר בימיו כמלך והחל להתגעגע לבכות עד אשר לא יכל לאכול שום דבר ממה שהוגש לו.
 
למחרת פגש שלמה המלך את האדם השני, שאף הוא הציע לו להתלוות אליו, להתארח אצלו ולסעוד את ליבו. המארח במקרה זה היה איש עני, שכל מה שהיה לו להציע לצורך הסעודה היה ארוחת ירק. כשהגיש בעל-הבית לשלמה המלך את ארוחת-הירק החל המארח העני לנחם אותו ולדבר איתו בדברי פיוס וחיזוק, שנשבע הקב"ה לאביו (דוד המלך) שלא יפסוק זרעו מהמלוכה וזו דרכו של הקב"ה – שמוכיח את האדם, כי "את אשר יאהב יוכיח", ואל לו להתעצב כי הקב"ה יחזיר לו את המלכות. כששמע שלמה המלך דיבורים אלה, הוא כל כך שמח על דברי העידוד שקיבל ממארחו העני, עד אשר הרגיש שהוא שבע עוד לפני שאכל ממה שהוגש לו, ואמר – שטובה ארוחת ירק פשוטה זו מאותו שור שהוצע לו יום קודם.
 
מכאן אנו מבינים שהדרישה מאדם יהודי להיות בשמחה ולהאיר פנים (לעצמו ולסובבים אותו), ולא משנה הגורם הסביבתי, נובעת מהסיבה שהיהדות מודעת לכוחות הנפש שניטעו באדם על ידי בוראו, ובכוחו להוציאם מהכוח אל הפועל. להבין שאין גלולת קסם שתשמור על מצב רוח מרומם ושמחה, אלא רק עבודה פנימית על עניין הארת פנים והלבנת שיניים לחבריך. להזריח את השמש בכל עת ובכל מצב. ובמילים פשוטות – לחייך תמיד.

כתבו לנו מה דעתכם!

תודה על תגובתך!

התגובה תתפרסם לאחר אישור

הוספת תגובה