אל תחיה באשליות

הללו מסתירים מבוכות עמוקות…

 

 

 

הכוונה בביטוי "להשלות את עצמכם" היא, לדמיין דברים שאינם קיימים. למשל, לחקות את התנהגותה של דמות שאנו מעריכים, אשר הינה מתאימה למצבנו האמיתי.

 

כל אחד הוא יחיד במינו: לכל אדם יש הון בסיסי, תפקיד וייעוד, והוא צריך לקבל אותם על עצמו, עם כוונה להשתפר ולהתפתח. אם הוא משחק "תפקיד" אחר, אם הוא מחקה את שכנו, את חלקו של השכן איננו משיג בשום אופן, ואף הוא מחטיא את ייעודו שלו.

 

כל תקופה מייצרת מיתוסים, אופנות, המתגשמים ומתבטאים במובילי דעות, המשמשים דוגמא להמונים: כוכבי קולנוע, תקשורת ועוד.

 

רוב העולם הולך אחרי צו האופנה ומנסה להזדהות עם הנציגים של מיתוסים אלה. פולחן אישיות זה מוגדר בשפת הרמז כ"עבודת כוכבים".

 

כשמתעוררת אופנה חדשה, או כשקם  אליל אנושי, זהו זרם מאוד חזק, שקשה מאוד להתנגד לו. המיתוסים הללו מסתירים מבוכות עמוקות, ומתחבאים מאחורי שאלות פילוסופיות, ספקולציות מתוחכמות על אודות החיים, אשר נשאלות בידי אותם "כוכבים", למען הבצע או חמדת השלטון. ולמעשה, מיועדות לגרור את העמים אל תהום התסכול והאכזבה.

 

לפיכך, מי שהולך בעיניים עצומות אחר האופנה – גם בתחום ההנהגה, וגם ברובד החשיבה – נגרר, בעצם, אחר העדר. מבלי להרגיש – העדר יחסום אותו, יכרסם אותו וימנע ממנו מלהתבטא. על ידי החיקוי וההתמזגות בזרמי ההמונים, מאבד הפרט את אופיו.

 

עם ישראל בכללותו, ולאורך ההיסטוריה שלו, תמיד היה גיבור ההתנגדות למיתוסים. בעקבו בנאמנות אחר תורת אבותיו, היה העם היחיד שקיבל על עצמו את מקוריותו כנגד כל הזרמים, כנגד האופנות למיניהן, גם אם נדמה היה כתלוש מהמקום ומהזמן.

 

כך, האדם הישראלי יצטרך לאמץ את ההתנהגות הזו ולדעת, שמה שחשוב עבורו זה להישאר הוא עצמו, על אף מה שחושבת סביבתו. בצורה זו בדיוק הוא יעשיר את האנושות ולא בסתגלנות חסרת טעם.

 

כדי להצליח ולעמוד נגד הלחצים והזרמים של האופנות למיניהן, נגדם החשיבה שלו חסרת אונים (הוא אינו יודע מהיכן באה הסכנה, איפה מוסתרת המלכודת), פנה הנאמן בכל הזמנים אל הצדיק והחכם של דורו. ככל שעצומים הם גאוני הרשע, ישנם מנגד גאוני הטוב אשר מגיעים, דרך טהרתם ומחשבתם, לשלבים מאוד גבוהים: חשים הם את התשובות לשאלות הנוקבות של דורותיהם ודרך תשובותיהם נחשפים כל פחי ההסתה.

 

הם מוסרים לנו את מפתחות התורה השייכות לעידן זה. הם מלמדים אותנו לקרוא את הכתבים הקדושים ולסגל למצבנו המדוייק את האמיתית הנצחית. הם מלמדים אותנו שלא להשלות את עצמו.

 

"ויהי במי אחשורוש"…המיתוס של עמלק התפזר עד כדי כך, שהוא טימא את כל תודעת הדור. פולחן האישיות של המן, אלילה של תנועה זו, התפרסם עד כדי כך, שכולם השתחוו לו, אך רק מרדכי התנגד לו: הוא לא כרע ולא נכנע לאשליה הקבוצתית.

 

מרדכי היה הצדיק של דורו. הוא הצליח, יחד עם אסתר המלכה, לנפץ את האשליה של הרודן, בהראותו לעם היהודי כולו את גיחוך המיתוס. הוא הציל את אחיו משואה כשהראה להם באילו אמצעים לברוח מהזרם העז.

 

וכשמתבוננים היטב במגילה מגלים, שהפעולות המוצעות על יד מרדכי הן מהפשוטות ביותר: כולם היו יכולים להגיד אותו דבר, כולם יודעים שאסור להשלות את עצמנו. אולם לא מספיק להגיד זאת, צריך להוכיח זאת. רק לצדיק יש את הסוד איך לשכנע לב תשוש, איך לתת למצפון ממולכד ומשותק די מוטיבציה, כדי להביאו לפתח האמת דרך התשובה המתאימה.

 

 

האם שמתם לב שקיימת מין אינרציה קולקטיבית שנוגדת כל התפתחות? האם כבר נתקלתם בה, אולי בשנות נעוריכם, שבהן, בעקבות השראה גדולה, רציתם לשנות את העולם, אולם ריאקציונרים ציניים הניאו אתכם מזה?

 

בעניין זה לימד אותנו רבי נחמן שאי אפשר לקחת את שליחות החלוץ אלא אם כן אתה חושב את עצמך ליחיד, לבדך בעולם, לא זקוק להסכמת רבים, חזק בהחלטותיך ובלתי רגיש לתגובות חורשות רע. כך התנהג חלוצנו הראשון, מייסד היהדות: "אחד היה אברהם!".

 

היהודי הראשון בעולם הזניק את תפישתו למרות האופנות והזרמים שהיו שוררים ברקע הברברי בו הוא נולד וגדל.

 

אחת התכונות שצאצאיו יהיו חייבים לאמץ ממנו, אם רוצים הם ללכת בעקבות מחשבת אברהם ולעשירה מצידם, היא בדידות זו, כלומר ייחודיות עד כדי "שוליות" בעיני הזרם המרכזי.

 

מסופר, שרבי ברוקא פגש את אליהו הנביא בשוק ושאל אותו: "מי מכל האנשים הללו נחשב לבן עולם הבא?" השיב הנביא: "שני המוקיונים שאתה רואה שם", בציינו שני בדחנים שהצחיקו את ההמון…

 

נכון הוא שהעוברים והשבים הינם דאגנים עד כדי כך שקרן אור של שמחה בליבם היתה מחיה אותם ומי שיספק אותה יקנה לו את חלקו בגן העדן…

 

אבל רבי ישראל הבעל-שם-טוב הקדוש זצ"ל, פירש סיפור זה במשמעות הנצחית: "אם אתה רוצה לדעת למי יש חלק לעולם הבא, ראה אם יש לו "שני בדחנים":

 

"הבדחן הראשון – מסמל לעובדה שהאיש הזה מתנהג בצורה בלתי קונבנציונלית וממילא זה גורם לפעמים שהבריות לועגים לו. באשר לבדחן השני – הוא מרמז שגם הוא מצידו לועג ללועגים, מעז להיות שונה מהם ואינו מתבטל אל הרוב".

 

והמפתח? הסוד איך לשכנע לב תשוש, איך לתת למצפון ממולכד ומשותק די מוטיבציה, כדי להביאו לפתח האמת, לדרך התשובה המתאימה, לא לטעות ולא לחיות באשליות, לא לזרום אחרי העדר ולא להתבלבל – מהו?

 

 

רבי נחמן השווה את משנתו ליין הונגרי, שהוא הנקטר המעולה מכולם, ולכן הוא הבטיח: "מי שטעם יין הונגרי, אותו לא יטעו לעולם!"

 

הכוונה, מאחר שטעמתם כאלה מטעמים בודאי שכל שתיה אחרת תראה לכם כחסרת טעם…

 

הנה לנו רמז נאה לגבי תוצרת הטוקאי, אחד מהיינות המשובחים הנעשים באזור צפון הונגריה:

 

בערוב הסתיו, היינן משאיר את הענבים על העצים שבועות ספורים לאחר סיום עונתם, דבר הגורם לפירות כעין עיפוש מתוק מאוד ובסיס לטעם מעולה. לאחר הבציר והדריכה כהלכתה, מתחילה התסיסה ולאחריה מתיישב היבול והיה ליין מן השורה ששומרים אותו בחביות הנעשות מעצי אלונים. כשנגמרה השנה ושוב מגיעה עונת הקטיפה, לוקחים מהיין החדש ושופכים אותו לתוך החביות של השנים הקודמות, דבר שמעורר את התסיסה מחדש. וכך עושים כמה פעמים עד שמצליחים ליצור נקטר שאין כדוגמתו, ראוי לעלות ממש על שולחן מלכים.

 

הנמשל יובן לפי רעיונו הידוע של רבי נחמן: "תשובה על תשובה" – מהפכה על מהפכה, תסיסה על תסיסה, נפילה לאחר ניצחון, דבר המחייב בין פרק לפרק חזרה בשאלה מסוימת: חשבת כבר למכור את הבקבוקים והנה יינך שוב תוסס? זה מה שנקרא ירידה תכלית העליה, כשהצו במצב זה הוא: המתן! כדאי לך. עוד עונה ועוד תסיסה…ואז תזכה לטעום יין הונגרי.

 

 

(מתוך "אומץ" ו"געגועים")