שמור מרחק

 

 

בפתח משפטו של נהג דרסן, משסיים פרקליט התביעה את קריאת כתב האישום, התפרץ הנהג הנאשם וקרא: "אינני אשם! לא יכולתי בשום אופן לעצור את המכונית במרחק כל כך קצר. אף אחד לא יכול לעצור על המקום מכונית שנוסעת 140 קילומטר לשעה!"

הקהל שנכח באולם פרץ בצחוק. השופט, מבלי לחייך, היסה את הקהל, ובפנותו אל הנאשם הסביר: "אין החוק תובע ממך מה שאינך יכול לעשות. אבל החוק דורש להעניש אותך על שהגעת, מתוך רשלנות ופזיזות, למהירות מסוכנת כזאת שבה לא יכולת לשלוט על מכוניתך ולעצור אותה בזמן".

מקובל לייחס ליהדות אופי של חומרה בגלל סייגים וגזרות, גדרות והרחקות שההלכה משופעת בהם. תמימים ומיתממים שואלים: האם עד כדי כך אין אמון באדם? אלא שאין כמו היצרן המכיר את תוצרתו מעשה ידיו. הבורא שברא את האדם על כל מערכותיו, הוא היודע שבהתנגשות חזיתית עם יצר הרע, סיכויי העמידה של האדם הם אפסיים. על כן מדריכה היהדות את האדם מישראל: הימנע מהתנגשות חזיתית. עקוף! היסוג! ואפילו הימלט!

הנחיות ההלכה דומות לאלה הניתנות בחזית לאיש מודיעין היוצא לסייר בקווי האויב. תפקידו אינו לכבוש את האויב ולא להתגרות בו. הצלחה במשימתו היא שובו בשלום עם מילוי משימת המודיעין מבלי מגע כלשהו עם האויב. רב החובל המשיט את אונייתו באזור בו מצויים קרחונים אינו מעוניין ללמדם לקח. הוא מתחמק מהקרחונים ככל יכולתו. הוא יודע שגם התחככות קלה בין אונייתו לבין קרחון עלולה להיות הרת אסון. כל שאיפתו היא להגיע ליעדו בשלום ולא לנצח את הקרחונים.

בתחילתו של כל יום מבקשים אנו בתפילה: "ואל תביאנו לא לידי ניסיון ולא בידי ביזיון". כנראה שהניסיון והביזיון הולכים בדרך כלל צמודים…על כן מבקשים אנו מה’ שיחסוך מעמנו את המפגש הישיר עם החטא. אך אם כך, מה הקונץ? איפה, אם כן, נראה את התגברותנו על היצר?!

 
בלי קונצים

יוסף הצדיק בודאי אדם גדול ומיוחד הוא. אך כמה יוסף הצדיק יש בהיסטוריה. יוסף לא בחר מרצונו הטוב בניסיון. תולדות חייו זימנו לו את העימות עם החטא כשכל תנאי הזירה הבטיחו את כישלונו. אך יוסף הצדיק, בניגוד לכל הציפיות, ניצח. על כן הוא יוסף הצדיק. הקונץ של היהודי הפשוט מתבטא בהתחמקות מאותה זירת קרב עם היצר, בה כל הנתונים הם לטובת האויב. ההתחמקות היא הניסיון בו יש לנצח.

דיני יחוד למשל, תפקידם למנוע מן האדם את הצורך והניסיון להתמודד עם היצר בתנאים נחותים כיוסף הצדיק. המקיים את הסייגים שדיני יחוד מטילים על האדם, חוסך לעצמו את הקרב בו הפסדו כמעט צפוי מראש. העוסק בכספי ציבור לפי הנחיות חז"ל לא יגיע אפילו לאפשרות של חשד בו, ובודאי לא לפיתוי של מעילה. המקפיד על דיני מוקצה בשבת, רחוק הוא מרחק רב מאפשרות של חילול שבת אפילו בשוגג.

חיי המעשה היומיומיים פועלים בקביעות לפי עיקרון ההרחקה. בטיחות בעבודה באתר בנייה אין פירושה אמבולנס וצוות רפואי במקום, לטיפול בפועלים הנופלים מהפיגומים, אלא מערכת של אמצעי בטיחות ונוהלי עבודה המבטיחים ששום פועל לא ייפול משום פיגום. אכן שגרתית ואפורה היא עבודתו של האחראי על הבטיחות באתר הבנייה. הוא עובר מפיגום לפיגום, בודק אם החיבורים מהודקים כהלכה, אם הותקנו מעקות בכל הקומות וכדומה. כמה אפורה עבודתו בהשוואה לנהג האמבולנס הדוהר בליל צופרים וחולף על פני רמזורים אדומים בהובילו פועל מתאונת עבודה לחדר המיון. אך הכול מעדיפים את הצלחת עבודתו הלא זוהרת של הראשון על פני פעולתו המרשימה של האחרון.

הליסטים

יצר הרע, כך אמרו קדמונינו, משול הוא לליסטים רב כוח היושב על אם הדרך ומלסטם את הבריות. רב כוח הוא הליסטים, וזרועותיו פלדה, לא ילחץ מאחיזתו אלא אחד מאלף בנסי נסים. כל מי שנופל לידיו מופשט מכל אשר לו ומשולח ריקם נקי מכל. אלא שלמזלם של הולכי אורחות, ליסטים זה קטוע רגליים הוא, ואין הוא יכול לנוע ממקומו: די לו לעובר אורח להטות דרכו במעגל ולשמור על מרחק בטוח מאותו ליסטים, וכבר הוא ניצל מידיו באפס טרחה ובלי מאמץ וגבורה. רק השוטים או החפצים להראות קונצים, מישרים לכת ונופלים לבין ידיו החמסניות של הליסטים.

 

רבים רבים הם השוטים והמיתממים הנלכדים ונופלים. בכל עיתון מסופר עליהם. נערה מסיירת בגפה בטרמפים ואחר כך יש לה סיבה לתלונה במשטרה. נער משולח ללא כל ביקורת והנה מתברר שהוא שותף לחבורת פורצים צעירים. והוריו מגלגלים עיניים תמהות: מי פילל! הרי הוא ממשפחה טובה! (האומנם?)

אינך יכול להתחכך בחטא ולצאת נקי. החוכמה היא לשמור מרחק. היהדות מדברת כה הרבה על חברה רעה והתרחקות ממנה. לו הקפידו ההורים על התרחקות זו של בנם היקר, לא יכול היה לקרות מה שקרה. דיני צניעות מקיפים שטחי התנהגות רבים. הקפדה עליהם מרחיקה ממכשול החטא ומביזיונותיו. פרס גדול מובטח למי שימצא מכור לסמים אשר בעקביות ובעקשנות סירב לנסות ורק לטעום את הסם בפעם הראשונה. ובכל זאת השוטים עומדים בתור באלפיהם בשביל ליפול בפח.

קל להוכיח לכל בר דעת שסייגים והרחקות הם אמצעי יעיל, חיוני ואולי יחיד לשמירת האדם מן החטא. שימושם נפוץ בכל תחומי החיים, ואין כל סיבה מדוע לא ישמשו בהלכה. אלא שיש הטוענים שבנושא זה או אחר בהלכה מרובים מדי הסייגים והגזרות. מן הראוי לבדוק טענה זו.

 
הבה נקשיב להסברו של קצין צבא: "אני אחראי למחסן חומר הנפץ שבבסיס. חומר הנפץ המאוחסן אצלי הוא כזה – שאם תניח עליו סיגריה בוערת, לא יקרה כלום. חומר הנפץ עשוי כך שבדרך כלל הוא מתפוצץ רק על ידי נפץ. אנו נוקטים באמצעי זהירות כדי שחס ושלום החומר לא יתפוצץ. חומר הנפץ מאוחסן בתיבות פח הנתונות בארגזי עץ. הללו נמצאות במבנה סגור ונעול היטב שכל חלונותיו אטומים. הבניין כולו ממוקם במקום מבודד. הוא מוקף, במרחק כמה מטרים, בגדר גבוהה. על הגדר מבחוץ שלטים ברורים: סכנה, חומר נפץ. אסור לעשן!"

"האם אין זה קצת מופרז, אדוני הקצין?" שואלים אנו.

"כלל נקוט בידינו, עונה הקצין, שככל שממדי האסון, אם יקרה חס וחלילה, גדולים יותר, כן ינקטו אמצעי זהירות רבים יותר להבטיח שהאסון לא יקרה. זכור לכם בודאי המקרה של התפוצצות מחסן חומרי נפץ שקרה לפני שנים אחדות. בישוב אזרחי השוכן במרחק 5-6 קילומטרים מהמחסן נופצו שמשות ונסדקו קירות. עלינו להפעיל כללי זהירות מחמירים לגבי נושא שתוצאות הזנחה בו יכולות להיות כל כך חמורות".

ניישם מה ששמענו מן הקצין. מה שטוב והגיוני ומופעל בכל צבא מסודר בעולם, טוב הוא גם עבורנו במסגרת ההלכה, ולפיו פעלו גם חז"ל. ככל שהחטא הינו חמור יותר ותוצאותיו שליליות יותר, כן ירבו הסייגים סביבו כדי להבטיח במירב הסיכויים שהאסון לא יקרה. ייתכן אפילו שנושא החשוב במיוחד לאדם מסוים יזכה לשמירה נוספת על הסייגים המקוריים שקבעה התורה. עשה אדם לקבוע מדעתו הרחקות וסייגים נוספים לדבר שהוא חפץ בשמירתו, ומעשהו יהיה תואם את הקו הכללי של התורה.

עיקרון זה של התרחקות מאיסור לימדה אותנו התורה בהדגמה מפורטת בנושא הנזיר.

היין, כידוע, משמח לבב אנוש, ההלכה קבעה ליין שימוש במעמדים חגיגיים כקידוש בשבת ובברכת נישואין וכאמצעי לקיים שמחת חג. אך שתיית יין מעבר לגבול מסוים גורמת לאיבוד צלילות הדעת ואז עלולים לגלוש למעשים חסרי פיקוח ולחטא. הרואה סוטה בקלקולה, ונוכח לדעת שהיין הוא שגרם לנואפים לחטוא, חושש שמא יגרום היין גם לו עצמו נפילה נוראה כזו. לאדם זה אומרת התורה לאסור על עצמו שתיית יין בכלל על ידי קבלת נזירות על עצמו.

לא רק שתיית יין משכר תיאסר עליו עם קבלת הנזירות, אלא אף הכללת חומץ יין במאכלו. ולא זו בלבד, אלא אף ענבים לחים ואפילו צימוקים יאסרו עליו באכילה, למרות שבודאי אי אפשר להשתכר בהם. יתרה מזו, אפילו חרצני ענבים וקליפותיהם אסורים עליו. הכול יודעים שאי אפשר להשתכר ולאבד את צלילות הדעת מאכילת קליפות ענבים, כשם שהכול יודעים שמעישון סיגריה – גדר בניין שבמרתפו הנעול מונחים ארגזים סגורים של חומר נפץ – לא יכולה להתרחש התפוצצות, ובכל זאת… אם אתה רוצה לוודא שאסון מסוים חמור ונורא לא יתרחש בשום פנים ואופן, עליך לבנות לו כמה גדרות זו חוץ לזו, ולשמור היטב על הגדר החיצונית.

דוגמה נתנה לנו כאן התורה כיצד בונים גדרות לחטא, וכיצד קובעים רדיוס בטוח מן הליסטים הממתין שתיפול לידיו. הדגמה זו ניתנה הן לחז"ל המופקדים על שמירת משמרת התורה עבור עם ישראל, וקובעים סייגים המחייבים את כולנו, והן לאדם הפרטי הרואה צורך מסיבות אישיות לקבוע לעצמו גדרות בתחום שלא אסרתו תורה ולא הגבילוהו חז"ל.

הבה נראה כיצד אדם פרטי בונה לעצמו גדר נוספת כזאת. נקרא שני פסוקים מסיפור אירועיו של שמשון הנזיר (שופטים יד, ה- ו): "וירד שמשון ואביו ואימו תמנתה ויבואו עד כרמי תמנתה והנה כפיר אריות שואג לקראתו. ותצלח עליו רוח ה’ וישסעהו כשסע הגדי ומאומה אין בידו ולא היגיד לאביו ולאימו את אשר עשה".

המסופר בפסוקים אלה אינו מובן. מאחר ששמשון והוריו הלכו יחדיו תמנתה והגיעו עד כרמי תמנתה, כיצד לא ידעו הוריו על מעשהו עם כפיר האריות? אלא ששמשון נזיר ה’, בגודל זהירותו בשמירת איסורי הנזירות, נמנע אף מלהיכנס לכרם ענבים. בהגיעם לכרמי תמנתה, הקיף שמשון את הכרם מסביב בעוד הוריו ממשיכים בקו ישר דרך הכרם, ועל כן לא ידעו הוריו דבר על מפגשו עם כפיר האריות (שבת יג.)
לא חולשה היא בנזיר אלא זהירות עליונה של חרדת קודש להתרחק מן החטא וממה שעלול להוביל אליו אף בריחוק של כמה דרגות, וזהירות זו היא סוד קדושתו של הנזיר.

גדולתה של התורה היא בכך שהיא ריאלית, היא בנויה לפי טיבו הפסיכולוגי האמיתי של האדם. אין היא מציבה יעדים שרק אחד בדור יוכל אולי להשיגם. היעדים מודרגים. כל אחד יכול לעלות במדרגות ולהתקדם לפי רצונו ונתוניו. החטא אסור. אך אין מסתפקים באמירה זו. הציבו סביבו גדרות ומדריכים את האדם בהצבת גדרות נוספות המותאמים לו אישית. להישמר מפני פריצת גדרות יכול כל אדם, אם זה קשה, אולי יש צורך בעוד גדר חיצונית. קל להגיד לשיכור שלא ישתה, אך זה גם לא יעיל. קצת מתוחכם, אבל די פשוט, להגיד לו שידיר רגליו מן הסמטה בה מצוי בית המרזח. זה פשוט כי זה ניתן לביצוע, זה מתוחכם כי זה פועל, זה משיג תוצאות.

האמת, כמה פשוטה היא וכמה גאונית, זאת הוכח במדע. התורה מופלאה היא, היא באה מאת ה’ מקור החוכמה. ומאידך פשוטה היא עד מאוד, היא נועדה לכל אדם, היא ממש תפורה לפי מידותינו, עלינו רק להשתמש בה.

 

(מתוך "אל המקורות")