לקשט את המחשבות

 

 

המנהל האדמינסטרטיבי סיים את דברי השבח לדיווח היסודי של מר אמיתי שישב מולו, והסתכל עליו בחביבות. הוא החליק על רעמת שיער ראשו הגלוי והתרווח אחורה במושבו. מר אמיתי הודה למנהל והחל לקום ממושבו.

 

"לא, לא", אמר המנהל, "אל תלך. אסור לנו פעם לשוחח סתם שיחת חולין? תמיד אנחנו יבשים וענייניים ועוסקים רק בענייני הקונצרן. תסכים לשתות איתי כוס קפה עם עוגה?" שאל המנהל בהושיטו ידו אל הטלפון הפנימי המשמש להתקשרות אל המזנון.

 

"תודה לך", אמר אמיתי, "אבל אני לא אוכל דבר מחוץ לבית. אפשר לשוחח גם בלי לאכול", אמר, והתיישב בחזרה על מושבו בהמתינו לראות מה בפי המנהל.

 

"אינני יודע איך להתחיל", אמר המנהל קצת במבוכה. "אני רוצה לשוחח איתך, אבל אינני יודע בעצמי על מה. הובאתי לארץ כילד בלי הורים מיד אחרי מלחמת העולם השניה. את הורי לא הכרתי מעולם, הם ניספו בשואה. אני לא בטוח, אבל אני חושב שהם היו דתיים. תמיד אני מסתכל על אנשים בסביבתי וחושב לי: למי מהם היו דומים  הורי? אלה ההורים שלא הכרתי מעולם".

 

ידו של המנהל השתעשעה בגוש הקריסטל המפואר שניצב על גבי שולחן המנהלים הענקי, ועברו שניות אחדות עד אשר יצאו מפיו המילים בקול נמוך, כמעט לוחש: "אני חושב שאבי היה דומה לך, כך אומר לי ליבי".

 

עכשיו הגיע תורו של מר אמיתי להיות נבוך. רק עכשיו הבין שהמנהל מבקש קירבה רגשית, ואולי גם מידה מסוימת של קירבה יהודית. הוא התעשת במהירות, הטה את גופו לעבר המנהל כאילו עמד לקפוץ מעבר לשולחן ולהיות קרוב פיזית אל המנהל מעברו השני של השולחן ואמר:

 

"אני באמת מצטער לשמוע על הוריך. לא ידעתי זאת. אני שמח על הצלתך מהשואה. כל יהודי שניצל מהשואה הוא ניצחון על היטלר. כל יהודי שחי כיהודי הוא ניצחון על השיטה הנאצית. הרי את אלה הם רצו להשמיד, את היהודים ואת היהדות".

 

"אני מבין את דבריך", אמר המנהל. "אתה אומר שאילו חייתי כיהודי דתי אז היה הניצחון שלי מושלם. אבל אני גדלתי במוסדות עליית הנוער ובקיבוץ ולא קיבלתי כל חינוך דתי. אמור לי משהו מן היהדות. עכשיו. אני מוכן לשמוע. אל תגיד לי להניח תפילין או משהו כזה, זה לא מעשי. תחליט אתה מה להגיד לי, מה ללמד אותי. אני פתוח עכשיו לשמוע".

 

מר אמיתי הרכין ראשו כשמוחו פועל בקדחתנות. לא כל יום פותח את ליבו אחד מן הבכירים ביותר בהנהלת הקונצרן לשמוע דבר יהדות. המנהל לחץ על כפתור קשר-פנים והורה למזכירה לא להעביר שום שיחה טלפונית פנימה ולמנוע כל הפרעה. מר אמיתי הרים ראשו, ובמאור פנים אמר:

 

"אני מקווה שאתה יודע שכולם פה מעריכים אותך כאדם ישר וכאיש אמת. רציתי להציג בפניך את האמת האישית כפי שרואה אותה היהדות. היהדות אכן רואה באמת ערך עליון בעל חשיבות עליונה. חותמו של הקב"ה אמת, ותורתו אמת".

 

"אינני מבין", נכנס המנהל לתוך הדברים, "אין חברה תרבותית בעולם הנאור, גם בחברה חילונית, שאין האמת תופסת בה ובשיטת החיים שלה מקום כבוד מרכזי ביותר. אמת היא ערך כלל אנושי. אינך עומד לומר לי שליהדות יש מונופול על האמת".

 

"כמובן", אמר מר אמיתי, "שבלי אמת לא היתה מחזיקה מעמד שום חברה אפילו יום אחד. אמת כזו שהיא כה חיונית לקיומה של חברה אנושית, היא האמת העובדתית. אם אדם נותן לך צ’ק ואומר שמחר יהיה לו כיסוי בחשבון, הרי ברור שאם הבנק מסרב למחרת לכבד אותו בגלל העדר כיסוי, אין זו אמת. אותם דברים אמורים גם לגבי כל מידע בתחום המדע, או בחיי יום יום. אם מישהו טוען שגילה חומר הממיס צבע שמן, אין שום קושי לבדוק ולוודא אם דבריו אמת. אדם המבטיח הבטחות, אין צורך בבדיקה מתוחכמת כדי לגלות אם דובר אמת הוא, אתה פשוט רואה אם הוא גם מקיים.

 

"זוהי האמת העובדתית שמנו חכמינו בין שלושת הדברים שעליהם עומד העולם של החברה האנושית. עבור אנשים רבים, האמת הזאת היא נר לרגליהם בכל הליכותיהם. תמיד, ובכל פעולה שהם עושים, הם חושבים מה הם היו עונים אילו וועדת חקירה היתה שואלת אותם מדוע ולמה עשו מה שעשו. מחשבתם מוסבת תמיד על צדקת המעשה שהם עושים ועל הנמקתו. אלה הם אנשי אמת שכל הליכותיהם נבדקות לפי קנה המידה של האמת.

 

"אבל זוהי כמובן אמת חיצונית, אמת עובדתית, אמת הנבדקת על ידי השוואתה למציאות או לכללי אמת המוסכמים על ידי בני אדם. אבל אני מתכוון לאמת אחרת, אמת פנימית, אמת שבלב, אשר אותה אין מוציאים בדרך כלל החוצה. זהו המבדק שאני בודק בו את עצמי, ואינני חייב להגיש עליו דין וחשבון לשום ילוד ואישה בעולם. שום וועדת חקירה ושום וועדת ביקורת, לא זו בלבד שאינה שואלת שאלות מהסוג שלפיהן אני בודק את עצמי, אלא שהיא אינה מסוגלת בשום דרך שבעולם לבדוק ולוודא את אמיתותן של תשובותיי".

 

המנהל ישב רכון קדימה, כמעט גוהר על השולחן, כשראשו נתון בין כפות ידיו שמרפקיהן נשענים על לוח מהגוני הממורק על השולחן, וכולו מרוכז בדברי בן שיחו.

 

ומר אמיתי המשיך:

 

"הציון שמבדק האמת הפנימי מעניק לי אינו זהה בהכרח לציון שמעניקה לי החברה. לעיתים דעת הקהל מהדהדת מתהילתו של אדם, ורק הוא עצמו המכיר את צפונות ליבו ואת מניעיו הכמוסים יודע את דלות מעשהו, ולפעמים אפילו את שפלותו. ויש אשר קולות גנאי בוקעים מכל עבר, בעוד האדם אשר הוא מוקד נהרות הבוז מהלך איתן בתחושת צדקתו שעברה את מבחן האמת הפנימית שלו. זהו ההבדל בין ראיית העיניים של אנשי החוץ לבין ראיית הלב של בעל הלב עצמו דרך משקפי האמת".

 

המנהל ננער מעמדת ההקשבה שלו ואמר: "אתה מתאר בצורה יפה מאוד את המצפון של האדם. מצפון יש כמובן לכל אדם, גם לחילוני, אם הוא רק בעל מצפון".

 

מר אמיתי שלא שינה את תנוחתו השיב מיד: "מצפון מזכיר את המצפן. במצפן יש כידוע מחט מגנטית המונחית על ידי השדה המגנטי של כדור הארץ. שים לב לפלא, אדם תועה בנבכי יער עבות, או ספינה שטה בליל אופל בין משברי האוקיינוס, והנה קופסה בגודל שעון ובתוכה מותקנת מחט, והיא מראה את הצפון, את הכיוון. אבל המחט לא פועלת מכוח עצמה. היא נעה ומונחית על ידי הגדול בגופים שאנו מכירים בעולם אשר בו ועליו אנו חיים, על ידי כדור הארץ כולו. כדור הארץ אשר קוטרו למעלה מ – 12,000 ק"מ, ואשר כל האנושות מתגוררת עליו, כדור זה מקרין השראה מגנטית בלתי נראית לעין ובלתי מורגשת, אשר היא המפעילה ומכוונת את המצפן.

 

"תאר לך שבמקום מחט מגנטית, היה מישהו מרכיב במצפן איזה קיסם שיניים למשל. קיסם זה היה מונחה אך ורק על ידי היד המחזיקה בקופסה, והוא חסר ערך לחלוטין כמנחה התועים ביער או שייטים בלב הים.

 

"אלה שאתה קורא להם חילוניים בעלי מצפון, מניין שואבת המחט שבמצפון ליבם את השראתה? אם היא מכוונת על ידי החברים והאופנה, העיתונות ודעת הקהל, אין לי צורך לשכנע אותך שזוהי יומרה, או הונאה, לקרוא להנחיה הזאת מצפון. ואם מצפון ליבם שואב את השראתו והכוונתו מהם עצמם ומהנחיית דעתם שלהם, הרי זו סתם בדיחה גרועה. איך אפשר לבדוק ישרותו של דבר כאשר קנה המידה הוא הדבר עצמו? איך אבדוק את עצמי אם אני בסדר, כאשר אני הוא הקובע מה נקרא בסדר?"

 

"אז איך תסביר את המושג חשבון נפש השגור גם בפי אנשים לא דתיים?" שאל המנהל.

 

"קשה להסביר מושג שאינו קיים", ענה מר אמיתי. "הם משתמשים בזה כמושג ספרותי גרידא. אינך יכול לערוך ביקורת או חשבון נפש ללא מערך של קני מידה מהימנים הבאים ממקור בטוח מחוצה לך.

 

"אשריו ומה טוב חלקו של יהודי המאמין בבורא עולם, שנתן תורה המכילה את כל המערכת של קני המידה להם נזקק אדם בכל הליכותיו. גם כאשר אדם מתבודד, הריהו ניצב בנוכחותו של אלוקים היודע את צפונות ליבו ומסתורי מניעיו החבויים. במצב זה רק האמת המוחלטת, הפנימית, האלוקית, רק היא בעלת משמעות. כל ההצדקות וההנמקות שאנו משתמשים בהם כלפי בני אנוש הם חסרי תוקף.

 

"קושטא, פירושה אמת. אלוקים הוא קשוט, כך אנו אומרים בתפילה שלפני הוצאת ספר תורה. הדרישה המוסרית של היהדות מן היהודי היא: קשוט עצמך! כלומר אמת את עצמך! בדוק אם מעשיך, ובעיקר אם כוונותיך ומחשבותיך, עומדים בביקורת האמת. ואמת ביהדות היא אך ורק האמת הפנימית שבפנימית אשר השראתה והכוונתה יונקים מן הגדול, הגיבור, והנורא, בורא הכל ויודע הכל – אלוקינו, אשר הכירנו לעמוד לפניו".

 

הפקידה שבחדר החיצון הופתעה לראות את המנהל מלווה בכבוד רב עד הפתח את הפקיד אמיתי ממחלקת הביקורת. אך עוד יותר הופתעה להבחין כיצד המנהל מקנח מזווית עינו דמעה שהתנצנצה שם.

 

 

(מתוך "בעין יהודית")