המשחק הגדול

 

 

הוא ישב מולי באוטובוס של הבוקר, ב"ספסל מול ספסל", בחלק האחורי, וראשו היה שקוע בעיתון שהחזיק מול פניו. הוא קרא בעיתון בעיון רב ולא שם לב אלי, היושב מעברו האחר של העיתון ועוקב אחריו.

 

במה יכול אדם להיות שקוע כל כך? – שאלתי את עצמי. הצצתי בכותרות בצד "שלי" של העיתון, כתבה מפורטת מלווה בתמונה על משחק כדורגל באיזו עיר שדה באנגליה, ראיון עם מאמן קבוצה העתידה לשחק בליגה כלשהי בצרפת, פירוט השחקנים של קבוצת כדורסל בקנדה, עם תמונותיהם, ותולדות הכדורים שקלעו בקריירה המשחקית שלהם.

 

שטויות והבלים! – סיכמתי לעצמי. איך מסוגל אדם מבוגר ורציני לקרוא בעניין כה רב סיפורי הבל ריקים, ודיווחים מפורטים על בעיטה שבעט מישהו בכדור לעבר מירווח שבין שתי קורות עץ אי שם בעולם. הערכות ושיקולי סיכויים של קבוצה א מול קבוצה ב, והערכת ערכו של שחקן שרכשה הקבוצה, נידונים בעיתונים ברצינות תהומית כמו הסיכונים של קריסת שכבת האוזון המגנה על כדור הארץ מפני קרינה קוסמית.

 

כשהוריד את העיתון גילה אותי.

 

"קשה לי לקרוא כשהאוטו רועד בטלטולי הכביש", אמר אלי בחיוך מתנצל כשהוא מקפל את העיתון בזהירות ומכניס אותו לתיקו, "אגמור לקרוא את העיתון בשקט בבית".

 

"זה מעניין?" שאלתי כדי לפתוח איתו בדברים.

 

"כן", השיב בהיענות, "מעניין מאוד. אני אדם עובד, עובד קשה. הרי צריך לפרנס את האישה והילדים. העבודה שלי די משעממת. תאר לך שמונה שעות ביום אני יושב ליד המחרטה ועושה חורים בחלקי מתכת. לוקח חלק מסויים מארגז המונח משמאלי, קודח בו כמה חורים ומעביר אותו לארגז מימיני. כך כל היום. אני יוצא מדעתי מרוב שמעמום.

 

"משחקי הספורט מכניסים עניין בחיים שלי. הם יוצרים מתח. הם פותחים סימני שאלה. מה יהיו תוצאות המשחק הגורלי? האם תעלה הקבוצה מליגה ב לליגה א? איך תתגבר הקבוצה שאני מחבב על שני השחקנים הגבוהים החדשים שרכשה הקבוצה המתחרה? כל הדברים האלה, והמתח והעניין שהם יוצרים, הם הפילפל של החיים שלי. בלי זה הכל תפל. אי אפשר בלי פילפל ומלח. לראות משחק ממשי זו נקודת השיא. זה מכניס טעם בכל השבוע של החיים התפלים והמשעממים".

 

"ראה", אמרתי לו, "אתה נראה לי אדם עם שכל, עם כושר חשיבה. וכי אינך יודע שכל זה שטויות והבלים? איך זה נאה לאדם בגילך, בעל משפחה ואב לילדים, להשקיע את עצמו ואת מחשבותיו בשאלה ‘הגורלית’ אם הכדור שנבעט יכנס פה או שם, מימין או משמאל לאיזו קורת עץ? זה הרי לא נוגע לך בכלל בשום צורה שהיא. מה איכפת לך איזו קבוצה ניצחה איזו קבוצה אחרת במשחק בכדור באיזו ארץ רחוקה? אתה לא חושב שאלה שטויות חסרות כל ערך ומשמעות, ורק ילדים וירודי מישכל יכולים להתעניין בזוטות חסרות ערך כאלה?"

 

"אתה צודק", אמר. "אל תחשוב שאני מטומטם. אבל אני מחליט להנות מזה, ועובדה היא שאני נהנה. ככל שהמתח עולה אני מוצא יותר עניין בזה וגם נהנה יותר. אם זהו משחק גמר, או משחק בין שתי ארצות, המתח עולה וההנאה עולה יחד איתו. את זה אתה לא יכול להכחיש. זו עובדה. אני לא אומר שזה חשוב. אני מחפש את המתח וההנאה, זה הכל".

 

"עם עובדות אי אפשר להתווכח", אמרתי. "באמת יש לאדם יכולת לבחור לו תחום בו מתחולל מאבק, בו קורות התרחשויות כלשהן, ולמרות שהן חסרות כל חשיבות ואינן קובעות שום דבר ממשי, יוכל להנות הנאה מרובה מהתעסקות בפרטים של מה שיקרה בו. מכיון שאין חוקיות בדברים והעתיד פתוח לכל האפשרויות, הוא יכול ליצור מתח רב מהשאלה מה יקרה, מי יגבר, האם יפול הדבר כך או אחרת. מליוני אנשים בעולם מפיקים מתח רב, הנאה עצומה והתלהבות אשר לא תאמן ממרוץ סוסים, או ממלחמת שוורים, או ממשהו זול יותר, מלחמת תרנגולים, או תחרות קפיצה למרחק של צפרדים.

 

"כל אחד מסוגי ארועים אלה, אפשר לשבת ולדוש בו ימים ולילות, על הסיכויים של כל צד ועל כל הפרטים ופרטי הפרטים, ולנתח אותם במיטב הכישרון שיש לבני אדם, להביא דעות חלוקות של מומחים ולראיין אותם על הנושא, ולהוציא עיתונים מרובי דפים מלאים כתבות ותמונות שעוסקות בנושאים אלה מכל הכיוונים האפשריים.

 

"מי שהוא פחות אינטילגנטי, ואפילו קצת קשה תפיסה, יכול למצוא עניין רב בזריקת קוביה, או בסיבוב גלגל הרולטה. המתח לקראת פתרון השאלה הנבואית: "איזה מספר יצא?" יכול להעסיק גם את הלוקים בפיגור קל. לא נדרש שום ידע, שום מאמץ ושום כישרון.

 

"כדי להתאים את העיסוק התפל הזה גם לאנשים בדרגה גבוהה יותר נקטו בתחבולה גאונית המצמידה את המספר היוצא לפרס כספי. כך ניתן להפיק עניין רב ומתח אדיר מדיונים ארוכים בשאלה איזה מספר יצא, כמה הוא סכום הזכיה ומה אפשר לעשות בכסף.

 

"קונים כרטיס בתחילת השבוע, ותמורתו מקבל כל קונה, ללא כל הגרלה, שבוע מלא מתח והנאה, חלומות פז ודמיונות של הבל. יכול הוא לתכנן לו בפרטות מה יעשה בששת המליונים של הפרס הגדול שעשויים ליפול לידיו בהגרלה של סוף השבוע. יכול הוא להנות ממה שהוא מתכנן לקנות, ולמי הוא יתן וכדומה, ויכול הוא גם להנות מן המחשבה למי הוא לא יתן, ומי מיריביו יתפוץ מקנאה…

 

"כל הדמיונות שפרנסו אותו שבוע שלם יפקעו כבועת סבון בתום ההגרלה, עם פרסום התוצאות. סכום הכסף הענקי של הפרס הגדול תלוי בתוצאות ההגרלה מעורר עניין אדיר שמחזיק מליוני אנשים במתח עליון ובחלומות ודמיונות במשך שבוע תמים, ומהווה את ציר התעניינותם ומחשבותיהם יומם וליל. שעות על שעות יושבים אנשים ומדברים במלוא ההתעניינות וחום הלב על דבר של לא כלום, והם מלאי מתח והתרגשות, ונכנסים בהתלהבות זה לתוך דבריו של זה כאילו כל עולמם תלוי בתוצאות דיוניהם. נסה לסכם מה הם אמרו במשך שלוש השעות של שיחתם ותראה שלא יהיה לך מה לכתוב".

 

"אז מה לא טוב כאן?" שאל בן שיחי.

 

"מה שגרוע כאן עד מאוד", עניתי, "הוא שהנושא הממלא את מוחם, מחשבותיהם ודיבוריהם, הוא ריק מכל תוכן. יצור מופלא כזה כמו האדם, שיש לו כוחות ויכולות להרקיע שחקים, עוסק בבחישת אויר ובדמיונות של לא כלום. שום תוכן אין בדברים, שום פרי לא יצמח מהם, שום התקדמות של האדם בשום תחום שהוא לא יכולה לנבוע מהם, זה פשוט אפס. האדם המשקיע את עצמו בזה, מאפס את עצמו, והופך את כל מה שיש בו ללא כלום חסר ערך. זה נורא!

 

"היהדות מספקת לנאמניה משחק אחר, שונה לחלוטין. הפרס במשחק הזה הוא אתה עצמך, כלומר שלמותך, וקיומך לנצח. אין ולא יכול להיות פרס גדול מזה. והפרס הזה הוא אמיתי, מהותי, ולא מלאכותי. במשחק המופלא הזה, אתה אינך צופה פאסיבי מן הצד בשחקנים אחרים. אתה הוא השחקן הראשי. תוצאות המשחק אינן תלויות בהגרלה עיוורת. המאמץ וההתמדה שלך, התיחכום שלך, הרצון שלך לנצח, אלה הם האמצעים המבטיחים לך את הזכיה במשחק. זכייתך אינה תלויה בשום גורם זולתך. רק אתה קובע את התוצאות.

 

"המתח במשחק הזה הוא אדיר. לא יכול להיות מתח גבוה יותר. אתה משחק על עצמך. אין הפסד גדול יותר, במקרה של הפסד, חלילה, ואין זכיה גדולה יותר, כאשר אתה זוכה. אתה נאבק במכשולים ופיתויים הפזורים לאורך כל מסלול חייך. המתח שלך אינו חד פעמי אלא רצוף וממושך. הוא מקיף את כל יומך על שעותיו ודקותיו, וממלא את כל שנותיך מיום עומדך על דעתך עד סוף רגעך האחרון.

 

"אתה מהלך במסלול מכשולים וצובר כל הזמן נקודות זכות במקרה של התגברות והצלחה, או, חלילה, להיפך במקרה של כישלון. מה שנפלא במשחק הזה הוא האפשרות למחוק נקודות חובה מן העבר על ידי מאמץ מתאים. המתח והעניין במשחק הזה הם אמיתיים, בלי "כאילו", בלי דמיונות. מי שחי את המשחק האמיתי הזה אין לו רגע שעמום בחייו. גם כשהוא יושב ליד מכונה ועסוק בעבודה משעממת, מחשבתו נעה במסלול המכשולים של המשחק וצוברת נקודות".

 

"סלח לי שאני מפסיק אותך", אמר, "האם זה רעיון שלך, או שזה כתוב באיזה מקום?"

 

"תאר לך אדם המהלך בשביל לא סלול", אני עונה לו, "והשביל מלא אבנים קטנות וגדולות, מהמורות ותלי עפר. לבוש הוא בגדים לבנים וצחים ועל ראשו נושא הוא, כדרך המזרח העתיק, כד מלא שמן. די במעידה קלה וכבר יזלו כמה טיפות שמן על בגדיו הלבנים ויכתימו אותם. אתה מתאר לך באיזו מהירות יצעד אותו אדם בדרכו רבת המכשולים. הוא צריך לפקוח עיניים ולשקול כל צעד. אל איש זה, שאינו אלא משל, פונה החכם מכל אדם ואמר לו את מה שצריך לזכור כל החיים: "בכל עת יהיו בגדיך לבנים ושמן על ראשך לא יחסר". הפסוק נאמר עלינו, עלי ועליך.

 

"רק לצורך ההשוואה קראתי לדבר הזה בשם "משחק", בעוד שזהו מאבק הקיום לנצח שלנו, ובו תלוי הדבר הרציני ביותר שניתן להעלות על הדעת. כל אחד משתתף בו גם אם אינו רוצה, וגם אינו מודע לכך.

 

"מי שמכיר את משחק החיים הרציני הזה אין לו רגע שעמום, ואינו מתעניין בשום משחקי-דמה אחרים. השלב הראשון בדרך לזכיה בפרס הגדול הוא לימוד חוקי המשחק, ואז מתחיל המרוץ המרתק של עקיפת המכשולים ואיסוף הזכויות. לא יכול להיות משהו מעניין יותר ואמיתי יותר".

 

 

(מתוך "בעין יהודית")