משפחת אוברדרפט
יום אחד התאספו כולם: אבא - ד"ר צ'ק, אשתו –הגברת ויזה, הבן - בנקט, והבת – מסגרת, ונסעו ביחד לקניון הענקי "הביזבוזון בע"מ"...
משפחה שכזאת
מעשה במשפחה נחמדה מהמרכז, משפחת אוברדרפט, שמצאו "פתרון פלא" למילוי כל חסרונותיהם בקלי קלות וללא כל מאמץ. יום אחד התאספו כולם: אבא – ד"ר צ'ק, אשתו – הגברת ויזה, הבן – בנקט, והבת – מסגרת, ונסעו ביחד לקניון הענקי "הביזבוזון בע"מ".
כשהגיעו לקניון, הזדרזו והסתערו על החנויות והחלו לקנות מכל הבא ליד, כשד"ר צ'ק הולך אחריהם עם כמה פנקסי צ'קים בידו, ומסדיר את התשלומים הנמוכים יחסית בחתימתו האלגנטית. ואילו גברת ויזה מטפלת בתשלומים הגדולים כשהיא שולפת את כרטיס האשראי בתנועה מיומנת ומחייכת לכל עבר. גם הילדים טמנו ידם בצלחת והשתדלו לחקות את התנועות מלאות החן של הוריהם בחתימת השוברים והקבלות.
בתום יום הרכישות העמוס חזרו כל המשפחה לביתם עם שלל רב: ריהוט חדש לכל הבית, מקרר, מזגן, מכונית חדשה, ארבעה זוגות אופניים – שניים לנסיעה בעיר ושניים לתנאי שטח, ועוד צעצועים רבים וחפצי נוי נדירים ויקרי ערך.
חייכו בני המשפחה בסיפוק למראה הסבלים המתנשפים שנשאו במעלה המדרגות את החבילות הגדולות, ואחר כך הביטו אחד על השני במבט משועשע, כאשר אל ליבם מתגנבת תחושה של לעג מהולה ברחמים, על כל השכנים המסכנים שחיים מהיד לפה ואינם מודעים לפטנטים הנפלאים של הבנקאות המודרנית, המאפשרים אף לבעלי הכנסה קטנה לחיות ברמת חיים גבוהה שכזאת – ממש כבני מלכים…
ימים ספורים לאחר מכן, אחרי ששככה קצת ההתרגשות וההתלהבות של בני משפחת אוברדרפט ממסע הקניות החלומי שערכו, קיבל ד"ר צ'ק טלפון בהול ממנהל הבנק שלו המבקש ממנו לסור בהקדם למשרדו.
ד"ר צ'ק לא התרגש, לקח את הארנק התפוח מפנקסי צ'קים וכרטיסי אשראי, חייך לאשתו בבטחון, נכנס למכונית החדשה כשהוא נהנה מרשרוש הניילון המכסה את המושבים, והגיע לבנק.
ד"ר צ'ק נכנס לבנק, נופף לשלום לפקידים הנחמדים, ניגש למשרדו של מנהל הבנק, ושאל אותו: "יש בעיה?" אמר לו המנהל: "ד"ר צ'ק, החוב שלך לבנק גדול מאוד והוא עומד היום על מאה וחמישים אלף דולר!"
ד"ר צ'ק לא איבד את עשתונותיו ואמר בנימה סלחנית: "באמת! בשביל זה הזעקת אותי לכאן?" ואחר כך נטל בשלווה את פנקס הצ'קים שלו ורשם באותיות גדולות ועגולות: שלמו לפקודת מנהל הבנק סך מאה וחמישים אלף דולר…
הפטנט המהפנט
"בעזרתם האדיבה" של הצ'קים, כרטיסי האשראי והכספומטים למיניהם – משתעבד האדם לבנקים, וימי חייו, ואף לילותיו, הופכים בעיניו למעמסה בלתי נסבלת, חיים בלי תוחלת, חסרי מנוחה ומלאי ייסורים.
אדם מסתובב לו עם כרטיס אשראי או פנקס צ'קים, רושם סכומי כסף וחותם, וחושב שבכך הוא פותר בעיות. אין לך מחשבה מעוותת מזו! הוא חותם וחותם, החובות הולכים ותופחים, הבעיות מתגברות ומתרחבות והמצב הולך ומסתבך. הרי כל צ'ק שאדם חותם עליו – יהיה עליו לפרוע אותו! כל העברה שמעביר את כרטיס האשראי הוא מתחייב בתשלומים! מה הוא חושב?! שיוכל להסתמך על צ'קים ותשלומים בלי גבול? עד סוף כל הדורות?! האם הוא סבור שהאמצעים הללו הם מין פטנט, שבעזרתם יוכל לסלק את כל חובותיו במחי קולמוס?!
ההיפך הוא הנכון. כל ההמצאות הללו לא מסייעות לו לסלק את חובותיו, אלא הן מגדילות את חובותיו על ידי הריבית, והם הגורם להפיכתו לבעל-חוב אומלל.
כאשר אדם חותם על צ'ק, עליו להיות בטוח במאת האחוזים שיש לו כיסוי על הסכום הנקוב בו. אין כאן שום תרופת פלא. כל מי שנקט בדרך של חתימה בלתי מבוקרת על צ'קים, נוכח עד מהרה בטעותו המרה, מרה כלענה!
כאשר אדם קונה בתשלומים עליו לקחת בחשבון שלאורך כל זמן התשלום יהיו חסרים לו סכומים אלו לכלכלת ביתו! הצטברות של תשלומים משאירה את האדם עני ואביון כאשר כל המשכורת שלו ושל בני ביתו נבלעת כלא היתה! כולם רואים אותו נוסע על מכונית חדשה, והוא – אין לו אפילו כסף לקנות לחם במכולת!
היום יש שפע של אמצעי תשלום: צ'קים, כרטיסי אשראי וכדומה, המאפשרים לאדם להוציא יותר מגודל הכנסתו ללא קושי ובעזרתם נעשה האדם בקלות בעל-חוב.
הסתפקות
כל ההמצאות הללו הן כלים שבעזרתם היצר הרע מערער את אמונתו ובטחונו של האדם בקדוש-ברוך-הוא, ויוצרים מחסום כדי שלא יתפלל. על האדם להאמין שהשם יתברך קובע לו את רמת החיים שבה הוא יחיה, וסכום הכסף שהוא נותן לו – בזה הוא רוצה שהאדם יתפרנס. דרך משל, אם השם יתברך נותן לאדם 5,000 ש"ח לחודש, פירוש הדבר, שבסכום זה רוצה הקדוש-ברוך-הוא שיתפרנס. על האדם להפריש מסכום זה את מעשר הכספים לצורכי צדקה, ולהשתמש בסכום הנותר לשאר צרכיו: זה מה שהקדוש-ברוך-הוא נתן לו, ובסכום זה בדיוק הוא רוצה שיחיה.
אבל כאשר אין האדם מסתפק במה שנתן לו הקדוש-ברוך-הוא, והוא מתעקש לחיות ברמת חיים שהיא יותר מכפי יכולתו הכספית, ובשביל זה הוא מעמיס על כתפיו חובות, נוטל הלוואות וחותם על צ'קים ללא ביקורת – זהו פגם באמונה, מכיוון שהוא כבר מוציא יותר ממה שהשם יתברך נותן לו, ומשתעבד להמצאותיו של היצר-הרע.
אם הסכום שהקדוש-ברוך-הוא הקציב לאדם לא מספיק לו לכל צרכיו, עליו לפנות להקדוש-ברוך-הוא ולבקש מהשם יתברך מתנת חינם שיוסיף לו בתקציב החודשי. וייתן תודה להשם יתברך על הסכום שנתן לו וישתף את הקדוש-ברוך-הוא בצער חסרון פרנסתו וכך יאמר: 'ריבונו של עולם, תודה לך על שנתת לי כך וכך כסף אך זה אינו מספיק לי ואתה צדיק על כל הבא עלי, אמת עשית ואני הרשעתי, הנני יודע שעוונותיי גרמו שקיפחתי את פרנסתי, אבל גלוי וידוע לפניך ריבונו של עולם, שעד שאדם זוכה להיות איש כשר לוקח זמן, לעת עתה תן לי תוספת פרנסה בחסדך, מידך הרחבה'.
העצה הנכונה
כאשר לאדם אין צ'קים, כרטיסים וכו', נשארת לו עצה אחת – לצעוק להשם יתברך, וככל שהצער יגדל הצעקה להשם יתברך תהיה יותר מעומק הלב, שנאמר (תהלים קמ"ה): "קרוב ה' לכל קוראיו לכל אשר יקראוהו באמת". וכאשר האדם עומד מול בורא עולם ומספר לו את צערו: 'ריבונו של עולם, אני מודה לך על שעזרת לי עד כה, אבל אינני מצליח להסתדר עם הפרנסה שאתה נותן לי, בבקשה תוסיף לי עוד פרנסה'…אזי הבורא עוזר לו!
אבל כל זה בתנאי שעוד לא נעשה בעל חובות, כי אחרי שנעשה בעל חוב יש לו עבודה נוספת – של תשובה. אולם אם עוד לא נעשה בעל חובות, אזי על ידי שיזרוק את כל הצ'קים והכרטיסים בודאי הוא ינצל מהם, כי לא תהיה לו ברירה אלא להתחנן לה' שישלים לו את חסרונותיו, והוא יראה עין בעין, איך הבורא משלים לו את כל החסרון בכפל כפליים, כמו שאמרו חז"ל: "כל המשתף שם שמים בצרתו כופלים לו פרנסתו".
אך היצר הרע שחפץ להחטיא את האדם מסית את האדם להשתמש בצ'קים, כרטיסי אשראי וכו' כדי לפתור, כביכול, את בעיית חסרון פרנסתו, ובכך הוא מונע את האדם מלהאמין בהשם יתברך שהוא היחידי שיכול לתת לו פרנסה, ומונע ממנו מלהרים את עיניו להשם יתברך, וסותם את פיו מלהתפלל ולהתחנן לפני השם יתברך.
לחיות עם מה שיש
כמו כן, גורם הוא לאדם שבעיית הפרנסה שלו תגדל, כי במקום לצעוק להשם יתברך ולפתור את הבעיה בשורש, משתמשים בצ'קים, כרטיסים וכו', וכך מחמירים את הבעיה, כיון שעד עתה הוא חי עם מה שיש לו, אבל עתה, כשהוא חי יותר ממה שיש לו, הוא נקלע לחובות ותשלומים עד אשר מגיע למצב שגם את מה שיש לו – כבר אין לו…
ועוד, אם עד עתה היו לו הוצאות הכרחיות מסוימות, מעתה יש לו מינוס גדול וריבית גדולה, לכן יש לו הוצאה נוספת על הוצאותיו והיא תשלום הריבית. אם כן, לא רק שלא פתר את הבעיה, והכנסתו לא גדלה, אלא הגדיל את ההוצאות על ידי הריבית שהוא צריך לשלם.
אולם, על ידי התפילה להשם יתברך סוף סוף יזכה לישועה וגם יקבל שכר על אמונתו ועל בטחונו בהשם, וכמובן על תפילתו, כמובא בליקוטי מוהר"ן (תורה ט), שכפי שמפרנס לאביו שבשמים בתפילתו – כן נותנין לו פרנסתו.
הקדוש-ברוך-הוא הוא הקובע הבלעדי של התקציבים והפרנסה. הוא ולא פלוני או אלמוני, לא מפעילי הגרלה ולא שום אדם בעולם.
מי האחראי על הקופה
אנשים רבים טועים במושג הזה של אמונה ובטחון. יש מי שאומר: אני אקח הלוואה, ויש לי בטחון שה' ישלח לי את כל הסכום שלוויתי. הוא כבר נהיה בעל-בית על הקופה של הקדוש-ברוך-הוא. למה שהשם יתברך ימציא לו את סכום ההלוואה? ואולי אין זה רשום בתקציב שהקדוש-ברוך-הוא הקציב לו לשנה זו? הרי אמרו חז"ל: "כל מזונותיו של אדם קצובים לו מראש השנה ועד ראש השנה" (ביצה ט"ז). ופירש רש"י, שקצוב לאדם – כך וכך ישתכר בשנה זו, ויש לו ליזהר מלהוציא יותר ממה שקצוב לו, כי לא יוסיפו לו אלא כפי שפסקו לו.
ואם ימצא את עצמו בחצי השנה כשכל התקציב אזל, ממה יחיה עד שנה הבאה?
ועוד, אם הוא כל כך בטוח שהקדוש-ברוך-הוא ישלח לו את הכסף בעתיד, מדוע אין לו בטחון שהשם יתברך ייתן לו עכשיו את כל הסכום שהוא זקוק לו? האם חלילה חסר בקופה של הקדוש-ברוך-הוא כסף?! ולכן הוא עושה חוב עד שהקופה של הקדוש-ברוך-הוא תתמלא?!
זוהי טעות יסודית באמונה, טעות בבטחון. זהו "מבטח בוגד" (משלי כ"ה, ועיין ל"מ ח"א-ס', ס"ג). כאשר אדם לווה כסף ונכנס לחובות מעבר ליכולתו להחזיר – זהו בטחון של סיטרא-אחרא (הצד אחר, צד הטומאה). אם אדם לווה כסף מפני שאין לו ברירה אחרת, כגון שאין לו מה לאכול, אפשר עוד להבין, אבל ללוות כספים וסכומי-עתק, כדי לספק את התאוות?! לצורך תחרות?! לפלוני יש מכשיר, אז גם אני אקנה?! במהרה האדם יבין שהחובות מונעים ממנו כל הנאה מכל מה שיש לו.
עצה טובה
בכל פעם שבאים אל הרב אנשים עם בעיות של חובות, הרב אומר להם: צעד ראשון כדי להיפטר מהחובות הוא להשמיד את פנקסי הצ'קים וכרטיסי האשראי!
וכשבעלי העסקים והסוחרים שביניהם טוענים לפני הרב: כיצד נוכל לעשות זאת?! איך ננהל את עסקינו ללא צ'קים? ללא כרטיס אשראי? הרי לא נוכל אפילו לקנות דלק…. אזי הרב מסביר להם שיש עבירה שעונשה שיהא בעל-חוב תמיד, והוא ייתן להם דרך של תשובה על העבירה הנ"ל, אבל קודם כל שישמידו את כל המזיקים הללו – אין צ'קים! אין כרטיסי אשראי! אין כספומט!
אלה שעשו כן, ראו שאדרבה, יותר קל לחיות בלעדיהם והם זכו להיפטר מן החובות. כוח ההרגל גורם לאדם לחשוב שאי אפשר לנהל את חייו בלי אמצעי התשלום השקריים הללו, אבל כאשר הוא משתכנע לנסות ולתפקד בלעדיהם, מתברר לו – למרבה הפתעתו – שהמינוס הולך וקטן, ולאט לאט יוצאים ונחלצים מכל החובות. ולא עוד, אלא שנחסכות לו הרבה הוצאות שאינן מוכרחות כל כך, וכל עוד השתמש בצ'קים היה מתפתה להוציאן, ואילו עתה כשאין לו את האפשרות הזאת הוא מוותר עליהן.
התיקון לבעיית החובות בנוי משני חלקים:
הראשון – להתנהג בדרך הנכונה בענייני הפרנסה על פי השכל של האמונה.
השני – לעשות תשובה על העבירה שבגללה הוא נהיה בעל חוב.
אי אפשר להתנהג בענייני הפרנסה נגד השכל של האמונה, ולסמוך על התשובה שיעשה. ולמה הדבר דומה? לאדם שהולך באמצע הכביש המהיר ואומר: אני מתפלל והשם ישמור אותי. כך הוא אותו אדם המפזר צ'קים ומתחייב בתשלומים ואומר: השם יעזור לי…
בעזרת ההדרכה וההכוונה לדרך זו של התנהגות נכונה ותשובה, נחלצו אנשים רבים מחובות רבים ועצומים.
כתבו לנו מה דעתכם!
תודה על תגובתך!
התגובה תתפרסם לאחר אישור