די לך במה שיש לך!

האדם מטבעו רגיל להגות ולהתבונן במעמדו של הזולת, החל במעלותיו הרוחניות וכלה בהצלחותיו הגשמיות, ולפעמים גם במחיר של יסורי קנאה וצרות עין...

3 דק' קריאה

הרב יעקב מאיר שכטר

פורסם בתאריך 06.04.21

האדם מטבעו רגיל להגות ולהתבונן במעמדו
של הזולת, החל במעלותיו הרוחניות וכלה
בהצלחותיו הגשמיות, ולפעמים גם במחיר של
יסורי קנאה וצרות עין.
 
 
"אמרי אינשי גמלא אזלא למיבעי קרנא – אודני דהוו ליה גזיזין מיניה" (סנהדרין ק"ו). פירוש – הגמל הלך לדרוש לעצמו קרניים, וגזזו לו גם את אוזניו שהיו לו…
 
 
האדם מטבעו רגיל להגות להתבונן במעמדו של הזולת, החל במעלותיו הרוחניות, בכוחות נפשו וכשרונותיו, וכלה בהצלחותיו הגשמיות, במצב משפחתו, משרתו המכובדת וכדומה, ועל פי זה לאמוד את עצמו, ולפעמים גם במחיר של יסורי קנאה, צרות עין ושאר מרעין בישין…כאביו מתגברים ביתר שאת כל אימת שהוא משוה בדמיונו את מעמדו לעומת מעמד זולתו…
 
הקדוש-ברוך-הוא הדואג לכל פרט ופרט של יצוריו גם הזעירים ביותר, קבע לכל אחד ואחד מערכת של מעברים וגלים שונים ומשונים בימי חייו, וזאת בהתאם לכושרו ויכולת עמידתו של כל אדם ואדם בתכלית הדיוק. וכל זה בהשגחה פרטית מדוייקת נפלאה הנגלית רק ליודע תעלומות, הדורש מכל אחד ואחד המלכה מיוחדת מכל פרט ופרט שארע לו ושעובר עליו, ורק לפי זה דווקא תאיר נשמתו ותתגלה הסגולה המיוחדת שלו, משום שבזה הוא חידוש בעולם כפי שמסביר זאת רבי נחמן (ליקוטי מוהר"ן ח"א, ל"ד):
 
"וכל אחד ואחד מישראל יש בו בחינת צדיק מושל…כי יש בכל אחד מישראל דבר יקר, שהוא בחינת נקודה, מה שאין בחברו, כמעשה דאביי ואבא אומנא (תענית כא, ע"ב)", (שלאביי נתנו שלום מן השמים בכל ערב שבת ואילו לאבא אומנא שהיה אמורא וגם רופא מקיז דם נתנו שלום בכל יום), ושם כתוב שנאמר לאביי: "לא מצית למעבד כעובדא דאבא אומנא". כלומר, שזו היתה הנקודה השייכת דווקא לאבא אומנא, ואם היה אביי רוצה לחקות אפילו את מעשיו הטובים של אבא אומנא – לא היה אביי ולא אבא אומנא.
 
כל זאת כדי להביאו בסופו של דבר לתכליתו הפרטית שעליו להגיע, כל אדם כפי המגיע לו בפרטיות, לא פחות ולא יותר אפילו כמלוא הנימה. ואם יזכה האדם להתנהג כיאות ולעבור את הדרך בשלום – אשרי לו טוב לו לנצח.
 
אולם, במקום שיתבונן האדם וישגיח בדרכו שלו לבלי להיכשל, ולעבור אותה בשלום, הוא שם מעייניו והתבוננותו בחלקו של הזולת, מבלי לדעת שלעולם לא יגיע לחלק השייך לחברו, בו בזמן שאת חלקו שלו הוא בודאי מאבד.
 
זהו הסוד הטמון בדברי חז"ל במשל שפתחנו עמו את המאמר: "גמלא אזלא למיבעי קרנא – אודני דהוו ליה גזיזין מיניה" (סהדרין ק"ו). פירוש – הגמל הלך לדרוש לעצמו קרניים, וגזזו לו גם את אוזניו שהיו לו…
 
גמלא אזלנא למיבעי "קרנא" – שהלך הגמל לדרוש "קרניים", המרמזים על אורות והשגות המוחין, מלשון "כי קרן אור פניו" (שמות ל"ד), וכן מרמזים הן על הצלחה והתרוממות, כמו שכתוב "קרנו תרום בכבוד" (תהלים קי"ב), וכמו שנאמר בתפילת חנה "רמה קרני" (שמואל א, ב).
 
אודני דהוו ליה – האוזניים שהיו לו, כלומר שזה מרמז על עניין השמיעה והקבלה, היינו מה שיש לו לשמוע דבר ה’ ולקבל דברי חכמים, להתנהג על פיהם ולהמליך את ה’ יתברך על המעברים השייכים לו בפרטיות – גם את זה הוא מאבד.
 
וכן אמרו חז"ל (סוטה, ט): כל הנותן עיניו במה שאינו שלו – מה שמבקש אין נותנים לו, ומה שבידו – נוטלים ממנו. והשמח בחלק שלו, וממלא את תפקידו כראוי, יבוא לבסוף לתיקון נפשו, ואשריו בזה ובבא, וטוב עין הוא יבורך.
 
עמוד בשלך!
 
יש ומידת הקנאה מתעוררת באדם עקב רצונו העז להגיע באמת לדרגת חברו הגדול ממנו בהכירו במעלותיו, או שהוא רוצה לדמות לגדול ישראל ומוכן לסבול את מעבריו של אותו אדם גדול כראוי, כדי לזכות להגיע לדרגתו – וגם זה הבל הוא.
 
אין האדם זקוק לצאת ולחפש מסמרים בבית מרקחת בכדי לחזק ולחסן את מידותיו…המסמרים נמצאים אצלו בביתו…על כל צעד ושעל נתקל הוא בדברים הגורמים לנטיות מעוקמות ומפותלות, מרגע קומו ועד שנתו.
 
אם יזכה האדם ויתגבר על עצמו לקבלם כראוי באמונה ובהכנעה, ולתקנם כפי יכולתו – אשרי לו וטוב לו. אין הוא צריך ללכת לחפש דברים שאינו מצווה עליהם, כי אם לקבל את שלו באהבה, משום שזהו תיקונו המיוחד לו מעם השם אלוקי ישראל.
 
 
(מתוך "לקט אמרים") 

כתבו לנו מה דעתכם!

תודה על תגובתך!

התגובה תתפרסם לאחר אישור

הוספת תגובה