דמיון ה”עומס יתר”
היום אפוא, בא כדי להשתיק את טענות הסרק הללו ולפוצץ את בועת "הדמיון ועומס יתר", מכשול עיקרי של היצר הרע העומד בין האדם לבין תורה, תשובה, ומצוות בימים אלה...
היום אפוא, בא כדי להשתיק את טענות הסרק
הללו ולפוצץ את בועת "הדמיון ועומס יתר", מכשול
עיקרי של היצר הרע העומד בין האדם לבין תורה,
תשובה, ומצוות בימים אלה.
האדם עומד בעיצומם של עשרת ימי תשובה, ובדרך כלל סוחב עייפות ממאמץ התפילה של ראש השנה.
בנוסף, הצומות של ערב ראש השנה וצום גדליה, יחד עם איסור השינה בימי ראש השנה, עושים את שלהם. כשהגוף עייף, הנשמה גם חשה תחושה של כבדות. כאן תוקף היצר הרע ומנצל את הפירצה ואומר, "חבל לך על הזמן. מאיפה תיקח זמן להתבודדות? מאין תשאב את הכח לעשות תשובה להתכונן כיאות ליום כיפור? מאיפה יהיה לך כסף לארבעת המינים, הרי עוד לא שילמת חשמל וטלפון? מאיפה יהיה לך כסף לסוכות? וכן הלאה. הבעל-דבר מנסה להעמיס על גבו של האדם דאגות, דיכאון, ועומס, מבחינת "תכבד העבודה" (שמות ה, ט).
אז מה יעשה האדם כדי שיינצל מהכבדת היצר הרע בעשרת ימי התשובה? יפתח את התורה הקדושה לפרשת האזינו, שנקראת בדרך כלל בעיצומם של עשרת ימי תשובה, ויקרא את הוראתו של משה רבינו האומרת: "שימו לבבכם לכל הדברים אשר אנכי מעיד בכם היום" (דברים לב, מו).
היום לכאורה קשה, וכי צריך לקיים רק את מה שציוה משה רבינו באותו יום, וכל יתרת התורה בטלה? לא יתכן, כמובן. אם כן, מהו המיעוט של היום? מדוע נאמר, ומה הוא בא ללמד?
כלל גדול במשנת רבינו נחמן מברסלב זי"ע (ליקו"מ קמא, תו' ערב), שלא ישים לנגד עיניו כי אם אותו היום שעומד בו, הן בפרנסה וצרכים גשמיים והן בעבודת השם. כי כשרוצים להתחיל בעבודת השם, נדמה לאדם כמו מעמסה כבדה שלא ניתן לנשיאה בכלל, אבל אם יחשוב שאין לו אלא אותו יום, אזי לא יהיה לו משא בכלל. גם אסור לדחות למחר מה שניתן לעשות היום, כי אין לאדם בעולמו אלא אותו היום ואותה השעה שעומד בה, כי יום המחרת הוא עולם אחר לגמרי. עד כאן יסודו.
זהו היום שאומר משה רבינו כאן, שלא בא חס ושלום למעט את מצוות התורה שנאמרו כבר, אלא להדריך את בני ישראל בדרך עבודת השם ישרה: לא צריך להסתכל בבת אחת על כל התורה כולה, רק לשים לנגד עיניכם את המוטל עליכם היום, בשעה הזאת וברגע הזה.
זהו גם שימו לבבכם, שלכאורה די לומר "שימו לב". משה רבינו מדבר כנגד היצר הטוב וגם כנגד היצר הרע, בחינת "לבבך" – שני היצרים (כפי שפירש רש"י, דברים ו, ה, ד"ה בכל לבבך). היצר הרע מנסה להטריד ולהפחיד את האדם שלא ניתן לעמוד בדרישות התורה ולא בדרישות התקופה, ולכן בטח לא כדאי להתחיל איזה פרוייקט של תשובה ובודאי לא ללמוד ולקיים, בטענה האיוולת שעם הארץ שוגג עדיף מלמדן מזיד, ואי אפשר לבלוע את כל הגמרא ואת כל השולחן ערוך, וכדומה. היום אפוא, בא כדי להשתיק את טענות הסרק הללו ולפוצץ את בועת "הדמיון ועומס יתר", מכשול עיקרי של היצר הרע העומד בין האדם לבין תורה, תשובה, ומצוות.
בחור צעיר שאל פעם את ראש ישיבתו, איך ניתן ללמוד את כל הש"ס? ענה ראש הישיבה, "פותחים מסכת ברכות בדף ב, עמוד א, ומתחילים בשורה העליונה איפה שמודפסת המילה "מאימתי".
היום הוא הסוד לעבור את הימים הנוראים בהצלחה, לדאוג לכל מצוה בעתה ובזמנה – ראש השנה לחוד, עשרת ימי תשובה, אחר כך יום כיפור לחוד, במוצאי יום כיפור הכנות למצוות סוכות, וכדומה. תשובה וחשבון נפש כמובן הן חלק מסדר יומו של יהודי כשר כל ימי השנה כל ימי חייו.
אמנם צריך לדעת היטב, שראיית היום בלבד אינה מהווה פטור להכנות הדרושות ברוחניות ובגשמיות עבור כל מצוה ומועד, ש"שואלים בהלכות פסח קודם לפסח שלושים יום" (שו"ע או"ח סי' תכט, סע' א), בחינת חכם הרואה את הנולד, שחלק מן הסדר הלימוד היומי הוא הכנה למצוה או הכנה למועד הבא, בחינת דבר שהוא חיוב היום ולא ניתן לדחיה עד למחר, כי "מי שלא טרח בערב שבת מהיכן יאכל בשבת" (ע"ז ג, ע"א), לכן הזהיר אותנו רבי נחמן זי"ע לבל נדחה למחר את מה שניתן לעשות היום.
ועוד, עקרון היום הינו לימוד חיוני בכדי לעבור את העולם הזה בשלום, מבלי ליפול קרבן לדאגות מיותרות למיניהן, הפוגעות בעצם בריאותו של האדם. והנה, אבי מורי היקר רבי יעקב ז"ל, היה זריז מאוד בכל ענייניו, ולא דחה מאומה למחרת – חוץ מדאגות. כך היה אומר: "דאגות – יכולות לחכות"*. הדאגות, הן מה שניתנות לדחיה בחיים.
* * *
* בלועזית, "wait to worry"
כתבו לנו מה דעתכם!
תודה על תגובתך!
התגובה תתפרסם לאחר אישור