שביל הזהב

נשאלת השאלה, הייתכן שהבורא ידרוש מהאדם

להגיע לאמת בלי להגיד לו מה היא? הייתכן לחשוב

שהבורא יסמוך על האדם שימצא בעצמו את האמת?

 

 

שלום ושלווה

 

אדם היוצא לרחובות העיר רואה לנגד עיניו עולם מתוח וכעוס. כולם ממהרים ולחוצים, ובכל מקום נשמעים סכסוכים ומריבות. כל אלו תוצאות של חוסר אמונה, כי אם היתה לבני העולם אמונה היו כולם רגועים ושמחים והכל היה מתנהל על מי מנוחות, מאחר וכל אחד היה יודע שחייו מנוהלים בהשגחה עליונה ואין מקום ללחץ, כעס ועצבים וכד', וממילא היה העולם יפה מאוד ונעים מאוד לחיות בו. כי אפילו אדם בודד שיש לו אמונה מרגיש נפלא ומשרה שלום ושמחה בסביבתו, ואם היו כולם בעלי אמונה – בודאי היה העולם מקום נעים מאוד לחיות בו, וזוהי בעצם הגאולה שאליה אנו מצפים כל כך.

 

אפילו מלחמות שבין האומות – הכל היה בטל ומבוטל אילו היתה אמונה בעולם, כי כל אומה היתה מסתפקת בשלה ומקבלת את השגחת השם עליה באהבה, ואין צריך לומר שבודאי היו האומות נוהגות אחת עם השנייה בצדקה וחסד ועזרה הדדית וכיו"ב. לכן בנבואת אחרית הימים נאמר (ישעיה יא): "וגר זאב עם כבש ונמר עם גדי ירבץ… לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי כי מלאה הארץ דעה את השם כמים לים מכסים…", דהיינו שעל ידי שמלאה הארץ דעה – שהיא האמונה – על ידי זה ישרור שלום נפלא.

 

ועוד מובא (למ"ת ח'), שלעתיד לבוא על ידי שהדעת תגדל, אזי לא יהיה בעולם שום היזק ואכזריות, כי תתפשט הרחמנות על ידי הדעת, כי עיקר הרחמים תלוי בדעת.

 

וזה דבר ברור, שבלא האמונה אין שום הסבר למה צריך האדם לעשות טוב ולהתרחק מן הרע. למה צריך לחיות חיי חברה מתוקנים ולהקים משפחה, למה צריך מוסריות ואחריות, וכו'. כי אם אין דין ואין דיין, והמיתה היא סופית ואין המשך אחריה, מדוע ימנע מרצח וגזל? מי מכריח אותו לכך? אבל על ידי אמונה הכל מיושב היטב, שיש אלו-ה צופה ושופט, ועל כל מעשיו יבוא האדם בחשבון.

 

בלא האמונה איש הישר בעיניו יעשה, וכל העוולות נראות לו כמישור כנגד תאוותו הבוערת בו, ויבגוד בלי היסוס באשת נעוריו, וילך עם אשת איש אפילו שהיא אשתו של חברו הטוב ביותר, מבלי לשים לב כלל לכך שהוא עובר על מידת היושר הבסיסית ביותר שלא לגעת ולא לחמוד את מה שלא שייך לו, ורק על ידי אמונה יכול האדם לגבור על יצרו ולזכור שהוא בסך הכל נברא ולכל נברא יש את חלקו – מה שהבורא נתן לו, ועליו לשמוח ולהסתפק במה שניתן לו ולהניח לשאר הנבראים שסביבו לחיות עם חלקם שניתן להם מאת הבורא.

 

בלא האמונה אפשר להגיע לסברות שהן היפך האמת ממש, כגון להוכיח שלגנוב ולרצוח זה מוסרי ונכון. ידועים מקרים רבים, שבשם ה'אמת והצדק' קמו קבוצות שגזלו את העשירים על מנת לתת לעניים, ולא בחלו גם ברצח ותועבות אחרות. ואילו היתה להם אמונה לא היו מגיעים לסברות עקומות כאלה, כי היו יודעים שיש מנהיג לבירה שהוא הבורא יתברך שמו, ורק הוא קובע מי יהיה עשיר ומי יהיה עני, ואין היתר לשום אדם לעשות דין לעצמו.

 

כל העולם כולו מלא בטעויות כאלה, כי בלא האמונה כל אחד יכול להחליט על ה'אמת' שלו – שהיא בעצם שקר גדול היכול להביא להרס העולם, וכך צמחו התנועות ההרסניות והמהפכניות כגון הפשיזם, הקומוניזם, הפיכות צבאיות וכדומה, ואף כיום אנו עדים לתנועות ההופכות את היוצרות בשם האמת. אבל על ידי האמונה מתחברים לאמת של הבורא, שהיא האמת היחידה, כי 'אמת' יש רק אחת, והאמת אינה משתנה לעולם, ולכן רק היא יכולה לקיים את העולם, ונמצא שהאמונה היא היסוד שעליו עומד העולם.

 

אמת

 

נשאלת השאלה, הייתכן שהבורא ידרוש מהאדם להגיע לאמת בלי להגיד לו מה היא? הייתכן לחשוב שהבורא יסמוך על האדם שימצא בעצמו את האמת?

 

אלא, ודאי הבורא מוכרח היה להניח לאדם הוראות ברורות לגבי התכלית של קיומו בעולם, ולכן הוא נתן את התורה והמצוות ואת הצדיקים המלמדים אותנו מה היא התכלית, ומחדירים באדם 'אמת' שרק על ידה יכול הוא להגיע לאמונה אמיתית.

 

ודע זאת בבירור ובלי שום פקפוק, שרק על ידי התורה שהבורא נתן – שהיא האמת – אפשר להגיע לאמונה האמיתית, כי בלא התורה יכול כל אחד להחליט מה היא התכלית לפי שרירות ליבו ותאוותיו ולהגיע לטעויות גדולות, כמו שרואים בבירור בעולם שבו אנו חיים.

 

שביל הזהב

 

מי שהולך נגד התורה בודאי חי בטעויות קשות ובלבולים גדולים. האחד מחליט לרדוף אחר ממון, והשני אחר נשים, השלישי אחר תאווה זו והרביעי אחר דמיון אחר וכיוצא בזה טעויות רבות – כמעט כמספר בני האדם שבעולם, עד שהעולם כולו נעשה מקום שבלתי נסבל לחיות בו – מלא בשנאה, קנאה, תחרות, לשון הרע, גזל, נקמנות, אכזריות, עוולות, רציחות, בגידות ושאר טינופת ולכלוך.

 

אולם כאשר בני אדם חיים על פי התורה וזוכים לאמונה אמיתית, אזי העולם יפה מאוד. כל אחד מתנהג על פי התורה – הוא שמח בחלקו, וממילא אינו מסתכל על אשת חברו וכו', ובודאי שאינו נוגע במה ששייך לחברו. הוא מכבד את כולם, רוצה בהצלחת כולם, עושה חסד וצדקה עם כולם, מטיב עם כולם, משאו ומתנו באמונה בלי שקר זיוף ומרמה – הכל על פי התורה והאמונה הקדושה.

 

כללו של דבר – על ידי אמונה אמיתית העולם מתוק ונפלא עד מאוד. אם כן רק מי שחי בדרך התורה ייתכנו לו חיים טובים.

 

אלא שגם התורה אינה מועילה למי שאינו מחפש על ידה את האמונה, וגם הוא יכול להחטיא את המטרה ולהגיע לטעויות גדולות – שהן בכמה אופנים גרועות יותר מהטעויות שיש למי שלא לומד תורה. כי את עיקר האמת – שהיא האמונה – מקבלים רק על ידי התקרבות לצדיקים הגדולים יחידי הדורות שהיו ממשה רבנו ועד היום, ומי שאינו מתקרב אליהם אינו יכול למצוא את האמונה, אפילו שלומד תורה ועושה מצוות, והראיה לכך היא, שהרבה מאוד אנשים מנהלים אורח חיים דתי ואף חרדי, אבל אין להם שום קשר לאמונה! הם לא מדברים עם השם על מה שעובר עליהם, וכאשר יש להם צרה הם עושים בדיוק מה שגוי עושה – רצים לרופא על כל חולי, מתרגזים על כל דבר שאינו לרוחם, דואגים על הפרנסה, נוקמים ונוטרים בסכסוכים של ממון או ירושות וכו'.

 

איש אשר רוח בו

 

בכל דור ודור ישנו חוט המקשר שלעולם לא נפסק. ישנם תמיד צדיקים שקיבלו את דרך התורה מרבותיהם עד משה רבנו. כמו שכתוב במשנה בפרקי אבות: "משה קיבל תורה מסיני ומסרה ליהושע ויהושע לזקנים" וכו', והם – וכל ההולכים בדרכם – הם המדריכים את האדם בהבנת התורה והמצוות והתכלית כולה.

 

לכן צריך כל אחד לחפש מאוד מאוד אחר מנהיג אמיתי שיש לו בחינת רוח הקודש, שיראה לו את הדרך לבוא לקיום התורה, ואין זה מספיק שיתקרב לרב – גדול ככל שיהיה – אם אין לרב הזה את הקבלה מרבותיו כיצד להביא כל אדם אל התכלית. כי גם כשישנו פסק הלכה ומצוות ידועות, ופסוקים מפורשים מה מותר ומה אסור, עדיין רוב העולם מתקשים לקיים אותם, והם צריכים מדריך בעבודת השם שידע ללכת עם כל אחד לפי רוחו, כמו שאמרו חז"ל על הפסוק: "איש אשר רוח בו" (במדבר כז) – היכול להלוך כנגד רוחו של כל אחד, דהיינו שברוח הקודש שעליו הוא יודע רוחו של כל אחד ואחד גם בדברים נסתרים (כלי יקר ויקרא), והוא יודע כיצד לעורר כל אדם ולחזק את נפשו ולהביא אותו לקיום התורה בשלמות, ומנהיג זה צריך שיהיה פרוש וקדוש בתכלית הקדושה ובעל מדרגה נשגבה ושתהיה לו קבלה ברורה עד משה רבינו – כיצד לתקן את המתקרבים אליו.

 

מי שאינו מחפש אחר כזה מנהיג, אזי יכול ללמוד תורה כל חייו ולא למצוא את התכלית ולחיות בטעות, ועל זה נאמר (משלי יד יב): "יש דרך ישר לפני איש ואחריתה דרכי מות" וכן אנו אומרים בתפילה (קדושא דסדרא): "ברוך הוא אלוקינו שבראנו לכבודו והבדילנו מן התועים", שמדובר בשני מיני תועים – אלה התועים לגמרי מדרך התורה, ואלה הנמצאים כביכול בדרך התורה, אבל באמת תועים הם בדרכם מחמת שאינם מחפשים אחר מי שינחה אותם כיצד לבוא לקיום התורה.

 

וכן מובא (ל"מ קכ"ג):

 

"העיקר והיסוד שהכל תלוי בו – לקשר עצמו לצדיק שבדור, ולקבל דבריו על כל אשר יאמר כי הוא זה, דבר קטן ודבר גדול, ולבלי לנטות, חס ושלום, מדבריו ימין ושמאל, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (ספרי פ' שופטים): אפילו אומר לך על ימין שהוא שמאל וכו'. ולהשליך מאיתו כל החכמות, ולסלק דעתו כאילו אין לו שום שכל בלעדי אשר יקבל מהצדיק והרב שבדור, וכל זמן שנשאר אצלו שום שכל עצמו, אינו בשלמות ואינו מקושר להצדיק…"

 

ועוד מובא (למ"ת ח):

 

"…אבל באמת צריכין לחפש ולבקש מאוד מאוד אחר מנהיג אמיתי כזה, וצריך לבקש מאוד מהשם יתברך, שיזכה להתקרב למנהיג אמיתי, כדי שיזכה לאמונה אמיתית בשלמות, כי כשמתקרבין חס ושלום למנהיג של שקר, על ידי זה באין חס ושלום לאמונות כזביות…ועל כן צריכין לחפש ולבקש מאוד אחר מנהיג אמיתי להתקרב אליו"

 

אזהרה חשובה!

 

חשוב מאוד לציין כאן, שעניין זה של חיפוש וביקוש אחר המנהיג האמיתי, נעשה אך ורק על ידי תפילה. כי לדעת מי הוא המנהיג האמיתי ומי הוא מנהיג השקר, אינו ביד האדם להשיג על פי שכלו והבנתו, ואם ינסה למצוא ולהגדיר זאת על פי שכלו והבנתו קרוב לודאי שיבוא לידי מחלוקת ולשון הרע וכיוצא בזה טעויות קשות, ורק מי שהוא חזק ביותר במידת השלום, ומתרחק בתכלית הריחוק מכל צל של מחלוקת, ונזהר בכל נפשו ומאודו שלא לזלזל בשום יהודי וכל שכן בשום מנהיג או קבוצה בישראל, רק  הוא יכול למצוא את המנהיג האמיתי על ידי תפילה. על כן אין עצה ואין חכמה ואין תבונה כנגד השם כי אם להרבות בתפילות ותחנונים שיזכה להתקרב למנהיג האמיתי, כמובא לעיל, שצריכים לבקש מאוד מהשם יתברך שיזכה להתקרב למנהיג אמיתי כדי שיזכה לאמונה אמיתית.

 

יהי רצון מלפני אבינו שבשמים, שיפרסם את שם הצדיק האמיתי בעולם, ויגלה את עינינו לראות גדולתו ויופיו ותפארתו, ובזכות זה יתבטלו כל הדינים והגזרות הקשות ויתעוררו רחמים גדולים ועצומים ונזכה לגאולה שלמה בקרוב ממש, אמן.