לא לבד ביקום

 

 

אי שם בחלל מחוץ לגבולות מערכת השמש בחלל הקוסמי האפל נעה במהירות עצומה החללית הלא מאוישת וואייג’ר 2, הקשר עימה נותק זה מכבר, אך את תפקידה האחרון עדיין לא מיצתה.

 

על גבי דיסקית גדולה הקבועה בדופנה מצוירת מפת מערכת השמש כולה כשבמרכזה מודגש היטב מיקומו של כדור הארץ הקטנטן שלנו, בנוסף על כך פועל ברציפות פטיפון המשמיע את המילה ‘שלום’ בעשרות שפות כל העת. שרטוט נוסף מורה את הדרך המדויקת כיצד להגיע אל אותה חברה מוזרה הנקראת אנושות.

 

במרכז בקרה המיוחד למטרה זו, מאזינים לשדרים רגילים המגיעים כל העת מן החלל, כגון קרינות שונות החוצות את מרחבי תבל העצומים ומצפים שמא ואולי יבוא האות הגורלי, אותו שדר רדיו בעל משמעות שיורה על כך שאיננו לבד ביקום ואולי מישהו נתקל במקרה בחללית האבודה, פיענח את המסר והחליט להשיב לנו סוף סוף תשובה.

 

שאלת האנושות מהדהדת בחלל: האם יש עוד מישהו חוץ מאיתנו בכל היקום האדיר הזה, האם יש מישהו המוכן לענות לנו סוף סוף?!

 

ואולי יש מישהו שבאמת עונה לנו כבר זמן רב, רק שאנו שאיננו יודעים לפענח את אותותיו, ואולי מדובר באינטליגנציה כה גבוהה עד שקשה לנו להבין בדיוק את כללי השפה שלה?

 

נפש האדם כמהה מיום היוולדה לחום ואהבה שיורעפו עליה, חסכים רגשיים בגיל צעיר פוגעים כידוע ביכולת השכלית של הילד לטווח הארוך. ובנוסף, תמיד מחפש האדם את מה שמעבר, את הטוב המושלם, ואת המסתורין שהוא לעולם לא ידע.

 

האדם רוצה בתת הכרתו לשוב ולקבל את אותה הרגשת ביטחון שהיתה לו בטרם בואו לעולם, יש לו צורך נפשי עמוק לקשר איתן עם יוצרו, וכל עוד הוא לא מצליח לתקשר איתו רוחו נסערת והיא ללא מנוחה.

 

הד"ר קארל יונג מי שהיה אחד הפסיכיאטרים הגדולים במאה העשרים כתב בספרו "האדם המודרני המחפש אחר נשמתו" את הדברים הבאים:

 

"במשך שלושים השנים האחרונות התייעצו איתי בני אדם מכל ארצות התרבות, טיפלתי במאות רבות של חולים. בין כל חוליי, שהיו במחצית חייהם השנייה – בני שלושים וחמש ומעלה – לא היה אפילו אחד, שבחישוב אחרון לא היתה בעייתו בעיה של מציאת השקפת עולם דתית, לגבי החיים. אוכל לומר בוודאות כי כל אחד מאלה חלה, משום שאיבד את מה שהאמונה העניקה לו ואף אחד מהם, שלא חזר להשקפת העולם הדתית שלו, לא נרפא רפואה של ממש".

 

דבריו של ד"ר יונג מהווים התראה חמורה מאוד לכל שיטת התרבות המערבית המטריאליסטית שלא השכילה להבין את הצורך הנפשי העמוק שיש לאדם עם יוצרו, וניתוק קשר זה הריהו כניתוק ילד רך מעם הוריו בגיל צעיר, לא פלא אם כן שבכל שלושים דקות בממוצע מישהו בארצות הברית נוטל את חייו, ובכל מאה שניות יוצא מישהו מדעתו.

 

מנהיגה של הודו המפורסם מכולם, מאהאטמה גנדי, התבטא פעם ואמר: "בלי תפילה – הייתי יוצא מדעתי כבר לפני זמן רב", ויליאם ג’יימס מי שהוכתר כ"אבי הפסיכולוגיה המודרנית" הצהיר פעם ש"האמונה היא אחד הכוחות שבאמצעותם חיים בני אדם, והיעדר מוחלט של אמונה פירושו התמוטטות". חתן פרס נובל ד"ר אלכסיס קארל כתב במאמר שפורס ב"רידר’ס דייג’סט" דברים דומים:

 

"התפילה היא צורת האנרגיה רבת העוצמה ביותר שניתן להפיק. זהו כוח מוחשי ממש כפי שכוח משיכת האדמה הוא מוחשי. כרופא, ראיתי אנשים אשר – לאחר שכל שיטות הריפוי האחרות נכשלו – נחלצו ממחלה, וממרה שחורה, כתוצאה מהניסיון השליו לפתוח בתפילה…התפילה, כראדיום, היא מקור לאנרגיה מאירה, המפיקה את עצמה…באמצעות התפילה מבקשים בני אנוש להגביר את האנרגיה ה’סופית’ שלהם, על ידי שהם מפנים את עצמם אל המקור האינסופי של כל האנרגיה.

 

"כאשר אנחנו מתפללים, אנו מתקשרים עם כוח ההנעה שאין למצותו, המסובב את כל היקום. אנו מתפללים כי חלק מכוח זה יוקצה לצרכינו. אפילו כאשר אנו מבקשים זאת, מתמלאים החסרונות האנושיים שלנו, ואנו קמים מחוזקים, מתוקנים…בכל עת שאנו פונים לקב"ה בתפילה מקרב לב, אנו משנים לטובה הן את נשמתנו והן את גופנו. אין כל אפשרות שגבר או אישה יתפללו, ולו גם לשנייה אחת ויחידה, בלא לחולל תוצאות טובות כלשהן".

 

גם הפסיכולוג ו. ג’יימס כתב בספרו "הוריאציות של ההתנסות הדתית": "התפילה הינה תהליך בו מתבצעת עבודה רוחנית, שאנרגיה רוחנית זורמת בו ומביאה לידי תוצאות פסיכולוגיות ממשיות בעולם הפנומנאלי, חשיבותו של התהליך הוא בכך שהוא גורם ומשפיע לאיחוד האדם עם העולם הרוחני הבלתי נראה, והוא, העולם הרוחני, מהווה את החלק היותר חשוב בקוסמוס ושממנו עולמנו שואב את המשמעות שלו".

 

 

הקשר העמוק והבסיסי שיש לאדם עם בוראו מולידו, פורץ החוצה גם לאחר שנות ניתוק רבות, ידועה האמרה ש"בחפירות, בעת מלחמה, אין הרבה אתיאיסטים", גם אצל ה"חבר’ה" הקשוחים ביותר בוקעת התפילה מתוך מעמקי הלב בעת שהם עומדים ברגע האמת.

 

על כך סופר הסיפור הבא: "על ברכת כהנים בצוללת, לפני חדירתה לנמל מצרי במלחמת ששת הימים, סיפר אברהם דרור, מפקד הצוללת "תנין": "יש לנו בצוללת טבח, שמו עטרי והוא ממוצא תימני, דתי, ולדעתי אחד מל"ו הצדיקים ממש. במשך כל זמן הפעולה לקח עטרי את ספר התורה המצוי באוניה, וערך תפילה. אחר כך התייצב באמצע הצוללת עם תנ"ך בידו, בירך את אנשי הצוות לפי התור ב"ברכת כהנים", ונישק אותם. היית צריך לראות כיצד החבר’ה הנוקשים האלה התרגשו, וממש חיכו לברכתו של עטרי!" (מתוך "שמע ישראל").

 

העולם כשמו כן הוא, נעלם, אין האדם יודע את גורלו ואת עתידו, הוא אינו אדון לחייו, ואינו צופה מה ילד יום, ואז בבוא "רגע האמת", רגע בו הוא מתכנס אל תוך עצמו וחושב את המחשבות העמוקות ביותר של חייו, רגע שאין מנוס ממנו, בו מתברר לו עד כמה הוא קטן ועד כמה העולם גדול, או אז נוצר מחדש ערוץ התקשורת הבראשיתי והטהור, בינו לבין אבא שלו, שוב הוא משוחח עם אביו לאחר פרידה של שנים.

 

 

אדם נקרא "מדבר", בכך מתבטא יחודו המעשי על שאר הברואים, ערוץ התקשורת הבין אישי הוא על ידי השפה האנושית, וכך גם משוחח האדם עם בוראו. אך בעוד ששפת האדם היא השפה המילולית, שפת בורא העולם היא שפת המעשה, עשרות שדרים מובהקים שולח הוא לאדם ביממה רק שזה האחרון לא משכיל לפענח את המסרים כראוי.

 

כל מקרה שקורה לאדם הוא דיבור אלוקי, כל הצלחה כל הפסד הינם משוב מאת הכל יכול, לדוגמה:

 

שמעת הסבר למילה מסובכת בלטינית שזו לך הפעם הראשונה שאתה שומע אותה, למחרת במקרה נתקלת במילה זו, מתוך דפי הוראות הפעלה, וכך הדבר חסך לך בעיות רבות.

 

היית צריך להזמין חשמלאי בכדי לתקן את התנור שהתקלקל לפתע ודאגת כמה זה יעלה לך, ולמחרת במקרה פגשת את ידיד נעוריך הולך ברחוב, הזמנת אותו לביתך ולהפתעתך מתברר שהוא מתקן תנורים, ובשמחה רבה תיקן את התנור תוך חמש דקות ללא תמורה, כמובן.

 

אתה מגיע לכספומט, האדם שלפניך מושך כסף ולאחר שמסיים אתה ניגש להכניס את הכרטיס למכשיר, באותו רגע מופיעה על המסך הודעה: "המכשיר נסגר ברגע זה לשם הכנסת מזומנים, אתכם הסליחה". גם זו תשובה אלוקית ועל האדם לנסות ולפענח מה טמון במסר הזה, ומדוע זה קרה לי ברגע זה. בתלמוד ובספרי יהדות מסופרים סיפורים רבים על מקרים כאלו ודומים להם שהתרחשו אצל אנשי מחשבה, ועל ידי כך הם פיענחו את המסר שאלוקים העביר להם, דרך אותו מקרה.

 

שדרים אלו נוחתים לידינו כל העת, בתור התרעות ותגובות או בתור מענה לבקשות ושכר על מעשים טובים, לאר התבוננות והתרגלות לצורה כזו של מענה יוכל האדם לפענח כראוי את השפה האוניברסאלית-קוסמית של הבורא ולחזק את התקשורת הדו-סיטרית ביניהם.

 

 

כבר שנים ארוכות נערכים מחקרים אודות ההשפעה החיובית שיש לתפילה על מי שעוסק בה. אך לאחרונה נעשו מחקרים מסוג שונה לחלוטין, הפעם לא נבדק מצב חולים שהיו מתפללים על עצמם, אלא מה השפעתה של תפילת אנשים על זולתם ללא שהם מכירים אותם כלל, וללא ידיעת אותם אנשים שמתפללים עבורם.

 

כך למשל, פורסם מחקר בכתב עת אמריקאי מכובד:Journal Of Reproductive Medicine, בגיליון אוקטובר 2001. מטרת המחקר היתה לבחון את האפקט הפוטנציאלי של התפילה על שיעורי ההיריון בקרב משפחות שלא זכו לילדים ועברו טיפולים עקב כך.

 

התוצאות היו מרשימות, לאחר שנודעו שיעורי ההיריון הקליניים נמצא שבקבוצה שהתפללו עבורה, היו שיעורי הצלחה גבוהים פי שניים מן הקבוצה שלא התפללו עבורה. בעוד שאצל האחרונים שיעור ההצלחה היה 26% (שזהו ממוצע ההצלחות הרגיל). בקרב הקבוצה שהתפללו עבורה התוצאות היו 50% הצלחה!

 

עוד נאמר שם, שהמטופלות לא ידעו כלל כי מתפללים עבורן, וגם הרופאים שלהן לא ידעו עבור מי מהן מתפללים, כך שאין אפשרות לומר שעצם הידיעה גרמה אצל הנשים לתחושה טובה יותר שיתכן והיתה גורמת להצלחה עקב מצב פסיכוסומאטי טוב יותר שלהן.

 

* * *

 

"קרוב ה’ לכל קוראיו – לכל אשר יקראו באמת"! (תהלים קמ"ה).

 

אין תפילה ההולכת ריקם, וגם תפילות שנראה לנו שלא ממשו את עצמן השפיעו במקום אחר.

 

תפילות נענות תמיד, ולעיתים אף במקום אחר. בעולם הבא, עולם האמת, נדע איך ומתי נענתה כל תפילה מתפילותינו. לכן, אל לו לאדם להתייאש, אף לא במצבים הנראים נואשים ביותר, ואל לו להפסיק מתפילתו, כל תפילה נושאת עימה את מלוא הגמול כך או אחרת, במוקדם או במאוחר.

 

הבה נתאר לעצמנו את ההתרגשות העצומה שהיתה פורצת בעולם כולו ביום שהיה נקלט אות או שדר אחד מובנה מן החלל, הקהילה המדעית כולה היתה רועשת וגועשת והעיתונות כולה היתה עוסקת רק בזאת.

 

זוהי צורת ההתייחסות הראויה מצדנו בעת פיענוח מסר אלוקי או רמז שמימי הנוחתים לידינו פעמים רבות מדי יום, והפנמת המסר העיקרי מכולם: אנחנו לא לבד!

 

 

(מתוך "עת לחשוב")