הכר את האויב – פרשת השבוע ויצא
פרשת השבוע ויצא - כותב רבי נתן מברסלב זצ"ל, המלומד היטב בביזיונות מצד מלעיגים, על אברהם אבינו ע"ה שחשב בדעתו שהוא רק יחידי בעולם, ולא הסתכל כלל...
ליצנים ומלעיגים
ישנם שני סוגים עיקריים של ליצנים המבזים עובדי השם יתברך ומלעיגים על מקיימי מצוותיו. הראשון איננו מסוכן כל כך, והוא עם הארץ הרחוק מתורה ומצוות, שכל דבר מכיפה על הראש ועד לשמירת שבת נראה לו מוזר ומצחיק, כשם שקוף תמה על בן אנוש האוכל באמצעות סכין ומזלג.
הסוג השני שומר תורה ומצוות כביכול והוא מסוכן מאוד. הוא בעצמו מתרשל בקיום המצוות ובלימוד תורה, ואין כל קשר בינו לבין הרצון האמיתי להתעלות בקדושה. לכן, הוא שונא כל אחד שמתאמץ בעבודת השם יותר ממנו, ומוכן ומזומן ללעוג, להתלוצץ, ולהחליש את דעתם של מבקשי השם. הליצן הזה לא סובל אף אחד שאינו משתייך לחוג שלו, ולא מן הנמנע שחולק גם על צדיקים.
הלץ הזה, הוא חכם בעיני עצמו, וכל מעשה שאינו לטעמו נראה לו כשטות ולועג עליו. לפעמים, תביא אותו מידה זו לידי מינות, להלעיג על המצוות עצמן, ולא רק על עושי המצוות, שנאמר (תהלים קיט נא): "זדים הליצוני עד מאד מתורתך לא נטיתי".
כפי שאמרנו לעיל בעניין הלץ המצוי, אין הלועג מקבל תוכחה, שנאמר (משלי ט, ח): "אל תוכח לץ פן ישנאך", ונאמר (משלי ט, ז): "יוסר לץ לוקח לו קלון". בגלל שהוא חכם בעיני עצמו, הוא מתלוצץ בפעולות הקדושות של הזולת, מידה שאין לה תקווה, שנאמר (משלי כו, יב): "ראית איש חכם בעיניו תקווה לכסיל ממנו".
רבי יהודה החסיד זצ"ל (ספר חסידים – סימן ז) מתריע על הסוג הזה של ליצנים, שמטרתם לנעול את הדלת בפני מתחזקים בעבודת השם, ואומר: "כשאדם מושך את ליבו במידות חסידות, וקשה עליו מפני שהכל מלעיגים עליו ומביישים אותו, ואומרים דברים לצערו, ומזכירים לפניו מעשיו הרעים הסדומים וכו', ועל זה נאמר (ישעי' כט, כא): "מחטיאי אדם בדבר, אם חכמת חכמת לך". ועל שמדברים רע על עושי מצוה. וחטא גדול לומר לבעל תשובה זכור מעשיך הראשונים, אחר שזה דש במעשה לכנוס במידות החסידות ואינו חושש בשחוק הליצנים שיעשו ממנו. והעושים כן לזכור מעשיו כאלו נועל דלת בפני השבים".
זכות גדולה לעומדים איתן כנגד המלעיגים
תיכף כשאדם מתעורר להתחזק בעבודת השם, מגלגלים חובה בידי חייבים ואז מזומנים שליחים רעים ללעוג ולבזות. לכן, מיד בהתחלת השולחן ערוך (או"ח סי' א, סע' א), מורה הרמ"א זי"ע, "ולא יתבייש מפני בני אדם המלעיגים עליו בעבודת השי"ת".
עוד אומר רבי יהודה החסיד זצ"ל (ספר החסידים, שם): "שיהא לו זכות גדול וצדקה תחשב לו אשר מתבייש, ויראת ה' הטהורה נכנסה לו בליבו ומטהרת ליבו וגופו מכל דבר רע, שיסייעוהו מן השמים להחזיקו ביראת ה', וכן אמרו (שבת קד, ע"א) הבא ליטהר מסייעין אותו, מן השמים מזמנין לו לעשות תשובה שלמה, כי פתחי תשובה לא נסתמו, ומצוה גוררת מצוה", שהמתבייש בדבר מצוה זוכה לסיעתא דשמיא מיוחדת.
המתבזה בדבר מצוה כמוסר את נפשו על קידוש השם
ולא זו בלבד. במקום אחר (שם, סימן מ), כותב רבי יהודה החסיד זצ"ל, "כי עליך הורגנו כל היום" (תהלים מד, כג), אלו בני אדם שמקבלים בושת, והלבנת פנים על המצוות, כי כשאומר לאדם סכלות לקיים מצוות ציצית ותפילין וכיוצא בהן, נשפך דמו כמים מפני הבושה, מעלה עליו הכתוב כאילו נהרג עליו. ועל המלבין פניו מעלה עליו כאילו הרגו ומונעו מלעשות מצוה, זה שאומר הכתוב (ישעיה כט, כא)" "מחטיאי אדם בדבר". ואומר (תהלים סט, ח): "כי עליך נשאתי חרפה". על כן, מי שמקיים מצוה תוך כדי סבל, בושה, וביזיונות, נחשב לו כאילו מסר את נפשו, מעשה נעלה אף מהקרבת קרבן בבית המקדש. אשרי לו ואשרי חלקו.
אבותינו הקדושים לא חששו מן המלעיגים
רבנו אברהם יהושע העשיל מאפטא זצ"ל (ספר אוהב ישראל – פרשת בא), מלמד שמצוות פסח מצרים היא בניין אב למסירות נפש על דבר מצוה, "ולא יבוש מהמלעיגים עליו…והנה היו ביניהם כמה אנשים מן הערב-רב וכדומה, שלא היו מאמינים בדבר זה שיגאלו. והיו מתלוצצים מזה. אמנם הכשרים שבישראל בני אברהם יצחק ויעקב תפסו אומנות אבותיהם הקדושים בידיהם ומסירות נפשם להשם יתברך לקיים מצוותו וקשרו הטלה בכרעי המיטה, הגם שהיו תועבת מצרים…וקיימו פקודת מלכנו כולם כאחד במסירות נפש באמת ותמים…ולא חששו לדברי המלעיגים והליצנים כמו שרי ועבדי פרעה אשר יראו זאת וישחקו עליהם". מעשי אבות סימן יפה לבנים.
עזות דקדושה כנגד המלעיגים והמונעים
כותב רבי נתן מברסלב זצ"ל, המלומד היטב בביזיונות מצד מלעיגים (הקדמה לליקוטי מוהר"ן מהדורא תנינא), על אברהם אבינו ע"ה, ש"אחד היה אברהם" (יחזקאל ל"ג, כד) – שאברהם עבד את השם רק על ידי שהיה אחד, שחשב בדעתו שהוא רק יחידי בעולם, ולא הסתכל כלל על בני העולם, שסרים מאחורי ה' ומונעים אותו, ולא על אביו ושאר המונעים, רק כאילו הוא אחד בעולם, וזהו:
"אחד היה אברהם. וכן כל הרוצה לכנס בעבודת השם, אי אפשר לו לכנס כי אם על ידי בחינה זו שיחשוב שאין בעולם כי אם הוא לבדו יחידי בעולם, ולא יסתכל על שום אדם המונעו, כגון אביו ואמו או חותנו ואשתו ובניו וכיוצא, או המניעות שיש משאר בני העולם, המלעיגים ומסיתים ומונעים מעבודתו יתברך. וצריך שלא יחוש ויסתכל עליהם כלל, רק יהיה בבחינת אחד היה אברהם – כאלו הוא יחיד בעולם כנ"ל".
מסכם רבי נתן מברסלב זי"ע במקום אחר (ספר לקוטי עצות – ערך צדיק), ש"עיקר ההתחזקות לבל יתבייש ויתבטל כלל מפני המלעיגים, רק יהיה עז כנמר נגדם". בזכות עזות דקדושה ועמידה איתנה כנגד הליצנים והמלעיגים, נאיץ במו ידינו את ביאת גואל צדק ובניין בית תפארתנו במהרה ובימינו, אמן!
* * *
הנכם מוזמנים לבקר באתרו של הרב לייזר ברוידא, "לייזר בימס" בכתובת www.lazerbrody.net
כתבו לנו מה דעתכם!
תודה על תגובתך!
התגובה תתפרסם לאחר אישור