מי אנחנו?

 

 

"אנחנו לא מלאכים!"

 

"הבן אדם הוא בסך הכל רק בן אדם!"

 

אמרות אלה ודומות להן שומעים אנו לעיתים לא רחוקות. תכליתן, בדרך כלל, היא לתרץ משגה ולהחליק טעות ומחדל. והשיטה, שיטה פסיכולוגית נחמה מאוד: מי אני ומה אני בסך הכל! מה הוא האדם בכלל! ואם כה קטן אני, ברור שאיני חייב באחריות.

 

זהירות ענוה!

 

הענוה כאן היא ענוה לשם הסרת אחריות. התקטנות זו באה לומר: כה קטן אני שאיני יכול לשמש מטרה לחיצי התביעה: אתה אחראי!

 

מאחר שהמצטדק נושא דברו לא על עצמו אישית בלבד, ולא את עצמו בלבד הקטין ופטר מעול האחריות אלא את כל מין האדם בכללו, רואים אנו לעצמנו זכות להתערב ולשאול: האמנם כה קטנים ובלתי נחשבים אנו?

 

בטרם נענה לשאלה זו באופן אובייקטיבי, נודה על האמת כי אכן נעים לנו להיות קטנים, כך שהאחריות שאפשר יהיה להטיל עלינו תהא קטנה. גם ילד בן שש מבקש שיחתלו אותו, יתנו לו מוצץ וישכיבו אותו בעריסה, וכך יפטר מכל החובות והדרישות שדורשים ממנו, האין זה נפלא? המעטה עצמית זו של האדם שורשיה נעוצים ברצון לפרוק עול, להשתחרר מחובות ולהסתתר מאחורי סינר הקטנות.

 

 

והנה על רקע נטייה זו של האדם הופיע דרוין ובפיו "בשורה" לאנושות: "בני קופים אנו! צאצאי אמבות!" ועברה הבשורה מהר לגיא ומעיר לכפר, כבשה את ספרי הלימוד והשתלטה על האוניברסיטאות. ומאחורי הבשורה "המדעית" מסתתרת, כמרצע בשק, "הבשורה" המוסרית: הכל מותרים לכם, כל שרויים לכם! אין כאן לא אדם ולא צלם אלוקים, לא נשמה ולא רוח, אבל יש כאן חומר ביולוגי בלבד, מוצר מקרי של המקרה העיוור. וכשם שהכל מותר לאמבה, כך הוא מותר לכם, אמן!

 

"הבשורה" השנייה נובעת באופן הגיוני מתוך "הבשורה" הראשונה, ומעיני איש לא נעלמה: על תוצר ביולוגי של האבולוציה אינך יכול להטיל אחריות. אינך יכול לבוא בתביעות מוסריות ערכיות אל גיבוב מקרי של מולקולות. היצרים הפרועים במרתפי הנפש של האדם שמעו יפה את תרועת השחרור. אך גל המתירנות לא פרץ מיד, כי ההרגל עושה את שלו.

 

אפילו בן מלכים שמישהו "מגלה" לו שחקר את יחוסו, וגילה ששושלת אבותיו אינה אלא רשימה רצופה של שיכורים נבערים חסרי חינוך והשכלה, גם הוא לא יזנח בו ביום את נימוסיו הנאצלים. התאמת התנהגותו ל"יחוסו" החדש תמשך תקופה מסוימת. יעבור זמן מה עד שנראה אותו מתגולל ברפש כשהבקבוק בידו וכולו אומר "שחרור!…"

 

ומה יעשה אם יתברר לו שמגלה יחוסו החדש הוא בעל דמיונות, ודבריו אינם תואמים את העובדות?

 

נתבונן בדבריו של מדען חסיד הדרוויניזם בסכמו את הטיעונים המדעיים ללא מענה המפריכים את התיאוריה הדרוויניסטית. הוא מביע את תקוותו שבעתיד עוד תמצא תשובה לטיעונים אלה, אך בינתיים הוא קובע בפסקנות, אין להעלות על הדעת (!) נסיגה מן התיאוריה…אפשר להבין אותו, שהרי אם איננו צירוף מקרי של תאים ביולוגיים אלא נוצרנו מתוך תוכנית ולשם תכלית, ואנו בנויים למלא תפקיד, הרי זה מחייב! וחובה כידוע אינה מן הדברים החביבים על בני אדם. על כן ימשיכו להחזיק בדגל בו נמחקו המילים "מוֹתר האדם", ומתנוססת בו לתפארת הכתוב "הכל מוּתר לאדם".

 

 

האם אורי גלר אינו אלא להטוטן מאחז עיניים גרידא או שהוא מגלם תופעה על פיזית הפורכת את חוקי הטבע המקובלים ופועלת מעליהם? בשאלה זו דנים רבים, החל בסתם אדם שצפה באחת מהופעותיו וכלה באנשי מדע רציניים אותם מעסיקה השאלה העקרונית: האם לפנינו תופעה על טבעית?

 

אכן, מבחינה מדעית, שאלה זו היא שאלה משמעותית בעלת חשיבות עקרונית ביותר. שהרי אם אמנם יכול אדם, זה או אחר, להפעיל כוחות שאינם כפופים לחוקי הטבע האלמנטאריים, הרי שנאלצים אנו לשנות שינוי דרסטי את חוקי הטבע על מנת שיכללו את התופעה החדשה או להשאיר את חוקי הטבע באשר לטבע ולהודות שהאדם הינו יצור העומד, לעיתים, מעל חוקי הטבע, ומסוגל להפעיל כוחות על טבעיים.

 

בעוד כמה אנשי מדע עוסקים בחקירתו של אורי גלר, אנו נעסוק בחקירת אנשים אחרים, אנשים רגילים, אתה ואני למשל. ננסה לברר אם כפופים אנו באופן מוחלט לחוקי הטבע המקובלים, או שמא גם אנו מפגינים יכולת שמדעני הטבע אינם מסוגלים להסבירה.

 

 

צועד לו אדם לעבר ביתו, ולפתע יש לו הרגשה ברורה שיש אורחים בבית. אין לו שום מקור חיצוני לאינפורמציה זו, אך הרגשתו כה חזקה עד שהוא בטוח מאוד בכך. ואכן, כאשר הוא נכנס הביתה, נוכח הוא, אף להפתעת עצמו, שהרגשתו היתה נכונה: יש אורחים בבית.

 

הולך אדם בדרך קבועה בה הוא עובר כל יום, ומשום מה הוא נמשך ללכת הפעם דרך הרחוב המקביל. אין לו שום הסבר לדחף הזה. ברחוב המקביל הוא פוגש את חברו אותו הוא מנסה מזה יומיים להשיג בטלפון, ללא הצלחה.

 

לפני זמן-מה סיפר רנטגנולוג ירושלמי ידוע, בתכנית רדיו על פאראפסיכולוגיה, שרופאה, העובדת איתו, ביקשה ממנו להקרין גידול מסוים בידה. הרנטגנולוג סירב, ובלא לדעת מדוע אמר לך שתוך 19 יום זה ייעלם מאליו. 18 ימים עמד הגידול בעינו, ובבוקר יום ה-19 נעלם הגידול כלא היה, לתדהמת הרופאה והרנטגנולוג עצמו.

 

דומה שאין לך אדם שאין באמתחתו כמה סיפורים מסוג זה. אם לא מניסיון אישי, הרי לפחות מניסיונם של הקרובים אליו ביותר שאינו מפקפק באמיתותם. ונשאלת השאלה: האם סיפורים אלה הם רק סתם מקרים, רק צירופי נסיבות עיוורים?

 

לבעיה זו ניתנה תשובה במחקר של אנשי פסיכולוגיה שעשו את השיקול הבא:

 

מקרה חייב להיות כפוף לתורת ההסתברות שהיא ענף של המתמטיקה. כלומר ניתן לחשב את הסיכוי שתקרה אפשרות מסוימת אחת מתוך מספר אפשרויות של אחד המספרים מ-1 עד-10.

 

החוקר שואל את הנבדק: התוכל לנחש איזה קלף נושא את המספר 7? בטרם יצביע הנבדק על אחד הקלפים, נחשב מה הסיכוי שניחושו יהיה נכון. מאחר שלפניו עשר אפשרויות שונות, ואשר מתוכן רק אחת נכונה, הרי סיכוייו לנחש נכון הם אחד לעשר (1/10 או 10%). מובן שלאחר שהנבדק הצביע על אחד הקלפים יש רק שתי אפשרויות: או שניחש נכון או לא. אבל ההשוואה בין אחוז הסיכוי שחישבנו לבין המציאות תיערך לאחר שניתן לו לחזור על פעולות הניחוש 10 פעמים או מוטב 100 ואפילו 1000 פעמים. כך נוכל לבדוק אם אמנם ב – 10% של המקרים קלע ניחושו של הנבדק למטרה.

 

המחשב האלקטרוני מאפשר לנו, באמצעות תוכנית סימולציה, לחקות פעולות ניחוש תוך שימוש במספרים אקראיים. ואכן הוכח בצורה ברורה שככל שעלה מספר הניחושים, הלך והתקרב אחוז הניחושים הנכונים אל הסיכוי שחישבנו מראש, עד לדיוק כמעט מוחלט. במחשב אתה יכול לבצע מאה אלף ניחושים בזמן קצר ביותר, ולראות מיד את התוצאות.

 

ניסויי הניחוש של אדם איטיים יותר. אחרי כל ניחוש עליך לטרוף את הקלפים, ושוב, לשטחם לפני הנבדק לניחוש הבא. סיכום האחוז של הניחושים הנכונים הדהים את החוקרים: כמעט בכל ניסוי עלה אחוז הניחושים הנכונים על הצפוי מראש.

 

יתירה מזו, משנבדק מספר ניכר של אנשים, התברר שלא רק שהממוצע הכללי של הניחושים הנכונים עולה במידה ניכרת ומשמעותית על הסיכוי המחושב מראש, אלא שאחוז מסוים מבין הנבדקים ניחשו נכון ב – 80%  מכל ניחושיהם במקום הסיכוי של עשרת האחוזים שהעניקה להם תורת ההסתברות.

 

 

מרצה במוסד להשכלה גבוהה ערך ניסוי בקבוצתו. הוא בחר, לאחר ניפוי, בתלמיד שנסגר בחדר תחת השגחה, והיה עליו להתרכז ו"לקלוט" את הדבר עליו חושב חברו הכלוא באותו זמן תחת השגחה בחדר אחר במוסד. משנשאל התלמיד, לאחר התרכזות, קבע שהדבר עליו חשב חברו היה שפן. היה זה לפליאתם הרבה של המורים שפיקחו על כשרות הניסוי, והם שהורו לחבר, לאחר שהכניסו אותו לחדר, לחשוב על ארנבת…מה ניתן להסיק מכאן?

 

 

התורה מלמדת אותנו כבר בתחילתה שהאדם הוא נזר הבריאה! הוא נברא לאחר כל הנבראים בגולת הכותרת של הבריאה. הוא נברא בצלם אלוקים. ה’ נפח באפיו נשמת חיים שהיא חלק א-לוה ממעל.

 

האדם, שבעיני בשר נראה יצור ביולוגי בשר ודמי, הוא, לאמיתו של דבר, יצור עליון. הוא נושא בקרבו נשמה טהורה עליונה שחוצבה ממקור עליו אין חלים חוק הטבע הפיזי כלל.

 

המדובר בך ובי, ובכל אדם שאנו מכירים! אינך "בסך הכל בן אדם" בהבעה מסכנה על הפנים. הנך "אדם"! השם אותו קרא אלוקים (בראשית ה’, ב). ואדם מהלך זקוף קומה. גאה על גדלותו, ושחוח קומה יהלך תחת נטל החובה שתואר זה מחייב. ובראותך מתפתח מתעקם, ניחוש נכון, או קריאת מחשבה, דע שקיבלת איתות תזכורת על הרכיב הנשמתי שבך העומד מעל חוקי הטבע. אותו חלק שהוא ה"אני" האמיתי שלך ואשר תודעתך אינה מודעת לו. והאיתות נועד לשמש תזכורת וחיזוק למאמין, ונועד להביך ולעורר למחשבה את הרציונליסט הבלתי מאמין למען לא יטען שלא נרמז ושלא ידע…

 

המחשב – מערכת של חוטים ורכיבים אלקטרוניים, כפוף לתורת ההסתברות ולחוקי הטבע. האדם – בעל הנשמה, ניתן לו, לעיתים, להתנשא מעליהם. איננו זקוקים לדרוין ש"יגלה" לנו את יחוסנו. אנו יודעים מי אנחנו – אדם!

 

 

(מתוך "אל המקורות")