לדעת לקרוא אנשים

 

 

חשבו כמה נפלאים היו החיים לו יכולתם להבחין מתי יש למישהו השפעה חיובית או שלילית עליכם, או האם הוא באמת מחבב אתכם. האם לא היה חשוב מאוד לדעת אם מישהו משקר או מעוניין במלוא הכנות בטובתכם?

 

בעוד שרוב בני האדם סבורים, שהקשבה לקול הפנימי או הסתמכות על אינסטינקט או על ‘תחושת בטן’ הן תופעות שאין להן הסבר – אין הדבר כך. מדובר בהתנסויות נוירוביולוגית ממשית, שמקורה במתן תשומת לב עמוקה לארבעת הקודים התקשורתיים: דיבור, קול, שפת הגוף ושפת הפנים.

 

היכולת לרתום לעזרתכם את הכושר "לקרוא" אחרים הינה מודעות מוגברת, הנובעת מהתכווננות לחושים שלכם בעצמכם. רגשות כמו פחד, כעס ואושר מקורם במוח, הקובע כיצד רגשות אלה מועברים הלאה באמצעות הדיבור והבעות הפנים. הקול, הטון, היציבה או תנוחת הגוף והבעות הפנים של האדם הם תוצאה של התיול המסובך של המוח.

 

 

קיימים ארבעה קודים עיקריים של תקשורת, המעובדים במוח. שניים מהם, קוד הדיבור וקול הקול (או הקוד הווקאלי), מעובדים שמיעתית, ואילו שני האחרים, שפת הפנים ושפת הגוף, מעובדים חזותית.

 

 

האופן שבו אתם נשמעים, מספק רק חלק מהרמזים למציאות הפנימית. חשובות גם המילים שבהן אתם משתמשים, וחשוב גם מה שאתם אומרים בפועל כשאתם מדברים. למה אנשים מתכוונים באמת בדברים שהם אומרים? האם הם כנים? האם הם מחלקים מחמאות מפוקפקות (משמיעים הלצות שבמהותן הן בעצם הערות קטלניות)? האם הם מרכלים עליכם? האם הם מדברים ללא הרף על עצמם? מה טיב הדקדוק ואוצר המילים שהם משתמשים בהם? מה הם אומרים באמת בין השורות?

 

 

הצליל שאתם מפיקים הוא רמז חשוב למצבכם. אתם מתנסים בזה כשאתם עונים לטלפון. כהרף-עין אתם מבחינים במצב הרוח העולה מהקול שמעבר לקו. הקוד הקולי מתייחס לנימתו של הקול. רבים מהיבטיו מוכרים, אבל אולי לא הקדשתם להם תשומת לב מספקת. הם כוללים את גובה הצליל (גבוה או נמוך), את איכות הקול (ממלמל, דועך, מתבכיין, בוטה, מחוספס, צרוד, מתנשם, מלודי, עשיר, עמוק ומהדהד, חד-גוני, חסר חיים, נלהב, נסער, מתקיף, מתוק מידי או מתנגן) ואת עוצמת הדיבור והקצב שלו, ועוסקים בעיקר בהיבטים המכניים של דפוס הדיבור של אדם.

 

 

קוד שפת הגוף דומה לתכנית אב אישית ומראה איך אדם הולך, יושב ועומד. החזקת הראש היא מרכיב מהותי בניתוח קוד שפת הגוף, וכמוה גם השימוש בזרועות וברגליים. לדוגמה, בכמה מקום משתמש אדם כשהוא יושב, או כמה קרוב אליכם הוא עומד?

 

 

לכל פנים יש הבעה, ואנחנו קוראים בני אדם באמצעות פניהם. קוד הפנים מתייחס לאופן שבו אדם מחזיק את פניו כשהוא מקשיב או מדבר. לקשר העין נודעת חשיבות מכרעת, וכן לאופן שבו אדם שולט בפיו: האם הוא מחזיק את הפה פתוח בזמן שהוא מקשיב, או קופץ את שפתיו? האם האדם מקמט את מצחו, מסב את מבטו הצידה, מנתק את קשר העין? הקדשת תשומת לב דרוכה להבעת הפנים, יכולה לפתוח עולם חדש של יכולת להבין מה האדם אומר למעשה. כל אחת מהתנהגויות אלה מספרת תילי תילים על אותו אדם.

 

 

האופן שבו אדם משתמש בזרועותיו מלמד הרבה על מה שהוא חש מבחינה רגשית. נבאר תנוחות זרוע שונות, שיקנו לכם תובנה לגבי מה שזרועותיו של אדם מספרות עליו:

 

1. זרועות שלובות

 

מדובר במחוות התגוננות, המופגנת כאשר אדם חש שלא בנוח ורוצה להגן על עצמו. כן היא עשויה לציין שהאיש נסגר בפניכם. כשאדם אינו חש ביטחון, הוא מנסה לצמצם את המרחב הפיזי שהוא תופס. למעט מקרה שהטמפרטורה בחדר קרה ובני אדם שילבו את זרועותיהם במטרה להתחמם – אנשים המשלבים את זרועותיהם אומרים בכך, שהם דבקים בעמדתם, אוזרים כוח, ופירוש הדבר שהם סגורים בפני כל עמדה אחרת שאתם עשויים להציע. גישה זו מלווה גם בעצבנות ובמתיחות.

 

שילוב הזרועות מעל הגוף ‘זועק לשמים’, שלאדם הזה יש מה להסתיר. לכן, אם תראו מישהו שזרועותיו שלובות, פירוש הדבר שהוא מתכנס לתוך עצמו.

 

 

כשהידיים מונחות על המותניים והמרפקים בולטים מצידי הגוף, פירוש הדבר "התרחקו ממני" או "אל תתעסקו איתי". היא גם הפגנה של ביטחון ועצמאות קיצוניים.

 

בסיטואציה חברתית, כשאדם אחד אינו רוצה להכליל מישהו אחר בקבוצה, הוא עשוי לשדר מסר באמצעות תמיכה אחת מידיו על המותן.

 

 

כאשר הזרועות משולבות מאחורי הגב, הן מעידות על פתיחות. אנשים בתנוחה זו מאותתים שהם אינם חשים כל צורך להגן על עצמם. תנוחה זו מייצגת הפגנת ביטחון ואמון. חיילים משתמשים בה לא פעם לשמע הפקודה "עמוד חופשי", כשזרועותיהם אחוזות מאחורי הגב. הם נינוחים, פתוחים, ואין להם מה להסתיר.

 

 

בתרבויות ים-תיכוניות ומזרח-תיכוניות רבות, נפנוף הזרועות משמש לעיתים קרובות להדגשה של נקודות מסוימות במהלך הדיבור, כחלק מתקשורת רגילה. אבל בתרבויות המערב משמעות נפנוף זרועות עשויה להיות שונה לגמרי. היא עלולה לציין שהאדם אינו שולט בעצמו, שהוא אמוציונאלי ביותר, או שהוא כועס עד מאוד.

 

 

האופן שבו אדם מחזיק את ידיו יכול ללמד אתכם הרבה מאוד על מצבו הרגשי. להלן משמעותן של כמה ממחוות אלה:

 

 

כשאדם מחביא את ידיו בשעת דיבור – למשל, תוחב אותן לכיסים, יתכן שהוא מסתיר מידע חשוב כדי לא לחשוף משהו אישי.

 

 

אגרוף קמוץ משמעו, שהאדם אינו חושף מילולית את רגשותיו. בכל פעם שתראו יד קפוצה כשאדם מדבר, דעו שהוא מרוגז או כועס ממש. אם האגרוף הקפוץ מסתיר את האגודל, על פי רוב, האדם חש עצמו מאוים, מפוחד או מודאג. לפיתת האגודלים בידיים מאוגרפות היא אמצעי הגנה, בדומה מאוד לשיכול הזרועות. גם הצבעה באצבע תוך כדי דיבור, או שימוש בתנועות יד קצובות וקופצניות, מסמנות שהאדם מטפח כעס.

 

 

ידיו של מי שאינו גלוי-לב תהיינה בדרך כלל בעלות הבנה מצומצמת ביותר. אולי הן תהיינה קפוצות, מאוגרפות, שלובות, או תחובות בכיסים. שימו לב כמה מהודקות האצבעות אלה לאלה בזמן שאדם מדבר: ככל שהן שלובות חזק יותר, כן הוא מתוח יותר.

 

כשאדם לופת משהו, כיסא למשל, הרי הוא כמו מנסה להיאחז במציאות. אנשים הנאחזים בעצמם הם מתוחים או חסרי ביטחון, ומנסים לקחת את עצמם בידיים, פשוטו כמשמעו. כשהם עושים זאת, הם אולי אומרים דבר שקר או משתדלים להימנע מחוויית רגשות עזים.

 

 

לעומת זאת, כשאדם דובר אמת, החלק הפנימי של כפות ידיו יהיה גלוי לעין והאצבעות, בדרך כלל, פרושות. הדבר מצביע על פתיחות ועל התעניינות באחרים. זוהי מחווה של קבלה, ומשמעותה שהאדם פתוח ומקבל אתכם ואת הרעיונות שלכם. הצגת פנים כף היד גם היא סימן שהופך אתכם פגיעים יותר לאדם אחר. לעומת זאת, מי שמראה לכם את גב כף היד, על פי רוב אינו פתוח ומקבל, אלא סגור.

 

 

בני אדם אקספרסיביים ורגשניים מאוד ביחס למשהו שהם מאמינים בו, ינופפו בידיים ובזרועות כדי להראות את הלהט שלהם. כשהם אינם מאמינים במשהו, ידיהם וזרועותיהם ינוע במידה פחותה.

 

 

כאשר אתם מבחינים באדם בעל אגודל קשיח ואצבעות ישרות או מאוגרפות, משמעות הדבר שהוא מחופר בעמדתו ולא ימוש ממנה. אתם תתקשו מאוד לשכנע אדם כזה בנקודת המבט שלכם.

 

 

פעמים רבות, תיפוף באצבעות על מכתבה או על שולחן מצביע על קוצר רוח או עצבנות. בדומה לכך, התעסקות בחפצים כמו שרשרת או צמיד או התעסקות בשיער – מלמדים על חוסר ביטחון, מתח ועצבנות. פירוש הדבר, שאדם זה אינו בטוח בעצמו וזקוק לגעת במשהו מוחשי על מנת לחוש בנוח.

 

 

השחתת ציפורניים, כיסוס או מריטה של העור סביב הציפורן, פכירת ידיים ותזוזות עצבניות מצביעים גם הם על חרדה. מחוות לא מודעות אלה מתבצעות כאשר אנשים חשים עצמם בלחץ, גם אם הסערה הפנימית אינה ניכרת בשיחתם. מחוות אלה עשויות להצביע גם על כעס ועל תסכול.

 

 

אדם שחש מתוסכל או משועמם עשוי לסובב את האגודלים זה סביב זה, כששאר האצבעות שלובות זו בזו. פעולה פיזית זו היא ניסיון להפיג את השעמום.

 

 

כשאדם חש בנוח הדבר משתקף בידיו. תנועות הידיים חזקות ומכוונות, אך זורמות ולא מכניות. אדם המשלב את אצבעותיו מאחורי ראשו, כשהזרועות לצדדים והמרפקים פונים החוצה, מפגין תחושת ביטחון המציינת הרגשת נוחות ונינוחות.