הולכים עם האמת

כמה שקשה הדבר, להודות על האמת.

 

 

שריקה חדה וממושכת פרצה מן המטבח ופשטה בכל הדירה.

 

המקור לקול החודר היה הקומקום השורק שניתן במתנה על ידי המשפחה האורחת בליל הסדר האחרון. יותר מחצי דקה נמשכת השריקה ואיש לא ניגש לכבות את האש ולהשתמש במים הרותחים. ניתן היה לשמוע את הדברים הבאים:

 

א’: "אתה חרש? מה אתה יושב ולא זז? כבר רבע שעה זה רותח שם, עוד מעט זה ישרף!"

 

ב’: "אני לא שמתי את הקומקום על האש!"

 

ג’: "גם אני לא. אולי משה הניח את הקומקום על האש, הוא היה מקודם במטבח".

 

ד’: "תראו! של מי הכוס הזאת? מי שהכין לו את כוס הקפה, הוא בודאי הרתיח את הקומקום!"

 

על השיש, בסמוך לכירת הגז, עמדה לה כוס תמימה למראה, ובה סוכר בכמות נדיבה בתוספת כפית גדושה של אבקת קפה טורקי. תוכנה של הכוס העיד כשני עדים על מי שהכין אותה, וזאת ידעו כל בני המשפחה. א’ פתח בדיבור מהוסס ונבוך: "אהה..אהה.. אז כנראה שאני שמתי את הקומקום ושכחתי. זה קורה! הקומקום מלא מים ולקח הרבה זמן להרתיח אותו, לכן שכחתי…"

 

אשרי מי ששיחת השפר הזאת, ודומות לה, זרות לו לחלוטין ואינו מכיר כמותן. הרבה יקנאו בו. ניתוח מדוקדק של תכונות שליליות שבאו לידי ביטוי בחילופי הדברים הנ"ל, יעלה שלל לא נעים ולא מחמיא, אך לצערנו, די מצוי. ננסה לדלות יקר מזולל ולהשקיף על האירוע הזה מנקודת ראות חיובית.

 

בליבו של כל אדם מקננת שאיפה חזקה לצדק ולאמת. הצרוף הזה של צדק ואמת אינו מקרי. מושג הצדק מבוסס על האמת שבלעדיה אין מקום לדבר על צדק. האדם שואף לדעת את האמת ולחיות לפיה ולהשליט אותה לא רק על עצמו אלא אף על סביבתו. שאיפה זו של האדם, של כל אדם, לאמת, נטועה בו מעצם מהותו כיציר כפיו של אלוקים אמת שחותמו אמת.

 

השאיפה לאמת אינה באה על סיפוקה בידיעת האמת בלבד. שואף האדם להזדהות עם האמת ולראות את עצמו חי לפיה חיים אמיתיים כאיש אמיתי. אדם המגיע להכרה ברורה כי מהלך חייו נע בניגוד לכיוון של האמת וחייו הם חיי שקר, יעמוד מול שברון חייו במצב נפשי מסוכסך עד לדיכאון וייאוש, ונושא הוא בקרבו אפילו את הסיכון של נטייה להתאבדות.

 

אין זה קל לחיות עם האמת. להתאים את עצמך ואת התנהגותך לאמת, משמעה לוותר על שלך, לבטל את רצונך ואף, עד כמה שקשה הדבר, להודות על האמת. רבים הם האנשים שמעשים כאלה קשים עליהם כמוות. גם לנו אין מעשים כאלה קלים כלל ועיקר. דרושה אהבת אמת במידה גדושה ביותר כדי לשנות משהו מעצמיותנו לשם התאמה לאמת. רק מי שיודע מה ערכה של אמת, ומאמין באמונה שלמה במקור האלוקי הבלתי מעורער שלה, רק הוא מסוגל להקריב מעצמיותו עבורה.

 

מאחר שהשאיפה הבסיסית של האדם לאמת היא כה חזקה ואחוזה בתשתית נפשו עד שאינה ניתנת לביטול, בוחרים אנשי השקר בכמה דרכים מעוותות כדי לזכות בשלוות הנפש והרגשת הסיפוק המזויפת של הליכה עם האמת. דרך אחת היא: זיופה של האמת. אך לא קל לזייף אמת שהרי זיוף אינו אמת ואינו דומה למקור, אך לא נפרט כאן את הדרכים המורכבות כיצד זה נעשה.

 

אחת הדרכים הנעימות להליכה עם האמת מבלי להשקיע מעצמך דבר היא החלתה על אחרים. אדם דורש מאחרים לנהוג כך ולא אחרת, וזאת בשם האמת והצדק. ואם דרישה זו אינה נענית הוא פונה לדרך ההענשה. תחושת העונג שבהענשה זו היא כנראה גדולה מאוד.

 

בעת ובעונה אחת יכול אדם לספק את יצריו הרעים ויחד עם זאת לחוש כי הוא פועל בשם האמת. מה יכול לענג אותו יותר מזה? הוא גם מספק את רשעותו וגם את תחושת הצדק והאמת שלו. העמדת הזולת ליד עמוד הקלון מאפשרת לו להתייצב מולו במלוא הדרו ולהתכבד כרודף צדק ואמת. כדי שזה יצליח ויתקבל כיאות על ידי הסביבה נוטה הוא להגדיל את חטאו של הפושע עד למימדים של חטא העגל.

 

נראיין את א’:

 

אולי תוכל להסביר לנו מדוע עוד לפני שבררת מי פשע בבזבוז הגז היקר, כבר קראת לפושע שבחרת לך בכינוי "חרש"? זה מזכיר לנו את השלישיה של חסרי האחריות – "חרש שוטה וקטן". מדוע חצי הדקה שהקומקום רותח הפכה בכתב האישום שלך לרבע שעה? האם באמת הקומקום עמד להישרף? כתב האישום שלך כבר מכיל את פסק הדין: "אשם באשמה גדולה!" עוד בטרם וידאת שהושבת את האדם הנכון על ספסל הנאשמים של בית-דין-שדה שהקמת במהירות הבזק במטבח.

 

יכול להיות שימצא מישהו שידון את א’ לכף זכות בטענה שיש לו נטייה מלידה לראות דברים בצורה חמורה וקשה לו להתגבר על נטייה קטגורית זו. אבל, ראו איזה פלא, תוך שניה מהרגע שהתברר שהוא עצמו הוא האשם האמיתי הפך אותו קטגור חמור סבר לסנגור מלא רחמים. מיד ידע בנועם פה מלווה בחיוך סלחני להציג את כל העניין כמשהו שולי: זה קורה פעם לי ופעם לך ואין בכך שום סיבה לאשמה. בפרט אין שום מקום להאשימו, אומר הסנגור של עצמו, כי בקומקום היו הרבה מים ועד שהם רתחו הוא פשוט שכח כי הוא היה זה שהעמיד אותם לפני זמן כה רב על האש.

 

כן, אנחנו אומרים לו, מדוע כשאתה זקוק לכוס מים רותחים, מדוע אתה מעמיד קומקום מלא? האם אין זה אותו בזבוז נורא של גז שעליו יצאת להעניש את החוטא? לפתע הפכת את החטא של שפיתת קומקום מלא ללא צורך לסנגוריה עליך. פלאי פלאים!

 

יש תמימים הסוברים כי השכל והכישרונות הם האמצעים להשגת האמת. הם לא יודעים כי השכל והכישרונות אינם אלא משרתים המגויסים לשירותו של רצון האדם. כאשר הרצון הוא אנוכי, תשמע שפע אדיר של רעיונות חכמים ומתוחכמים המשרתים את האנוכיות. כאשר הצורך הוא להאשים את הזולת, מתגייסים אותם הכישרונות עצמם להציג את ההיפך הגמור ברוב כישרון.

 

ראינו את מערך התכונות שהפעיל את א’. ב’ מסתפק בכך שהוא מנקה את עצמו מאשמה ודי לו בכך. ג’ חותר לגלגל את האשמה על מישהו אחר, וד’ אף מצליח בכך כשהוא מגלה את הראיה החותכת – את הכוס עם הסוכר והקפה.

 

עקרונית אין איש מהם מתנגד לעצם הגישה הבסיסית של הענשת הפוגע ברכוש המשותף של אלה שגרים יחד כבני משפחה, חברים בפנימייה וכו’. אף אחד מהם לא פנה לנמצאים בריחוק מהמטבח בהודעה שהקומקום רותח. אף אחד מהם לא ניגש והנמיך את הלהבה עד שיבוא מי שהרתיח את הקומקום וישתמש בו. לאיש מהם לא עלה כלל על הדעת למזוג את המים הרותחים בכוס המוכנה ולהודיע למעוניין כי הקפה מוכן.

 

אמת, והצדק הנובע ממנה, אינה יכולה להיות מנחה יחיד להתנהגותו של אדם. אם אינה באה בצרוף של חסד, של רצון להיטיב, של שמירה על כבוד הזולת ושיפוטו בעיניים סנגוריות, הרי היא כח הרסני בחברה ואמצעי הסוואה למידות מושחתות של שלטון איש בחברו.

 

ה’ אלוקים אמת הוא גם רב חסד ואמת, והוא דאג להדריך אותנו בתורתו בשילוב הנכון של האמת בכל המידות הטובות הדרושות לאיזון הנכון של האדם השלם.

 

 

(מתוך "בעין יהודית")