אשליית השלמות

 

 

נפש האדם כוללת בתוכה תכונות ושאיפות רבות ושונות.

 

בורא האדם אשר הפיח בו רוח חיים ונטע בו את נפשו, הוא אשר קבע בו אותם רצונות שאנו מוצאים בבני אדם רבים כל כך.

 

ניתן לזהות בקלות שאיפות אשר נובעות מעצם בריאתו של האדם על ידי הבורא אשר בראו בצלמו כדמותו. רצונות בסיסיים אלה הם כוחות מניעים אשר נועדו לעזור לאדם לכוון את עצמו אל היעדים של חייו עלי אדמות כרצון הבורא לטוב לו.

 

בין השאיפות החזקות ביותר המפעמות באדם קיימת השאיפה לשלמות. זוהי שאיפה לעלות, להצטיין, להיות שלם ומושלם. אצל כל גדולי הדורות אנו מבחינים בשאיפה זו שבערה בהם יומם וליל והובילה אותם עד לפסגות הגבוהות אליהן הגיעו בעמל של שנים.

 

אבל מה עם האחרים? מדוע כל כך הרבה אנשים הם אפורים ובינוניים? ולא רק שאינם מגיעים לשלמות, אלא אפילו לא נמצאים בכיוון הנכון אליה? האם נפשם חסרה אותה שאיפה לשלמות? הרי זו אמורה להיות טבועה בנפשם!

 

כאן נכנס לתמונה יצר הרע.

 

אין היצר יכול לעקור משורשה את השאיפה הזאת הטבועה עמוק בנפש, ואין הוא נלחם עמה חזיתית. יש לו תחבולות ערמומיות שאם הוא מצליח להערים בהן על האדם, הרי שהשאיפה הזאת עצמה יכולה להביא את האדם ללא כלום, או אפילו, במקרים מסוימים, להדהיר אותו אל אובדנו.

 

השאיפה לשלמות כשלעצמה עדיין לא מכתיבה לאדם את התחום בו יפעל כדי להגיע לשלמות. היצר יכול להסיט את האדם לשאיפה לשלמויות חיצוניות מוזרות, ואף טיפשיות ביותר.

 

כך למשל, אדם אחד רוצה להגיע לשלמות ולהיות העשיר של העיר, אחר רואה את שלמותו בכך שהוא מצויין בהופעתו ובלבושו, או בכך שהוא בועט בצורה משולמת בכדור אל השער. יש מי שגאה באוסף המושלם של כל סוגי הכרטיסיות והכרטיסים של חברת האוטובוסים העירונית מיום היווסדה. בכך הוא מספק את הדחף האדיר שלו לשלמות. אצל בעלת בית אחת נוצצים הסירים, כל הסירים, יותר מאשר ביום בו יצאו מבית החרושת…

 

כל אחד מאלה משקיע זמן רב, מחשבה ועבודה, למען השלמות שבחר בה. יצר הרע מחכך את ידיו בהנאה בהשקיפו על סוג זה של רודפי שלמות, ולא אכפת לו שירוצו אליה בכל כוחם כל ימי חייהם.

 

על קבוצה אחרת של בני אדם מפעיל יצר הרע תחבולה אחרת, עם פטנט מיוחד במינו, אשר באמצעותו הופכת השאיפה לשלמות לבריחה רבתי מן השלמות.

 

והטכסיס? גאוני!

 

יצר הרע מצמיד לשאיפה לשלמות את גאוותו של האדם. אדם זה אמנם שואף לשלמות, ואצלו השלמות חשובה מאוד מאוד, והיא כל כך חשובה לו ויקרה לו עד שלא בא בחשבון, שהוא, אחד כמוהו, יופיע עם משהו פחות מן השלמות המושלמת. אין דעתו סובלת אפשרות כזאת. עדיף לו לצאת בלא כלום (!!!), ולחיות עם שום דבר (!!!), מאשר, חלילה, להוציא מתחת ידו משהו שאינו אלא תשעים ותשעה אחוזים מן המושלם. ומכיוון שקשה, וקשה עד מאוד, להוציא כל דבר בדרגת שלמות של מלוא מאת האחוזים, הרי שהמוצא הטבעי עבורו הוא לא לעשות הרבה, או כמעט לא לעשות כלום!!!

 

נסתכל סביבנו ונזהה כמה מן הנפגעים מגישה זו לעצמם ולשלמות.

 

אחד, יודע ספר, בעל כישרון כתיבה, מזה עשרים ושתיים שנה הוא ‘מזמר’ באוזני כל אחד ש"או-טו-טו הוא מוציא לאור ספר שירעיש את העולם!" לא פחות. אבל משום מה הספר אינו יוצא לאור עולם. הוא אינו מושלם דיו. הכוונה לספר, כמובן. האדם המחבר הוא, לדעתו, מושלם לגמרי ולכן אין זה נאה לו להוציא ספר שהוא פחות ממושלם.

 

יש מי שמוכן להשקיע הרבה מאוד אילו ידע בוודאות כי כתוצאה ממאמציו יהיה ראשון, מספר אחד, לא פחות. אבל כאשר אין לו ביטחון בכך, הוא אחרון! ממש אחרון! וזה לא מפריע לו. כל כך גדולה שאיפתו לשלמות… או שלמות, או כלום!

 

הבית של גברת ש. אינו נקי, אם לנקוט בלשון נקייה. היא נגד שיטת ניקוי מזויפת ולא יסודית הממליצה לעבור על הרצפה עם סמרטוט לח בצורה שטחית (או כל סוג של ניקיון, וגם הזריז ביותר בשעת הצורך). "אם לנקות", היא אומרת "אז לנקות!" כלומר להוציא את כל הבית החוצה, לשפוך מים לכל עבר, לשפשף, למרק, לקרצף… "עד שהכל יבריק!" היא מסיימת. אבל היות ואין לה את השעות הדרושות למבצע כזה הרי שביתה נראה כמו מחסן מוזנח…

 

איך נפקח את עינינו לראות נכון את הבעיה הזאת? כיצד נבין כי השאיפה ל"שלמות" משמשת מסווה ותחפושת לגאווה? איך נבין שהעצלות תפסה "טרמפ" על עגלת השלמות? שזו בעצם רק אשליה… אשליית השלמות?

 

פתרון הבעיה יעזור להרבה אנשים "מושלמים"!

 

 

(מתוך "בעין יהודית")