הצצה אל העולם הבא

 

 

החיים שלנו מורכבים מערבוביה של חוטים וקשרים אינסופיים, בדומה לצד השני של רקמה.

 

שום דבר לא נראה הגיוני עד, שבסופו של דבר, אחרי מאה ועשרים שנה בעולם הזה, אנחנו יכולים להפוך את הרקמה ולהסתכל על צידה השני. וכאשר אנו מסכלים על הצד השני של הרקמה, על הצד היפה והברור, רק אז אנו מבינים את כל התמונה. אבל עד אז, אנו זוכים לעיתים במה שנקרא – הצצות שמימיות, מבטים חטופים על הרקמה הזו.

 

הקיץ הזה, זכיתי בהצצה אחת כזאת, והייתי רוצה לספר לכם עליה.

 

לפני מספר חודשים נסעתי לארצות הברית כדי לראיין תלמידים של רבי צבי אריה רוזנפלד זצ"ל. בשבת, כשהייתי בבית הכנסת, פגשתי חברה ותיקה שלי, חיה’לה, חברת ילדות מ"הזמנים הטובים" בקליפורניה.

 

אחרי ההתרגשות הראשונה של המפגש בינינו, משום שלא ראינו אחת את השנייה ארבעים שנה! התחלנו לשוחח ולספר אחת לשנייה על חייה. סיפרתי לה שאני סופרת, על העיסוק שלי כעורכת אתר ברסלב (breslovworld.com) ובנוסף, חיברתי שני ספרים על ברסלב.

 

"דבי?" היא אמרה, "האם את זוכרת את הספר "משיבת הנפש"?

 

איך יכולתי לשכוח? הספר הזה שינה את חיי.

 

בגיל ארבע-עשרה, ביליתי שבת עם חברותי, החבר’ה כך נקראנו, בהריה הצפוניים של סן-פרנסיסקו. כל כך הרבה דברים למדתי באותה שבת. למשל, אף פעם לא ידעתי שיש דבר כזה שנקרא ‘עירוב’, אז חברותי ואני סידרנו עירוב סביב המחנה הקטן שלנו. לפני שהדלקנו את הנרות אספנו אבנים כדי שנוכל לשבת עליהן, ופרשנו את שקי השינה שלנו תחת כיפת השמים.

 

אחת מן החבר’ה הביאה איתה העתק מן הספר של רבי נחמן, "משיבת הנפש", שתורגם לראשונה. זאת היתה הפעם הראשונה שתורתו של רבי נחמן תורגמה לשפה האנגלית. התרגום נעשה בכתב יד והיו רק שלושה או ארבעה העתקים בכל העולם – ולנו היתה הזכות ללמוד באחד מהם באותה שבת, במחנה הקטן שלנו תחת עצי הסקוויה הגבוהים והמיוחדים של צפון קליפורניה.

 

את רוב השבת ביליתי בישיבה ליד נחל שזרם בין עצי הסקוויה, שקועה בתורתו של רבי נחמן.  אחוזת הלם, אך מלאה בכיסופים והשתוקקות עצומה ללמוד תורה ולמצוא את דרכי בעבודת השם. ככל שהתעמקתי בספר, ככל שהמשכתי לקרוא עוד ועוד, כך הגעתי להחלטה שאני רוצה לשנות את אורח חיי, להוציא מהכוח אל הפועל את ניצוץ האמונה שבער בקרבי.

 

קריאת הספר "משיבת הנפש" גרמה לשינויים החשובים והמשמעותיים בחיי. כחצי שנה אחרי אותה שבת עזבתי את סן-פרנסיסקו והתחלתי ללמוד בבית ספר תיכון דתי לבנות. לא היו סמינרים מיוחדים לבעלי תשובה באותה תקופה.

 

"דבי", חיה’לה המשיכה, "האם ידעת שאחרי שעזבת, הוצאתי לאור את הספר "משיבת הנפש"? הודפסו למעלה מאלף עותקים, אותם חילקתי בעצמי".

 

"לא, לא שמעתי".

 

"הרבה אנשים סיפרו לי אחר כך שהחוברת הקטנה הזאת שינתה את חייהם מן הקצה אל הקצה. והכל בזכות אבא שלך. הוא תרם את הנייר ושילם עבור ההדפסה".

 

"אבא שלי תרם את הנייר ושילם עבור ההדפסה?!" חזרתי על דבריה. לא הייתי בטוחה ששמעתי נכון את מה שהיא אמרה.

 

אבא שלי גדל בשנות ה–30′ – שנות העוני בארה"ב. הוא התקשה מאוד להבין את האובססיה של בתו הצעירה בחיפושיה אחר רוחניות ומציאת האמת. אבי היה איש עבודה – אדם שעבד קשה מאוד והעריך את המושגים יושר ומשפחה, והעולם במונחים שלו נמדד בדולרים. מידי פעם הוא עזר לאנשים שהגיעו לזמנים קשים בחייהם, אבל בדמיון הכי פרוע שלי לא יכולתי לדמיין אותו תומך בפרסום תורתו של רבי נחמן.

 

"כנראה שהיו דברים שלא הכרתי באבא שלי".

 

"נכון", היא אמרה. "כאשר סיימתי להקליד את הספר, הראיתי אותו לאבא שלך וביקשתי ממנו שיתרום את הנייר (אבי היה בעליה של חברה שמכרה נייר בסיטונאות). הוא תרם את הנייר, הביא את הספר לדפוס ושילם עבור הוצאתו לאור".

 

"משיבת הנפש" היה הספר המתורגם הראשון של רבי נחמן. הוא היה בין החלוצים הראשונים, הגרעין של חסידות ברסלב, של זרם החוזרים בתשובה בארצות הברית בחסידות זו.

 

הזרעים שאבי שתל השלימו מעגל שלם: החתן שלו והבת שלו – שניהם עסוקים בהפצת תורתו של רבי נחמן. הנכדים והנינים שלו חיים על פי הנחיות ועקרונות מתורתו של רבי נחמן.

 

גרעין קטן של אמת, אבל בעל כוח עצום לשנות עולמות. רגע אחד של גילוי אדיבות, של צדקה, ושכר כזה עצום לצידו!

 

אנו יודעים שנקבל שכר על מעשינו, אבל מדהימה ונדירה היא העובדה שאנו זוכים לקבל הצצות שמימיות אלה, לטעום מהשכר העתידי, כבר כאן בעולם הזה. זה בהחלט טעם של מעין עולם הבא.