הכניסה לבית – הפתח לבית מאושר!

 

 

 

מאחר ואנו עומדים בימים של געגועים לגאולה ולבניין בית המקדש, צריכים אנו לזכור שכל בית שיש בו שלום בית, מקרב את הגאולה בצעדי ענק, כמו שאמרו חז"ל – שכל זוג שמתחתן כאילו נבנתה אחת מחורבות ירושלים, וכמובן שכוונתם שאותו הזוג חי בשלום בית, כי אחרת אין זה בניין אלא חורבן שאין כמוהו, ר"ל.

 

כדי להבין יסוד זה, נביא מעשה מרבינו יוסף חיים זיע"א, ה"בן איש חי", שמספר כיצד בחר הקדוש-ברוך-הוא את מקום בית המקדש, ומעשה שהיה כך היה:

 

היו שני אחים שגרו באותו הכפר והיתה ביניהם אהבה גדולה מאוד מאוד. ואלו האחים, לכל אחד מהם הוריש אביהם שדה שממנו תהיה פרנסתו. לאחד מהם היתה הצלחה ותנובה גדולה משדהו והיה עשיר גדול מאוד, אבל לצערו הרב היה חשוך בנים. והשני – לא עשה שדהו תבואה רבה והיה עני מרוד, אבל מצד שני מבורך היה בילדים רבים.

 

לילה אחד התעורר העני משנתו והחל חושב באהבה על אחיו חשוך הבנים, כמה קשה לו מצבו שהולך ערירי וכו’, ואמר לעצמו: אני אמנם עני, אבל ברוך ה’ יש לי ילדים שמשמחים אותי ואילו אחי המסכן, מכיוון שאין לו ילדים שישמחו את ליבו, מה ישמח אותו? חשב וחשב, ולבסוף מצא עצה: אוסיף לו בכל לילה תבואה משדי…אולי תוספת הברכה והעושר ינחמו אותו…

 

וכך החל העני לקום בכל לילה והיה מעביר משדהו לשדה אחיו מחצית התבואה שאסף באותו היום.

 

באותו הלילה ממש שבו התעורר העני וחשב על עצה זו, התעורר גם האח העשיר משנתו עם מחשבה דומה ואמר בליבו, אני כזה עשיר ואין לי ילדים לדאוג להם, ואחי העני זקוק לכסף כל כך… אוסיף לו בכל לילה תבואה משדי… והחל אף הוא להעביר בכל לילה מחצית מתבואת היום לשדה אחיו…

 

כך נמשך הדבר ימים רבים כששני האחים מעבירים זה לזה תבואה מבלי שהאחד ידע מהשני, ולא מבינים מדוע בבוקר לא חסר מתבואתם מאומה…

 

לילה אחד, החליט העני להישאר ער בשדה שלו כל הלילה, אולי יתגלה לו מה מתרחש בו, וכן העשיר החליט אף הוא לעשות כן. באישון לילה נפגשו האחים זה עם זה בשדה והבינו מה קרה. נפלו האחים זה על צווארו של זה ובכו בכי רב של התרגשות. כאשר ראה הקדוש-ברוך-הוא את הדבר הטוב הזה, החליט שבמקום זה ישרה את שכינתו, וזה המקום בו נבנה בית המקדש…

 

באותו הזמן שהתרחש המעשה הזה בין אותם שני אחים אוהבים, התרחש סיפור הפוך במקום אחר. גם כאן היו אלה שני אחים – האחד עשיר אבל חשוך בנים והשני עני ומשופע בבנים, אלא שכאן היתה בין האחים שנאה גדולה.

 

באמצע הלילה התעורר העני משנתו והחל חושב על אחיו, ואמר בליבו: אחי העשיר, מה צורך לו בכל עשירותו? האם יש לו בנים לפרנס? והלך וגנב משדהו את התבואה.

 

וכן האח העשיר, התעורר וחשב על אחיו העני, ואמר בליבו: לא די לו לאחי שמבורך בבנים לרוב, עוד הוא רוצה כסף?! הלך וגנב לו את התבואה.

 

וכך נמשך הדבר תקופה ארוכה, כשכל אחד מהאחים אינו מבין, כיצד למרות שהוא גונב בכל לילה את תבואת אחיו, נשארת לו בחשבון הסופי אותה כמות תבואה… עד שהחליט העני לארוב בשדהו למי שגונב ממנו את תבואתו, וכן העשיר החליט החלטה דומה. נפגשו האחים באישון לילה, הבינו מה קרה והתנפלו זה על זה בכעס ושנאה כשהם מפליאים זה בזה מכותיהם. ראה הקדוש-ברוך-הוא את המעשה הרע הזה והחליט שיסלק שכינתו מן המקום הזה, ושם נבנה בית עבודה זרה גדול, שהפיץ הרבה שנאה, פירוד ומחלוקת בעולם.

 

על פי המעשה הזה ילמד כל אחד – שכפי שיאהב את אשתו, ואשתו תאהב אותו, כך ישרה הבורא שכינתו ביניהם ויבחר בביתם להיות מקום של ברכה וקדושה, ממש כמו בית המקדש. אבל אם תהיה ביניהם מחלוקת ושנאה, הוא יסלק את שכינתו מביניהם, וביתם יהפוך לבית ועד למחלוקות, לכל אחד מבני הבית תהיה מפלגה, לאיש, לאישה, לילדים…

 

ההחלטה בידיים של כל אחד מהם. ובמה הדבר תלוי? באהבה. כאשר בני הזוג זוכים שתשרור ביניהם אהבה אמיתית – אהבה של נתינה ומחשבה על השני, בלי שום צפיית גמול ומתוך הקרבה, כמו אותם אחים אוהבים, אזי ביתם יהיה בית מקדש שתשרה בו השכינה ויהיו להם כל ההצלחות שישנן בעולם.

 

 

ידוע הכלל שהכל הולך אחר ההתחלה. לכן הכניסה של הבעל לבית, אחרי יום עמוס מאוד בעבודה או בכולל חשובה ביותר, וזה הזמן לבני הזוג להאיר פניהם אחד לשני.

 

הבעל צריך להראות לאשתו שהיא במקום ראשון אצלו. לכן, לפני שמדבר עם ילדיו מיד יחפש את אשתו וישאל את בני הבית: איפה אשתי? שלום… שלום ילדים, אבל איפה אמא? קודם כל אמא!

 

וכשיראה אותה, מיד יאמר לה במאור פנים ובאהבה: שלום אשתי היקרה! מה שלומך? אני חייב לדבר איתך כמה דקות. כל היום חשבתי עליך ואני רוצה לשאול מה שלומך. מה עבר עליך. וישב אתה וידובב אותה לדבר, וישאל אותה שאלות: מה העניינים? איך את מרגישה? אכלת היום? וכדומה.

 

דבר זה נותן לאישה הרגשה נפלאה – שבעלה בא לבית בשבילה. שהיא הכי חשובה לו מכל הבית.

 

וצריך שידע, שלאישה יש חיות גדולה מאוד מלדבר ולספר את כל מה שעבר עליה, כולל פרטים שנראים לבעל כשוליים, לכן יתן לה לספר לו הכל! גם לשון הרע. כי היא חייבת להוציא את שבליבה. היא צריכה להרגיש שלבעלה היא יכולה לספר הכל. לכן גם לא יוכיח אותה לעולם על מה שהיא אומרת לו, שזו בגידה נוראית באמון שלה בו, רק יקשיב לה הקשבה מלאה וידע בליבו מה לסנן.

 

וכן האישה צריכה לדעת, שהכל הולך אחר ההתחלה, והאופן שבו היא תקדם את הבעל בכניסתו לבית עושה את הכל. לכן היא צריכה להיות אישה חכמה וגיבורה, ואפילו אם היה לה יום קשה ועבר עליה מה שעבר, והיא רק מחכה לפרוק את כל מה שהצטבר בליבה – ראוי שתתגבר על הכל ותקדם את בעלה בחיוך ובמאור פנים, ותבוא לקראתו ותאמר לו: בעלי היקר! כמה טוב שבאת הביתה! שב נא! תנוח קצת. תאכל משהו. תשתה משהו. אמנם יש לי הרבה מה לדבר אתך, אבל קודם כל: איך אתה מרגיש? איך עבר עליך היום? וכו’.

 

האישה צריכה לדעת שיש לה כוח גדול מאוד בבניית הבית, וכל מילה טובה שהיא אומרת לבעלה שווה אצלו יותר מכל מחמאה שיקבל ממישהו אחר, ונותנת לו כוח עצום להתמודד עם קשיי החיים. עוד היא חייבת לדעת, שכאשר בעלה חוזר הביתה יתכן מאוד שגם עליו עבר מה שעבר, והוא רק מחכה להגיע לבית לנפוש מעמל היום, וכאשר אשתו מקדמת את פניו בחיוך, זה נותן לו רגיעות ואושר.

 

לכן, הן הבעל והן האישה צריכים לדעת, שההתחלה הטובה הזאת בכל פעם כשנפגשים אחרי יום ארוך, מאירה את כל החיים באור נפלא, והיא מיד משרה את השכינה בבית, כמו שלמדנו במעשה שהבאנו בשם ה"בן איש חי", שהקדוש-ברוך-הוא משרה שכינתו במקום כזה שיש בו אהבה, וויתור ונתינה. וממילא, אחרי ההתחלה הטובה הזאת הכל קל מאוד, והכל מסתדר נפלא, וקל מאוד לכל אחד מבני הזוג להבין את השני, לשמוע אותו וכו’. ואז הם יכולים כבר לדבר על הכל והכל מתקבל אחרת.

 

ה’ יתברך יזכנו למידת האהבה, שנזכה לעשות חסד עם הקרובים לנו וגם עם הרחוקים, ובזכות האהבה נזכה שיבחר הבורא לשוב ולהשכין שכינתו בינינו, ולא לסלקה יותר לעולם. אמן.