הקדוש הפרוש שליט”א

 

 

 

לפני שרבינו הקדוש התחיל לספר סיפורי מעשיות, הוא אמר לתלמידיו: עתה אתחיל לספר מעשיות. וכוונתו היתה, שמכיוון שהוא רואה שאין מועילות להם כל התורות שאומר לפניהם, אין לו ברירה אלא לספר להם מעשיות, וזה יועיל להם להתעורר מן השינה.

 

המעשיות של רבינו הקדוש מלאות בסודות וכוונות, ובודאי שהדרך שהן שמועילות לעורר מן השינה היא באופן סגולי ונסתר. אבל גם על פי פשוטם של דברים, ידוע הדבר, שכשמספרים מעשה או משל הדבר פועל על הקורא או השומע, הרבה יותר מאשר הסבר רעיוני מופשט.

 

לכן, מאחר ונושא שלום-בית מצריך הרבה לימוד ועבודה, וכל נקודה ונקודה מוכרחים לדוש בה ולדוש בה שוב ושוב, והמציאות היא שמעטים מבינים עד כמה חשובה העבודה על שלום בית, נביא שני משלים שיעזרו לנו להתעורר מהשינה שלנו ולהתחיל להשקיע כוחות על העבודה של "שלום בית".

 

 

כבר בצעירותו החליט הקדוש הפרוש שליט"א שחשקה נפשו בתורה, והוא הבין שהדבר הטוב ביותר בשבילו הוא להישאר רווק, ולמצוא לו איזה בית מדרש שקט ששם ישב כל ימי חייו על התורה ועל העבודה. מהר מאוד מצא הקדוש הפרוש שליט"א בית מדרש קטן בעיירה נידחת וביקש רשות מהגבאי לקבוע את משכנו שם, כשהוא מבטיח לא להפריע ולא להטריד שום אדם.

 

וכך עסק הקדוש הפרוש שליט"א יומם ולילה בתורה ותפילה בלי שום הפרעה ובקושי יצא מבית המדרש. למאכלו הסתפק בשאריות לחם יבש, שתה מים מהברז, וישן על גבי ספסל.וכך עברו ימי חייו בפינתו השקטה, עד שבוקר אחד מצא הגבאי את הקדוש הפרוש שליט"א הישיש, רכון על ספרו ללא רוח חיים. כל בני העיירה ליוו את הקדוש הפרוש שליט"א לדרכו האחרונה, כשהם מהללים את פרישותו וצידקותו. הם היו בטוחים שאדם כזה, שלא היה לו עסק עם העולם הזה כלל, הוא בודאי צדיק גדול מאוד.

 

למעשה, גם הקדוש הפרוש שליט"א היה בדעה אחת עימהם, וכשעלתה נשמתו לבית דין של מעלה, היה בטוח שיקבילו את פניו כיתות של צדיקים, בכינורות ונבלים, על מנת ללוות אותו למקומו בגן עדן, שם יתענג מזיו השכינה ביחד עם שאר צדיקי עולם.

 

אבל לצערו הרב של הקדוש הפרוש שליט"א, לא קידמו את פניו כיתות של צדיקים, הוא ראה רק את נשמות אבותיו עומדות לנגדו בפנים נפולות, ומיד הכניסו אותו לפני בית דין של צדיקים חמורי סבר.

 

אב בית הדין פתח את ספרו של הקדוש הפרוש שליט"א והחל למנות את כל המצוות שעשה, ואחר פנה אליו בשמו הפרטי כשהוא מתעלם לחלוטין מתאריו הרבים וכך אמר לו: יוסק’ה. למדת תורה בכמויות, התפללת, ברכת, הנחת תפילין והתעטפת בציצית, שמרת שבת וימים טובים, צומות ועוד, ולמעשה קיימת את כל המצוות שבין אדם למקום בשלמות, אך למרות כל זאת לא עשית את שליחותך שבשבילה נשלחת לעולם. אמנם למדת תורה, אבל לא קיימת אותה. אם רק היית מתחתן היית רואה שאתה רחוק מקיום התורה והיית מתאמץ לבוא לקיומה.

 

הלא ידעת שתכלית התורה היא אמונה? והמדרגה שלך באמונה היא קטנה מאוד. אילו היית מתחתן והיית נצרך לעמוד בניסיונות עם אשתך, וכשהיתה מונעת אותך, דורשת דברים וכו’, היית נכשל בכל הניסיונות, וכל שכן אם היתה מבזה אותך, או מוכיחה אותך, בודאי היית כועס ובועט בייסורים, והיית מבין כמה עבודה על אמונה אתה צריך.

 

חשבת שיש לך בטחון – אולם אם היית מתחתן והיית צריך לפרנס אישה וילדים היית מגלה מהר מאוד שאין לך בטחון, ובכל דוחק היית נופל בייאוש, בעצבות, והיית נופל לתאוות ממון נוראה, לריבוי השתדלות וכו’, וממילא היית מוכרח להתחיל לעבוד לקנות את מידת הביטחון.

 

סבלנות? – לא היה לך שום ניסיון בזה. אילו היית מתחתן היית יודע שאין לך טיפת סבלנות, ואדרבה, אתה מלא בכעס וקוצר רוח.

 

מידות? – אילו היית מתחתן והיית צריך להעביר על מידותיך, היית מגלה כמה אתה רחוק מזה.

 

שמחה? – אולי נראה לך שלא היית אדם עצוב, אבל אילו היית מתחתן והיית צריך לשמח את אשתך, היית רואה כמה קשה לך לשמוח, וכל שכן לשמח את אשתך, ולהקשיב לתלונות שלה, בלי ליפול לדכדוך, וכו’.

 

אם בורא עולם היה רוצה שתקיים רק מצוות שבין אדם למקום, היה משאיר אותך בשמים. הסיבה שנשלחת לעולם היא כדי שתכיר את הקדוש-ברוך-הוא ולדעת אותו,  וזה אי אפשר רק כשיורדים לעולם הזה, ודווקא כשמתחתנים ונכנסים למוסד הנישואין על מכלול המצוות שבו והניסיונות הרבים שבו.

 

ובמצוות שבין אדם לחברו, בודאי ביטלת את רובן. וזה משום שלא התחתנת ולא היתה לך שום הזדמנות לתת מעצמך, לוותר, להעניק, לעשות חסד אמיתי עם אשתך וילדיך, לפרנס, להקשיב, לעודד ועוד ועוד.

 

וכך הראה אב בית הדין ליוסק’ה כיצד הוא "פספס" את כל התיקון שלו, עד שבסוף הדיון נשאר יוסק’ה עומד מבויש ונכלם, והבין שהוא טעה מאוד בשיקול דעתו שלא הכניס עצמו לעול המצוות במעשיות, כלומר – להתחתן ולזכות לשלום בית אמיתי עם בני ביתו.

 

 

ועתה נביא את סיפורו של הגאון האדיר עמוד החסד שליט"א: הגאון האדיר עמוד החסד שליט"א החל את חייו כילד כישרוני, מחונן במידות טובות ובהבנה חריפה. כשגדל התפרסם בעירו כעילוי וזכה להתחתן עם אישה ממשפחה מיוחסת. הגאון האדיר עמוד החסד שליט"א ניצל את כישרונותיו על הצד הטוב ביותר. הוא עסק בלימוד התורה בהתמדה, ואף נתן מזמנו לקירוב רחוקים ולמסירת שיעורי תורה לקהל. גם בתחום החסד טמן הגאון האדיר עמוד החסד שליט"א את ידו בצלחת. הוא ניצל את מעמדו ואת קשריו על מנת להקים גמ"ח גדול שממנו נהנו עניי עירו, ואף רבים שבאו ממקומות רחוקים. כללו של דבר – הגאון האדיר עמוד החסד שליט"א הפך להיות איש ציבור אהוב ואהוד בכל שכבות העם, ואף גדולי הדור ניהלו אתו יחסי ידידות והערכה, וכולם כיבדו אותו מאוד ורצו את קרבתו.

 

חסרון אחד "קטן" היה להגאון האדיר עמוד החסד שליט"א בכל הצלחתו המרשימה – אשתו! היא לא העריכה אותו ולא כיבדה אותו. להיפך, היא רק התלוננה כל הזמן והיתה מבזה אותו המון. בכל פעם שהיה הגאון האדיר עמוד החסד שליט"א מגיע בשעות מאוחרות לביתו, היה מוצא את אשתו נפולת פנים וממורמרת, ופעמים רבות אף קידמו את פניו צעקות וחרפות. הגאון האדיר עמוד החסד שליט"א השתדל להתעלם מהנקודה הלא כל כך נעימה הזו שבחייו, והוא מיעט לבוא לביתו. את תלונותיה הרבות ייחס למידותיה הרעות ואל חוסר יראת השמים שלה, שאינה תומכת בבעלה התלמיד חכם, הצדיק ובעל החסד הדגול, ורק מציקה לו בדרישות שונות ומשונות.

 

הוא השתדל שיהיה לה תמיד כסף בחשבון הבנק, כדי שלא תוכל לטעון שהוא לא דואג לה, אבל כל הקשר שלו איתה ועם הבית היווה עבורו לא יותר מאשר מטרד. הוא העדיף להיות בחוץ, ואף בשבתות וימים טובים דאג לכך שיארגנו לו שיעורי תורה. "חבל על הזמן" חשב "במקום להיות נמק בבית, אפשר לנצל את הזמן לעוד תורה וגמילות חסדים…"

 

כדרך העולם, גם יומו האחרון של הגאון האדיר עמוד החסד שליט"א הגיע. קולו של הכרוז המודיע על לוויות של צדיקים נשמע בחוצות העיר, כשהוא מודיע בקול בוכים: נצחו האראלים את המצוקים…נשבה ארון הקודש…הלווייתו של הגאון האדיר, שר התורה והחסד, הרב הגאון האדיר עמוד החסד שליט"א…תצא בשעה…..להר המנוחות….ושארית ישראל יבכו את השריפה אשר שרף ה’…

 

המונים ליוו את הגאון האדיר עמוד החסד שליט"א לדרכו האחרונה. הספדים נרגשים נשאו על ידי רבני העיר, והגאון האדיר עמוד החסד שליט"א, ששכב במרכז, התמלא בגאווה – לכזאת לוויה, לא כל אחד זוכה…

 

כשהגיע הגאון האדיר עמוד החסד שליט"א לשמים מיד חטפו אותו מלאכים והחישו אותו לבית הדין. הגאון האדיר עמוד החסד שליט"א היה מופתע מיחסם האכזרי אליו, הוא היה בטוח שכל הכבוד שקיבל בחייו וכל התארים שכונה בהם: הרב הגאון, עמוד החסד וכו’ וכו’, משקפים את המציאות שלו, לכן לא הבין מדוע בשמים לא נוהגים בו את אותו כבוד.

 

משפטו של הגאון האדיר עמוד החסד שליט"א התחיל. חברי בית הדין עברו מהר מאוד על כל המצוות שעשה. לא נראה שהם מתרשמים ממעלתו. וכשהגיעו לנושא של הנישואין, השתנה כל תואר פניהם בצורה מפחידה. אב בית הדין נראה זועם כשהתחיל למנות את הפעמים הרבות שאשתו של הגאון האדיר עמוד החסד שליט"א בכתה. את הפעמים הרבות שנפגעה. את הימים ה’שחורים’ שעברו עליה בתחושה של ריקנות והפסד. את האכזבה הקשה שלה כשבעלה לא התייחס למאמצים שעשתה, בבישול מאכלים ערבים, בניקיון הבית, בסידור הסלון. כללו של דבר – הגאון האדיר עמוד החסד שליט"א גילה שהוא טעה בחייו…

 

לסיכום פנה אליו אב בית הדין בשמו הפרטי, ואמר לו: בנצי. אמנם למדת הרבה תורה ועשית הרבה חסדים, אבל לא קיימת את שליחותך בעולם ולא באת לתיקונך. היית מרוכז בעצמך, בהצלחה שלך, בכבוד שלך. כל לימוד תורתך הלך לסיטרא-אחרא (הצד האחר) ונתן כוח עצום לקליפות. כל החסד שעשית לא יכול לכפר לך על עוונותיך, כי עיקר החסד הוא בבית, וכשאין חסד בבית כל החסד שעושים בחוץ הוא חסר, לכן קודם לכל היית צריך לעשות חסד עם אשתך שהיא בשר מבשרך, אבל בזה שלא עשית כן גילית שאין לך מידת החסד, ומה שעשית חסד עם אנשים זרים זה בגלל שנהנית מהכבוד שלהם. הקשבת לעניים ואנשים קשי יום בלב מבין ובסבלנות, כי היה לך נעים לראות את עצמך כצדיק רחום בעל אוזן קשבת. אבל כשאשתך ניסתה לדבר אתך הרגשת שהיא מקשקשת ומבזבזת את זמנך היקר. מסרת דרשות על שלום בית, נתת עצות, הדרכת חתנים, אבל לא קיימת בעצמך כלום, וגם העצות שנתת היו עצות נבערות. בתים נהרסו עכב ההדרכה הרעה שלך.

 

כל זה בא לך בגלל שלא הבנת שעיקר המבחן ועיקר העבודה שלך היא לחיות בשלום בית עם אשתך. חשבת שזה ביטול תורה, שזה בזבוז זמן. התייחסת כאל נטל וכאל מטרד לכל המצוות הרבות והנפלאות שבין איש לאשתו – מצוות שיש בהן את החסד הגדול ביותר, האמיתי ביותר, והעמוק ביותר.

אם היית משקיע בשלום הבית שלך, היית מגלה מהר מאוד כמה אתה רחוק מקיום התורה. כי תכלית התורה והמצוות הם להביא את האדם לאמונה, אם כן למה למדת תורה, ולא האמנת בה’? למה לא האמנת שכאשר אשתך מדברת אתך זה ה’ מדבר אתך? וכאשר אשתך מבקשת שתישאר בבית, זה ה’ שרוצה שתישאר בבית? תכלית התורה והמצוות הם להביא אותך לענווה, האם זו ענווה להתעלם מרגשותיה של אשתך ולצאת מהבית על אפה וחמתה? עיקר מידת החסד היא בלב, שייתן אל ליבו את חסרונות הזולת וירחם על הבריות, אם כן כיצד יתכן שלא ריחמת על אשתך? לא נתת מעצמך, מזמנך, מתשומת ליבך לאדם הקרוב אליך ביותר שמיטיב איתך כל הזמן, הרבה יותר מכל הזרים שעשית עמם חסד, שלא נתנו לך כלום חוץ מכבוד, האם אחד מהם היה מוכן להישאר ער בלילות לטפל בתינוק שלך? היה מוכן לסבול אלפית מהצער של ההיריון, הלידה של הילדים שלך?

 

וכך המשיך אב בית הדין להראות לבנצי שהוא טעה "בגדול", והכל רק בגלל שלא ייחס לעבודה על שלום בית חשיבות ראשונה.

 

בשני משלים אלו, סיפרנו על שתי דמויות של אנשים שנחשבים בעיני העולם, למיוחדים במעלתם, שרק יחידים זוכים להגיע למעלתם, וקיבלו ציון "טוב מאוד" בכל. אבל כיון שלא זכו לציון העיקרי שהוא "שלום בית", על כן בשמים היתה מעלתם נמוכה יותר משל אנשים פשוטים מאוד, שלא רואים בהם שום מעלה מיוחדת, אבל זוכים לחיות בשלום בתוך ביתם.

 

 

וזה שנאמר: "הַכְּלָל-שֶׁעִקָּר הַתַּכְלִית הוּא רַק לַעֲבד וְלֵילֵךְ בְּדַרְכֵי ה’ לִשְׁמוֹ יִתְבָּרַךְ, כְּדֵי לִזְכּוֹת לְהַכִּיר אוֹתוֹ יִתְבָּרַךְ וְלָדַעַת אוֹתוֹ יִתְבָּרַךְ, שֶׁזֶּהוּ עִקָּר הַתַּכְלִית, וְזֶהוּ רְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ, שֶׁאֲנַחְנוּ נַכִּיר אוֹתוֹ יִתְבָּרַךְ וְאֵין רָאוּי לָאָדָם שֶׁיִּהְיֶה לוֹ כַּוָּנָה אַחֶרֶת בַּעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ, כִּי-אִם לְמַלְאוֹת רְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ, שֶׁאָמַר וְנַעֲשָׂה רְצוֹנו". (ל"מ תנינא לז)

מאחר ועיקר ביאת האדם לעולם הזה היא בשביל להכיר את הקדוש-ברוך-הוא, צריך שכל אחד ידע היטב שאין שום אפשרות להכיר את הבורא מבלי שיעמוד בהצלחה בניסיון הזה שנקרא שלום בית. ואם כן, הרי שעיקר השגת התכלית בעולם הזה היא שלום בית. 

יהי רצון שנזכה להתעורר ולהבין את גודל חשיבות מצוות הנישואין, ונשקיע כוחות ומאמצים בשביל לחיות בשלום בית אמיתי, ובזכות זה נזכה להשראת השכינה ולגאולה השלמה, אמן.