שר החלומות

 

 

יום אחד, כך מספרים, נפגשו שני מלאכים בכירים, אי שם בשמי רום. מלאך אחד היה ממונה על החלומות ורעהו היה ממונה על ההצלחות.

 

השניים פתחו בשיחה נרגשת כשכל אחד מתאר בפני חברו את מעשיו. מלאך ההצלחות סיפר על עני מרוד שהוא העלה אותו לגדולה בהבזק של רגע, ומלאך החלומות סיפר על חלום ארוך ומוצלח שהוא זימן לאדם אחד. השניים נפרדו תוך הבטחה לשוב ולהיפגש ולהמשיך לספר זה לזה את מעלליהם.

 

משנפרדו השניים, גמלה החלטה בליבו של מלאך החלומות, כי הלילה, הוא יפעיל את כל קסמיו ויעולל חלום שכמותו לא היה…

 

* * *

 

ימים רבים לא ראו אותו מכריו של מר הנרי במצב רוח כה קודר. זה מספר חודשים שאין הוא מרוצה מהנעשה בסניפו הנמצא בניו יורק, ועתה לאור הנתונים שהונחו לפניו, הבין כי ליבו לא שיקר לו.

 

כל חייו האמין מר הנרי שאושרו של האדם תלוי בו עצמו, בלבד. "אם תתאמצו, תצליחו!" היה חוזר ושונה לעובדיו.

 

על שולחנו המהודר היה מוצב שלט קבוע שנשא את הכיתוב: "סוד ההליכה על המים טמון בידיעה היכן מונחות האבנים". כל עובד חדש שהתקבל לעבודה הוזמן לקרוא את השלט שעל השולחן של הבוס. "ידידי", היה טופח על שכמו של העובד הצעיר, "אם תסתכל, תתבונן ותשקול את מעשיך, תצליח. אין אפשרות אחרת".

 

אבל כשהקב"ה רוצה ישנה גם ישנה אפשרות אחרת…

 

עסקיו של מה הנרי הלכו והתדרדרו מדחי אל דחי והוא לא ידע את נפשו. איש של כבוד היה מר הנרי. עתה הוא החליף את משנתו. בתקופה קשה זו הוא חזר ושינן לעצמו, כי "לא ההצלחה עושה את האדם ולמוצלח אלא הוא עצמו, בהתנהגותו, קובע זאת". נחמד.

 

"ילדינו ושכנינו לא ידעו דבר", סיכמו ביניהם הנרי ורעייתו.

 

רמת האוכל ירדה פלאים. הילדים שהורגלו למסעדות יוקרה נאלצו להסתפק בפרוסת לחם וחצי לבן. על בגדים חדשים איש לא חלם. איך שהוא הצליח מר הנרי לעבור תקופה של מספר חודשים, עד שיום אחד קרה הדבר, וילדיו הלכו לישון כשקיבתם ריקה. אין אוכל.

 

אותו לילה החליט מלאך החלומות להתעמר במר הנרי. אורות הבית כובו והנרי עלה על יצועו. טרם נרדם, החלו לרצד מול עיניו תמונות ילדות. כמה עמל להשכיחם מליבו, ועתה הם לא הרפו ממנו. דמו סער בקרבו כאילו הדברים מתרחשים זה עתה. עומד הוא נער צעיר ורזה, מיוזע מכף רגע ועד ראש מן השמש הקופחת, ותוקע מסמרים בעוד ארגז שעשה את דרכו על המסילה האוטומטית.

 

שקט מוחלט שרר בבית ומר הנרי המשיך לטוות את קורי מחשבתו אל תוך חלום מתוק. הנה, הנה הם הימים היפים בהם הצליח להקים סניפים רבים, ולהשקיע במקומות הנכונים. הוא חלף ביעף על פני התקופה הקשה והנה, לפתע, הכל חלף עבר. חבר ילדות הציע לו להשתתף איתו בהקמת עסק חדש שפרח והצליח ורווחיו העצומים כיסו את כל חובותיו ואף נותר לו בידו סכום הגון שיכול לשמש כבסיס איתן להפרחת פעילותו הכלכלית.

 

חיוך רחב השתפך על פניו של מר הנרי שמזה חודשים ארוכים לא חייך, הן בהקיץ והן בחלום. כהודיה להקב"ה על הטוב אשר גמל עמו, זימן מר הנרי קבוצת ידידים קרובה ורב מכובד, לסעודת הודיה מפוארת שנערכה בביתו. שולחנות מפוארים ערוכים בסדר מופתי על ידי צוות מלצרים ענובים בפפיונים קיבלו את פני הבאים. בעל הבית קיבל את פני אורחיו כשבידיו מגש כוסיות לחיים ועל פניו צהלה רבתי.

 

המוזמנים התיישבו סביב השולחנות ומר הנרי נעמד על דרגש קטן והכין את עצמו לשאת את דבריו. שעות ארוכות קודם המסיבה התלבט מר הנרי עם עצמו כיצד לפתוח את נאומו. לבסוף החליט כי הדבר המתאים ביותר לעשותו, הוא לפתוח בשירה וזמרה לבורא עולם שחילצו מן המיצר. מר הנרי הניף את ידיו באוויר כשמגרונו בוקעים ברננה פסוקי הנחמה של ירמיהו "חסדי ה’ לא תמנו כי לא כלו רחמיו". הנוכחים אף אם נשאו ידיהם ומחיאות הכפיים הרעידו את קירות הבית.

 

לפתע, חוורו פניו של מר הנרי, מבעד לחלון נראה קנה רובה מכוון היישר לעברו. הרובה היה אחוז בידיו האמונות של פושע מפורסם שתמונתו פורסמה בהבלטה על ידי השלטונות בכל הדרכים האפשריות. זעקות "הצילו" נוראות שבקעו מגרונו הניחר של מר הנרי המבועת פילחו את דממת הליל, ותוך מספר דקות מר הנרי מצא את עצמו עומד במרכזה של המולה נוראה. שכנים מבוהלים פרצו אל הבית מכל עבר, כשבידיהם מטאטאים ומקלות שהם אספו במהירות עת שעטו לביתו של שכנם שהזעיקם באמצע הלילה.

 

דממה השתררה בבית. מר הנרי עמד בסלון ביתו החשוך, כשמסביבו שכניו ששנתם נקרעה בחטף. אט אט, הרפו השכנים מן המקלות ומן המטאטאים והביטו בחמלה על מר הנרי המסכן. דקה ארוכה עמד מר הנרי תוך שהוא צובט את לחייו. עדיין לא היה ברור לו איזה חלק שייך לחזיון העוועים והיכן מתחילה המציאות.

 

יבבות ילדיו שהתעוררו משנתם, החזירו אותו אל עולם המעשה. "ילדים אינם מתביישים". גם זה היה אחד מן המשפטים האהובים על מר הנרי. "תרגיש כמו ילד", היה אומר לעובד ביישן. "גם אל הלקוח, תלחץ את ידו בטבעיות ותפתח איתו בשיחה על מזג האוויר. מה יש? תנסה".

 

ואכן, ילדים לא מתביישים. ילדיו הרעבים תבעו בקול בוכים למלא את קיבתם הריקה. "אבא! אוכל! אנחנו רעבים!"

 

לא נלאה אתכם בכל פרטי המאורע. אך בסופו של דבר, כמה שכנים רחמנים הביאו מביתם מצרכי אוכל בסיסיים, פתחו שולחן וערכו ארוחת ערב לילדים האומללים. עם בוקר רווחה השמועה כי מר הנרי ירד מנכסיו, ויתכן שגם מדעתו.

 

למחרת שבו ונפגשו מלאך החלומות ומלאך ההצלחות. מלאך החלומות לא הצליח לעצור את חיוכו בשעה שתיאר את מר הנרי ההמום עומד באמצע הלילה, אדום כאש מבושה, בעוד השכנים מחטטים במקרר הריק כדי להאכיל את ילדיו הרעבים.

 

עיניו של מלאך ההצלחות נפערו בתדהמה. "אתה? אין לך בושה? הרי זו אכזריות נוראה. גם לבזותו לעין כל, וגם לטעת בו אשליות שווא, שההתפכחות מהם היא מרה וקשה?! איך יכולת לעשות כזה דבר?"

 

הפעם הגיע תורו של מלאך החלומות לפעור את עיניו. "אתה??? אתה תלמד אותי לקח על נטיעת אשליות שווא?! הרי אתה ידידי, מלאך ההצלחות, משלה אנשים במשך שבעים ושמונים שנה! אתה לוקח בן אדם, נותן לו עשירות והצלחה והוא בטוח שיש לו הכל ולא חסר לו כלום. הוא בשיא ההצלחה, אין לו זמן להתעסק בתכלית שלו, אין לו זמן ללמוד תורה, אין לו זמן לכלום, הוא עסוק מאוד!

 

ואז, כאשר המסך יורד וההצגה מגיעה לקיצה, עולה היהודי לפני בית דין של מעלה ומגלה שהכל היה חלום. אין עשירות ואין הצלחה. כלום. עני מרוד הוא! אמור לי אם כן ידידי, מי מאיתנו יותר אכזרי, אני, שלילה אחד השליתי בן אדם, או אתה שמשלה אותו לאורך כל ימי חייו?"

 

מלאך ההצלחות השפיל את עיניו. "אתה צודק ידידי. אני סומך עליהם, על בני האדם, שינצלו את שכלם כדי להבין מהי הצלחה אמיתית".

 

משק כנפיהם של המלאכים העיד כי שיחתם הסתיימה, ואנחנו נותרו עם המסר החודר והנוקב, כי יש לנצל כל יום. לא לתת לו לחלוף לידינו מבלי שננצלו לתכלית שלנו, למצוות, לחסדים, ללימוד התורה. יום ללא עיסוק בתכלית, יום ללא לימוד תורה הרי הוא כיום שנעקר מלוח השנה, כאילו מעולם לא היה.

 

ואילו יום שבו אנו עוסקים בתכלית, עושים חסדים, יום שבו אנו לומדים תורה, הרי הוא נרשם באותיות של זהב ב"ספר החיים", שהרי אין חיים אלא תורה…

 

 

(מתוך "עשרה נסיונות")