מאהבת הבריות לאהבת הבורא

 

 

"וזהו דבר הערבות אשר כל ישראל נעשו ערבים זה לזה, כי לא ניתנה להם התורה בטרם שנשאל כל אחד ואחד מישראל אם מסכים הוא לקבל עליו את המצוה של אהבת הזולת בשיעור הכתוב, ‘ואהבת לרעך כמוך’ בכל שיעורו.

 

דהיינו, שכל אחד מישראל יקבל על עצמו, לדאוג ולעבוד בעד כל אחד מחברי האומה למלאות כל צרכיו לא פחות ממה שהוטבע באדם לדאוג בעד צרכי עצמו, ואחר שכל האומה הסכימו פה אחד ואמרו ‘נעשה ונשמע’, הרי שכל אחד מישראל נעשה ערב שלא יחסר דבר מה לשום חבר מחברי האומה, אשר רק אז נעשו ראויים לקבלת התורה ולא זולת, משום שבערבות הכללית הזאת נפטר כל יחיד מהאומה מכל דאגותיו לצורכי גופו עצמו, ויכול לקיים מצוות ואהבת לרעך כמוך בכל שיעורו וליתן כל מה שיש לו לכל נצרך, היות שאינו דואג עוד בעד קיום גופו עצמו כי יודע ובטוח הוא ששש מאות אלף אוהבים נאמנים נמצאים בסביבתו עומדים הכן לדאוג בשבילו". (בעל הסולם, הערבות)

 
ואהבת לרעך כמוך – דרישה מציאותית?

התנאי לקבלת התורה הוא ההסכמה לקיים את מצוות "ואהבת לרעך כמוך" בכל שיעורה.

המילה "כמוך" מורה כי על האדם לאהוב את חברו בדיוק באותה המידה שאוהב הוא את עצמו. זאת אומרת, שהאדם מתחייב למלא את כל הצרכים של כל אחד מחברי האומה, בדיוק כמו שדואג למלא את צרכי עצמו.

על פניו, דרישה זו נראית בלתי מציאותית בעליל. שכן הורונו חז"ל: "יש לו מנה רוצה מאתיים, ויש לו מאתיים רוצה ארבע מאות". משמע, שאדם לעולם לא יכול למלא את כל צרכיו, משום שצרכיו הולכים וגדלים ללא הרף.

 
אם אדם אינו מסוגל לספק אפילו לעצמו את כל רצונותיו, כיצד אפשר לדרוש ממנו להשביע את רצונם של בני עם שלם?

 
מילוי הצורך הרוחני

 
אלא ודאי שאין המדובר בסיפוק צרכים גשמיים. אותם לעולם לא ניתן למלא, משום שאינם יודעים שובע.

 
ערבות פירושה התחייבות מצד כל אחד לעזור לחברו להיפטר מהרצון הגשמי ולרכוש רצון רוחני. רק באופן זה יכול אדם למלאות את כל צרכיו של חברו. כלומר, בתנאי שכל צרכיו מסתכמים בצורך לרוחניות, הצורך בקבלת התורה. רק בהתחייבות כזאת ישנו הכוח למלא את כולם, ורק כך כולם יכולים לבוא על סיפוקם.

מאהבת הזולת לאהבת ה’ 

"עניין מתן תורה, שהיה במעמד הר סיני, אין הפירוש שאז ניתנה התורה פעם אחת ואחר כך נפסקה הנתינה … כי רוחניות זה עניין נצחי שאינו נפסק … כמו שכתוב בשם הבעל-שם-טוב, שהאדם מחויב כל יום לשמוע את עשרת הדברות על הר סיני".
(בעל הסולם, עניין מתן תורה).

"לשמוע את עשרת הדברות על הר סיני" פירושו לזכות לאותה דרגת גילוי שכינה לה זכו בני ישראל במעמד הר סיני.

 
במאמר "תורת הקבלה ומהותה" כותב "בעל הסולם" כי כל אדם יכול להגיע לדרגות הרוחניות הגבוהות ביותר:

"אם כן ודאי שאם נמצא לבורא תכלית בבריאה הזאת, הנה נושא תכלית זו הוא האדם. ועליו נאמר: "כל פעל ה’ למענהו".

 

ועדיין יש להבין: לשם איזה צורך ערך השם יתברך את כל הכבודה הזאת? אלא הוא כדי להעלותו למדרגה יותר נכבדה וחשובה, שירגיש את אלוקיו, כמו ההרגשה האנושית שכבר מוקנית לו. וכמו שיודע ומרגיש את רצונותיו של חברו, כן ישכיל בדרכי השם יתברך וכו’, כמו שכתוב אצל משה רבינו ע"ה: "ודבר ה’ אל משה פנים אל פנים כאשר ידבר איש אל רעהו". וכל אדם יכול להיות כמשה רבינו ע"ה כנודע. ובלי ספק כלל וכלל, לכל מי שמסתכל על ההתפתחות שבבריאה שלפנינו, יבין ויתברר לו העונג הגדול של הפועל, אשר פעולתו, הולכת ומתפתחת, עד שנקנה לו ההרגשה הנפלאה הזו, שיוכל לדבר ולהתעסק עם אלוקיו, כאשר ידבר איש אל רעהו".

 
על מנת לזכות לגילוי האלוקות, נדרש מהאדם רק תנאי אחד: להסכים בכל ליבו לקיים את מצוות "ואהבת לרעך כמוך".

"הרי שבהשתלם האדם באהבת זולתו ובהשפעה לזולתו בנקודה הסופית, ישתלם יחד עם זה באהבת השם יתברך ובהשפעת נחת רוח להשם יתברך. ואין הפרש בשניהם, כי כל הנמצא מחוץ לגופו, שהוא מחוץ לעניין תועלת עצמו – דין אחד לו, אם זה להשפיע לחברו, או להשפיע נחת רוח ליוצרו". (בעל הסולם, אהבת ה’ ואהבת הבריות).

 
ככל שהאדם מתקרב יותר לקיום המלא של מצוות "ואהבת לרעך כמוך" – כך גודלת מידת הנחת רוח שגורם ליוצרו, ובכך גודלת גם דרגת השגתו את האלוקות.

 

 

(מתוך אתר "שורש")