נר התמיד שהציל

אדיר החריד את הכל הסביבה.

 

 

היה זה בוקר קשה במיוחד עבורי, כל קשיי בתקופה האחרונה התנקזו עתה על ליבי ואיימו למוטט אותי: חובות כספיים שלוחצים אותי כבצבת, בעיות בריאות שונות, ועוד קשיים שלא כאן המקום לפרטם.

 

דומה היה שכל הבעיות שבעולם חברו יחדיו להכריע אותי.

 

הייתי אובדת עצות, זקוקה נואשות לאיזה קרש הצלה בו אוכל להיאחז, בטרם אטבע בכל הקשיים שהציפו אותי עד מעל לראש.

 

אינני יודעת איזו זכות עמדה לי, שכן בדיוק באותו יום קשה שלחו לי משמים קרן אור שהאירה לי את החושך. שליח ההשגחה היה הרב ידידיה שליט"א, חסיד ברסלב, אותו שמעתי מתוך קלטת בה הוא מסר שיעור שהיווה חבל הצלה בתזמון מדויק.

 

דבריו חיזקו ואימצו אות רוחי, והתחלתי להרגיש כי עדיין לא אבדה תקווה ואין ייאוש. יש מוצא. הייתי מוכרחה לדבר עם הרב אישית, ומיד ביררתי את מספר הטלפון שלו והתקשרתי.

 

הרב הפנה אותי לאשתו – הרבנית, כדי שתשמע אותי ותעזור לי. ואז זכיתי לשמוע לראשונה מפיה על הצדיק הגדול, המנחם הגדול – רבי נחמן מברסלב זי"ע שטמון אי שם בעיירה באוקראינה וקברו מסוגל לישועה.

 

לאחר השיחה עם הרבנית החלטתי להצטרף לנסיעה הקרובה עם קבוצת נשים לציונו של הרבי שהייתה מיועדת לעשרה ימים, ושם, כך חשבתי, בודאי תצמח ישועתי.

 

למרות שלא זכיתי לשמוע על רבי נחמן קודם לכן, לא היססתי, ובאמונה נחושה נרשמתי לנסיעה והתחלתי מיד בהכנות לקראתה.

 

אין ביכולתי לתאר את מה שחולל בי המפגש עם הציון של רבינו הקדוש, נדמה לי שבשביל כל מי שהיה פעם באומן – מיותר לגמרי התיאור: הטלטלה העזה שמטלטלת הנשמה, ההתעוררות, האור הנעלם שמאיר בנו מבלי שנבין דבר. אבל דבר אחד הרגשתי: מתחולל כאן משהו!

 

זכיתי לבקר גם בעוד קברי צדיקים, של הבעש"ט במעז’יבוז’, רבי נתן מברסלב ורבי לוי יצחק סנגורן של ישראל מברדיטשוב.

 

חזרתי הביתה בלב שקט ובטוח – ובציפייה לישועה.

 

אבל רק אחרי ששבתי הביתה התחלתי להבין ולהרגיש את מה שקרה כאן, את ההתקשרות הגדולה שכבר לא תעזוב אותי לעולם. משהו בער בנשמתי, והתחלתי להדליק בקביעות נר תמיד של שמן זית לכבוד רבינו הקדוש, כמו שכתבו בספר המידות. ואז התחלתי לפתע לחוש בישועות שנעשות איתי, ממש ניסים ונפלאות. אט אט ירד ממני עול החובות, ושאר הבעיות שכה הטרידו אותי החלו לבוא על פתרונן.

 

כמובן ששמרתי ביתר עוז על החלטתי להדליק נר תמיד.

 

כחודש אחרי הנסיעה הלכתי לרכוש שמן זית בשוק מחנה יהודה בירושלים, כדי להדליק בו את נר התמיד.

 

היו לי עוד קניות לערוך, וכך צעדתי עם עגלת הקניות. אך החלטתי לפתע לקנות דבר ראשון את השמן זית לרבינו, והתקדמתי והגעתי די קרוב לחנות בה מוכרים את השמן.

 

ברגע שלאחר מכן, כבר לא עמדתי באותו מקום ולא ידעתי כלל מה קורה איתי…

 

פיצוץ אדיר החריד את הכל הסביבה ו"הרים" את השוק!

 

בערתי כולי, אני חושבת שאפשר להגדיר את מה שעברתי שם כארבע מיתות בית דין ממש – התקרה של השוק נפלה עלי, ריח שרוף ועשן שהקשה על הנשימה, חתך ביד שמאל שהגיע עד העצם, מסמרים בגב, והרגל השרופה, קשה לי להיזכר בכך, זה היה נורא, תופת, שריפה בכל גופי, והצעקות מסביב, הצרחות והגניחות. ממש לא ידעתי כלל מה קורה איתי.

 

אחרי כמה דקות, כשפקחתי עיניים והסתכלתי סביבי, התחרטתי על כך מיד, הרבה גופות היו שרועות סביבי, עשן וחושך, דם ואש. בידי עוד אחזתי בידית עגלת הקניות שהייתה עכשיו מרוסקת כליל.

 

לא עבר זמן רב וכוחות הצלה החלו חודרים למקום, וביניהם אברכים מתנדבים רבים שהחלו לחלץ את הפצועים מתוך הגיהינום של ההריסות. גם אלי הם הגיעו, דבר ראשון שפכו עלי מים לכבות את האש. אחד מהם אף כיסה אותי במעילו מכיוון שהבגדים שלי נשרפו. אחר כך חילצו אותי והשכיבו אותי ליד 170 הפצועים האחרים – ברובם פצועים קשה, ששכבו וחיכו לעזרה וטיפול על יד הרמזורים, אך גם שם לא עזבו אותי מלאכים אלו: "אל תדאגי! לא נעזוב אותך עד שיבואו לקחת אותך" אמרו לי.

 

גם עיתונאים לא חסרו שם, וכך צילם אותי צלם זריז כשאני שוכבת על הרצפה ולידי עומד השליח הטוב שהציל אותי.

 

מסלול קשה ומפותל עברתי אחר כך בבית החולים, אך מה גדלה הפתעתי כשהראו לי את התמונה שלי שפורסמה בעיתון: בתמונה נראו מעל ראשי – על הרצפה עליה שכבתי – בבירור ובאותיות קידוש לבנה המילים: "נחמן מאומן…" האם זה חלק משלט שנפל? אינני יודעת, אולם הדבר נתן לי חיזוק עצום: רבינו נמצא איתי – "אני כאן!" – הוא רומז לי, בזכותו ניצלתי, זה ברור לי כשמש. בספר המידות כתוב: "בזכות נר תמיד הדולקים בשמן זית – ניצולים מגזירת שמד", ואני ניצלתי מ"שמד" ממש.

 

בניסים גלויים יצאתי בחיים מהתופת הזאת – למרות שעד היום עדיין לא התאוששתי מהפגיעה האיומה בגופי, ואני זקוקה עדיין לטיפולים.

 

כפי ששמעתי, עוררה התמונה שלי הד חזק של אמונה בצדיק, אנשים ראו את המילים מעל לראשי והבינו את המסר, במיוחד אחרי ששמעו את סיפורי, יש אנשים שהתקרבו ונסעו בזכות זה לציון רבינו הקדוש, הצדיק שמגן על כל ישראל.

 

בהכוונת הרבנית נסעתי כחצי שנה אחרי הפיגוע – פעם שנייה לאומן, למרות מגבלותיי הגופניות, והפעם כדי להודות לה’ עם סעודת הודיה שערכתי על קברו של הצדיק, הודאה על הנס הגלוי שאירע לי בזכותו.

 

ומאז ועד היום אני משתדלת לסייע במסירות נפש למפיצים את מעיינות רבינו וספריו בעולם, ואני נוסעת מדי שנה אל קברו להתפלל על נחמות וישועות לכלל ישראל, ועל הפצת אור רבינו בעולם – שבזה תלויה כידוע הגאולה השלמה שאנו כה מייחלים לה, ומלאה הארץ דעה את ה’, במהרה בימינו.