מסע הברווזים

 

 

לפני 15 שנה הפליגה מנמל הונג-קונג אוניית מכולות כשעל סיפונה אלפי צעצועים המיועדים לשמח את ילדי אמריקה.

 

והנה, במהלך מסעה, נקלעת הספינה לסערה ובטלטלה הנוראית נופלות שתי מכולות ומתרסקות לתוך הגלים השוצפים. תכולתם – 10,000 ברווזי פלסטיק – מתפזרת לכל עבר.

 

מה עלה בגורלם של הברווזים הללו?

 

קרה פה דבר מדהים!

 

אלפי ברווזי הצעצוע שטו יחדיו במסלול שהותווה על ידי זרמי הים הסמויים ובמשך 15 שנה הצליחו לחלוף על פני אלפי קילומטרים!!!

 

מסעם המוזר של הברווזים זכה לסיקור של אנשי מדע. הם עקבו אחרי הנתיב של "שייטת" הצעצועים, מתוך מגמה ללמוד על אופיים ומהלכם של הזרמים התת-ימיים.

 

בשבועות האחרונים הולכת וקרבה להקת הברווזים הענקית לחופי אנגליה ומעוררת, אגב כך, דריכות וציפייה מצד אלפים הממתינים לבואם אל החוף.

 

החברה האמריקאית שהזמינה את הצעצועים מהיצרן בהונג-קונג, הציעה סכום של 100 דולר לכל מי שיצליח לשלות מן הים ברווזון ולהביאו למשרדיה באנגליה.

 

מעריכים שעקב הביקוש הרב יגדל הערך האספני של ברווז צעצוע שכזה והמחיר יאמיר עוד יותר מכך.

 

פה אנחנו צריכים לשאול את עצמנו את השאלה – מה גורם לבני אדם לשלם עבור ברווזון פלסטיק, שמחירו סנטים בודדים בארץ יצורו, מחיר מפולפל של 100 דולר ויותר?

 

 

חברת תקשורת ומחשבים עולמית עומדת להשיק בזמן הקרוב את הפלאפון של הדור הבא – מכשיר רב תכליתי אשר מכיל פונקציות רבות יותר ממכשירי הפלאפון הידועים לנו.

 

בסקר שנערך מטעם החברה או עבורה הביעו 20 מיליון אמריקאים את רצונם לרכוש את הדגם החדש. בינתיים צובאים אלפים על סוכנויות החברה ברחבי ארצות הברית בתורים הנשרכים למאות מטרים כדי להיות בין הראשונים ה"זוכים" לרכוש מכשיר זה.

 

הרוכשים הפוטנציאלים הללו מצוידים בשקי שינה, בציוד קמפינג וערכות קפה כמיטב המסורת האמריקאית. הם מבלים ימים כלילות על המדרכות מול נקודות ההפצה של ה"סופר פלאפון" ושומרים על התור בדרך אל "האושר הנצחי".

 

ושוב נשאלת השאלה – מה מניע את האנשים הללו למסירות נפש שכזו בעבור מכשיר אשר בתוך כמה חודשים יהיה ניתן לרכוש אותו ללא תור בכל דוכני החברה?

 

מדוע חשוב לאנשים הללו להיות דווקא בין הראשונים שיהיה בבעלותם ה"סופר-פלאפון" הנכסף בעיניהם כל כך?

 

אני חושב שהתשובה לשתי השאלות נעוצה אולי ברצון המוטבע באופיים של בני האדם להרגיש מיוחדות.

 

בתוך המאסה האדירה של מיליארדי יצורי אנוש מנסה האדם הבודד למצוא לעצמו את הנישה שבה הוא לא יחוש כעותק דהוי של זולתו. האדם סולד מן הרעיון שהוא בסך הכל נקודה זעירה בנהר האנושי חסר הפנים והתואר, הזורם לתהום הנשייה של ההיסטוריה. הוא חפץ להרגיש את היותו יצור חד פעמי שלא ניתן כלל לשכפול.

 

אחת הדרכים להשיג מיוחדות היא על ידי רכישה ו/או אספנות של חפצים שונים ומשונים כמו ברווז הפלסטיק האבוד או ה"סופר פלאפון".

 

הכל נובע מתוך מחשבה שבעלות על חפץ נדיר או חדשני תעניק לאדם את התווית הנכספת.

 

הדבר גובל לפעמים בהיסטריה כמו במקרה של חוקר טבע, שחי במאה הקודמת. החוקר הזה אסף במשך 15 שנה צמחים מכל רחבי העולם וגידל אותם במעבדה שלו. טעות אנוש של האסיסטנטית שלו שדישנה את הצמחים בחומר רעיל – חיסלה את כל האוסף הנדיר. האיש שאיבד את "כל עולמו" יצא מדעתו ובילה את שארית חייו במוסד סגור לחולי נפש…

 

קורה גם שבני אדם מוכנים לעבור סבל ובושה בשביל המטרה ה"נשגבה" הזו של להיות מיוחדים.

 

הדבר אירע כאשר כדור תועה של עמיתו לציד, פגע בו בבטנו וחדר למעיו כשהוא לא מניח לו סיכוי גדול להיוותר בחיים.

 

באורח פלא ובחסדי ההשגחה הצליח הבחור לשרוד כש"תאונת העבודה" הזו מותירה חור גדול בדופן בטנו ומאפשרת הצצה לתוך מעיו.

 

רופא סקרן וחובב מחקרים החליט לנצל את "חלון ההזדמנויות" הרפואי הזה ורתם את הבחור לניסוי ראשון מסוגו בעולם – הוא הזין אותו בכל מיני חומרים דרך פיו, ובדק את התגובות שהתקבלו תוך הצצה לחור שבקיבתו.

 

הניסויים הללו גרמו סבל רב לבחור ולא היו נעימים כלל וכלל, במיוחד שהחור בבטנו גרם לו בושה נוראית. אבל כל זה היה כדאי עבורו ובלבד שיהפוך מבחור אנונימי לאישיות מפורסמת בעולם במחקר הרפואי כולו – כאיש היחיד בתבל שניתן להציץ בתוך קרביו…

 

ופה נשאלת השאלה – האם אין דרך אחרת להיות מיוחד – ולא דווקא על ידי גורם חיצוני?

 

האמת היא שאפשר למצוא בדברי חז"ל התייחסות לנקודה זו.

 

הגמרא במסכת סנהדרין מספרת שיבחו של בורא עולם שכל בני האנוש בעולם עשויים "בחותמו של אדם הראשון" – כולם נוצקו כביכול מאותה תבנית, אולם יחד עם זאת אין פה העתק מושלם, מאחר "ואין אחד מהם דומה לחברו".

 

השוני והרב-גוניות הזו של בני האדם, מובילה את חז"ל למסקנה: "שכל אחד ואחד חייב לומר – בשבילי נברא העולם"!!!

 

מדוע?

 

משום שהאדם מקבל עם היוולדו חבילה של חומרי גלם.

 

יש בחבילה הזו תכונות אופי ותורשה, מראה הפנים ומבנה הגוף, כישרונות, משפחה, סביבה וכו’, שאיתם הוא צריך ל"עבוד" ולהפיק מהם את המקסימום – לעצב את אישיותו ולצקת תוכן לחייו.

 

הצירוף הזה גורם לכך שהאדם הוא בעצם יצור חד פעמי אשר מבריאת העולם  ועד סוף כל הדורות לא היה ולא יהיה נברא שכמותו.

 

את התפקיד שלו אף אחד בעולם לא יכול למלא פרט ממנו. וזוהי הסיבה שהוא יכול וחייב לומר "בשבילי נברא העולם".

 

אם כך, האדם לא צריך גורם חיצוני שייתן לו תחושת מיוחדות, אלא שומא עליו לדעת שתכונת המיוחדות מובנית היא באישיותו, מתוך מטרה שימלא את תפקיד חייו הבלעדי – לעבוד על המידות ולהביא לידי תיקון את עצמו, שהרי לכך הורדה נשמתו לעולם הזה.

 

קראתי פעם מאמר על אדם אחד שמאס בחייו, משום שלא ראה את האור קצה המנהרה – ואולי בצדק.

 

המנהרה שלו נראתה ארוכה וחשוכה יותר משל רבים אחרים.

 

הוא פנה לטיפול נפשי, ויום אחד שמע מהמטפל שלו, שהיה יהודי מאמין, את הרעיון הזה שהאדם הוא יצור חד פעמי, ורוחו נפעמה בקרבו.

 

"הגע בעצמך, שמבראשית העולם ועד אחריתו לא היה ולא יהיה עוד אדם כמוך! ‘בתיאטרון החיים’ ישנו תפקיד שרק אתה בלבד, יכול לקבל ורק אתה יכול לבצעו" – כך הלהיב אותו הפסיכולוג.

 

האדם הזה החליט לנסות ולבדוק מה התפקיד שלו בחיים.

 

הוא שיער שלאור המצב הקשה, אליו נקלעו חייו – התפקיד שלו יהיה כנראה מאוד מעניין ומרתק. וכך בעצם ניצל מן ההליכה בדרך שאין ממנה חזרה.

 

"חייב אדם לומר לעצמו בשבילי נברא העולם"!

                        

 כמה מרומם, כמה נשגב, אבל מאידך גיסא כמה מחייב…

 

(מתוך "עת לחשוב" גליון 91)