פורעים את החוב

 

 

חברים יקרים, הסתיימה לה תקופה לא שגרתית ויוצאת דופן – תקופת החגים והימים הנוראים, ועתה אנו מקבלים בברכה את ימי הסתיו שמתאפיינים בתחושה של שגרה ואפרוריות מסוימת.

 

התפילות המרוממות, תקיעות השופר המעוררות, ההתעלות והקדושה שאפיינו ובלטו כל כך בתקופה שחלפה, הותירו מאחוריהם חלל ריק בלב למשהו חדש, מין רצון עז ליצור התחלה של שינוי.

 

לא אחת עלתה המחשבה על דבר-מה שצריך לשנות באופי, במידות, בתכונות ובהתנהגות, בינתיים רק "על הנייר", במסגרת הרצונות והשאיפות שלא באו לידי ביטוי.

 

תכונה רעה, מידה מגונה, אופי ודפוסי התנהגות לא ראויים נדרשים כעת לעבור בדיקה מחודשת. כמידי שנה, באותה תקופה של חזרה לשגרה, ולאחריה, נכללים הם בקטגוריה "נבדקו ונמצאו ראויים", כמו על גבי הצ’ק שמנפיק הבנק – שעל גביו מתואר הסכום עליו מתחייב בעל החשבון לשלם במלואו, ובסופו של דבר מגיע המועד שעליו לפרוע את הצ’ק ולעמוד בהתחייבויותיו. כך גם כעת, בפריעת החוב של הימים הנוראים.

 
כל ההבטחות והשינויים ה"מבניים" והאישיים שהצבנו לעצמנו בתקופת החגים, אם בשעת השתפכות בתפילה לבורא, אם בשמיעת קול השופר או כאשר זרקנו למים את העבירות ב"תשליך" הנהוג, מתורגמים לשפה מעשית בשטח. כל מיני "תוכניות מגירה", מהשנה או משנים קודמות, שאנו מעוניינים להוציא אל הפועל מסוגלות לבוא לידי מימוש אם רק נחפוץ בכך.

 

רבים מאיתנו תופסים את הימים האלה, בהם נפתחות בפני האדם כל הדלתות למהלך של שינוי פנימי מהותי, בשתי דרכים עיקריות: האחת – בדרך של "הולכים על כל הקופה", והשנייה – האומרת ש"או הכל או כלום".

 

במילים אחרות, ישנם אנשים שהתחייבו מעל לרמת היכולת ולמסוגלות שלהם, חתמו על הצ’ק "סכום גבוה", ובסופו של דבר לא עומדים בהתחייבויות ונאלצים לסגת, כשהבינו כמה ‘ההר גבוה’.

 

הרצון להעפיל לכל מיני פסגות גבוהות מבלי לעשות צעד אחד קטן באופן עקבי, עלול להיות מסוכן וחסר משמעות. השאיפה שלהם הייתה בסך הכל גם לכוון מעתה בכל תפילה ולטבול לפניה ולאחריה, גם להיות בני אדם צדיקים וישרים, גם לעשות חסדים מערב עד בוקר, ועוד כהנה וכהנה שאיפות טובות. אולם בפועל, הם לא מסוגלים ללכת על הכל ו’יורדים’ מזה, ואלה שמסוגלים הם אולי רק יחידי סגולה.

 
המצב ניתן לתיקון במיוחד בימים אלה, ועל כל אחד מאיתנו מוטלת משימה קלה ופשוטה מכפי שניתן לחשוב – פשוט להתחיל ב’קטן’. לעשות צעד אחד קדימה, ולהתחייב על משהו אחד בלבד.

 

זו יכולה להיות מידת הגאווה שברצונו לתקן, או התכונה של לקיחת חפצי החברים בלי רשות, או אולי חיזוק מצוות נטילת ידיים בבוקר שעד עכשיו נהג ברשלנות וביטל מלעשותה. וכך, עם קצת מאמץ אפשר להצליח, אפילו אם זה רק צעד אחד קטן בדרך לכבוש את ה’פסגה’, בדרך לשינוי המיוחל.

 
הימים הנוראים הביאו עימם תקוות וחלומות, שאולי בשנה הבאה עלינו לטובה נהיה אנשים אחרים. אז אולי לא ממש נהפוך להיות אחרים, אבל נעשה לפחות שינוי קטן ומשמעותי ביותר. שינוי שיהיה כרוך בשינוי פנימי ומעשי עמוק. ואז, נזכה שיחול עלינו הפסוק "פתחו לי פתח כחודו של מחט ואני אפתח לכם פתח כפתחו של עולם".

 

 

(מתוך אתר "שורש")