מסכת עדייות פרק ד משנה יא-יב

ד,יא  מי שנדר נזירות מרובה, והשלים את נזירותו, ואחר כך בא לארץ–בית שמאי אומרין, נזיר שלושים יום; ובית הלל אומרין, נזיר כתחילה.  מי שהיו שתי כיתי עדים מעידות אותו, אלו מעידין שנזר שתיים, ואלו מעידין שנזר חמש–בית שמאי אומרין, נתחלקה העדות, אין כאן נזירות; ובית הלל אומרין, יש בכלל חמש שתיים, שיהא נזיר שתיים.

ד,יב  אדם שהוא נתון תחת הסדק–בית שמאי אומרין, אינו מביא את הטומאה; ובית הלל אומרין, אדם חלול הוא, והצד העליון מביא את הטומאה.