מסכת עדייות פרק ה משנה א-ב

ה,א  רבי יהודה אומר, שישה דברים מקולי בית שמאי, ומחומרי בית הלל:  דם נבילות–בית שמאי מטהרין, ובית הלל מטמאין.  ביצת הנבילה–אם יש כיוצא בה נמכרת בשוק, מותרת; ואם לאו, אסורה, כדברי בית שמאי.  ובית הלל אוסרין.  ומודים בביצת טריפה שהיא אסורה, מפני שגדלה באיסור.  דם נוכרית, ודם טהרה של מצורעת–בית שמאי מטהרין; ובית הלל אומרין, כרוקה וכמימי רגליה.  אוכלין פירות שביעית בטובה, ושלא בטובה, כדברי בית שמאי; ובית הלל אומרין, אין אוכלין בטובה.  החמת–בית שמאי אומרין, צרורה עומדת; ובית הלל אומרין, אף על פי שאינה צרורה.

ה,ב  רבי יוסי אומר, שישה דברים מקולי בית שמאי, ומחומרי בית הלל:  העוף עולה עם הגבינה על השולחן, ואינו נאכל, כדברי בית שמאי; ובית הלל אומרין, לא עולה, ולא נאכל.  תורמין זיתים על השמן, וענבים על היין, כדברי בית שמאי; ובית הלל אומרין, אין תורמין.  הזורע ארבע אמות שבכרם–בית שמאי אומרין, קידש שורה אחת; ובית הלל אומרין, קידש שתי שורות.  המעיסה–בית שמאי פוטרין, ובית הלל מחייבין.  מטבילין בחרדלית, כדברי בית שמאי; ובית הלל אומרין, אין מטבילין.  גר שנתגייר ערב פסחים–בית שמאי אומרין, טובל ואוכל פסחו לערב; ובית הלל אומרין, הפורש מן העורלה, כפורש מן הקבר.