מסכת עבודה זרה פרק ה משנה א-ב

ה,א  השוכר את הפועל לעשות עימו ביין נסך, שכרו אסור; שכרו לעשות עימו מלאכה אחרת–אף על פי שאמר לו העבר לי חבית של יין נסך ממקום למקום, שכרו מותר.  השוכר את החמור להביא עליה יין נסך, שכרה אסור; שכרה לישב עליה–אף על פי שהניח לגינו עליה, שכרה מותר.

ה,ב  יין נסך שנפל על גבי ענבים–ידיחן, והן מותרות; ואם היו מבוקעות, אסורות.  מעשה בבייתוס בן זונין שהיה מביא גרוגרות בספינה, ונשתברו חבייות של יין נסך על גביהן; ובא מעשה לפני חכמים, והתירו.  זה הכלל–כל שהוא בהניתו בנותן טעם, אסור; וכל שאינו בהניתו בנותן טעם, מותר–כגון החומץ שנפל לגריסין.