כל תפילה בונה את ירושלים
על זה תיקנו לנו חכמינו ז"ל "תחנות" רבות בכל יום ויום, לזכור בהן את ירושלים ולהתפלל עליה מעומק הלב ובכוונה יתירה.
בניינה של ירושלים והשיבה לארץ ישראל תמיד היו בראש מעייניו של כל יהודי. מאז החורבן הנורא, כאשר כל עם ישראל ראו לנגד עיניהם איך משוש ליבם – ירושלים ובית המקדש הופכים לתל חרבות, וכל תפארת ישראל מושפלת עד לעפר, בהרג והרס ושביה וגלות, מני אז לא משו המילים: "אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני", מפיהם וממחשבותיהם של כל איש ואישה בישראל.
והנה, אף על פי שלכאורה ישנה תחיה ושיבה לארץ ישראל, מוכרחים אנו לדעת, שעדיין אנו בתוקף הגלות.
ראשית כל: ירושלים האמיתית, שהיא העיר העתיקה, אינה מיושבת על ידי יהודים. כי מלבד מתי מעט החיים ברובע היהודי, ועוד בודדים המוסרים נפשם לחיות בין החומות בסכנת נפשות יומיומית, כל עיקרו של הישוב היהודי הוא רק בפרוורי ירושלים, ורבים מעם ישראל מעידים שהם מפחדים ללכת לכותל המערבי, וכל שכן לטייל ברחובות העיר העתיקה.
מצוקת הדיור של אלפי משפחות יהודיות הרוצות לחיות בירושלים, הפכה לאחרונה להיות בלתי נסבלת. מלבד המחירים שמרקיעים לשחקים והופכים את החיים בירושלים למשימה של מסירות נפש יומיומית, גם מי שיש לו יכולת כספית לא רווה נחת, כי פשוט אין בנמצא דירות למכירה וגם לא להשכרה… דבר זה מכוון משמים – לעורר כל אחד מאתנו, שנזכור שגם לקדוש-ברוך-הוא אין דירה, וגם לו יתברך אין נחת, שהרי כל תכלית בריאת העולם היא משום שנתאווה להיות לו דירה בתחתונים, וכל זמן שירושלים עומדת בחורבנה אין לו יתברך מקום להשכין שכינתו בו. ומלבד ירושלים, עוד ישנם חלקים רבים וחשובים כל כך מארץ ישראל, שפשוט אין לנו בהם שום דריסת רגל.
ובאמת אין לנו שום עצה, מלבד לתפוס אומנות אבותינו ולצעוק אל ה', ועל ידי כל צעקה ותפילה, אנו למעשה גואלים את ארץ ישראל, כמובא בליקוטי הלכות:
"ואף על פי שאנו צועקים ומתחננים, כל כך שנים לשוב לארץ ישראל, ועדיין אנו רחוקים משם, אף על פי כן אין שום תפילה וצעקה נאבדת, אפילו של הפחות שבפחותים. כי בכל צעקה ותפילה כובשין איזה חלק או נקודה מארץ ישראל, עד שבעתה יחישנה, שיתקבצו כל הנקודות שכבשנו בתפילותינו ונשוב לארץ ישראל, וכעין מה שכתב אדמו"ר ז"ל על מאמר רבה בר בר חנה – כד חם גביה אתהפיך וכו' (סי' ב' ל"א). ואפילו מי שהוא פגום מאוד ואין לו כוח בצעקתו ותפילתו לכבוש איזה נקודה וחלק מארץ ישראל, אף על פי כן צעקתו פועל הרבה!" (חזקת מטלטלין ה).
על זה תיקנו לנו חכמינו ז"ל "תחנות" רבות בכל יום ויום, לזכור בהן את ירושלים ולהתפלל עליה כגון, בתפילת שחרית – בברכת בונה ירושלים, ובברכת "ותחזינה עינינו", ואחרי כל תפילת עמידה אנו אומרים: יהי רצון וכו', שיבנה בית המקדש וכו'. וכן בתחנון מתפללים הרבה על ירושלים. בברכת המזון – אנו מזכירים כמה פעמים את ירושלים וכן בברכת "על המחיה", וכן תיקנו לומר בכל לילה "תיקון חצות" לבכות ולהתפלל על בית המקדש וירושלים ועוד ועוד. כל זאת עשו חז"ל כדי להרבות את ההזדמנויות שבהן האיש היהודי ייזכר שעדיין ירושלים חרבה, ואז יתפלל מעומק ליבו על בניין ירושלים, ועל ידי ריבוי התפילות, נכבוש עוד חלק ועוד חלק מארץ ישראל, עד שנגאל.
לכן צריכים כולנו להתעורר קודם לכל, לומר את אותן תפילות שתיקנו חז"ל מעומק הלב ובכוונה יתרה, ולהתפלל באמת על ירושלים, ולא רק להוציאן מפינו מחמת הרגל הלשון, וכן צריכים אנו שלא יעבור עלינו לילה בלא שנאמר תיקון חצות. והעיקר, שמלבד כל אותן ה"תחנות" הללו הקבועות, יוסיף כל אחד תפילות בשפה שלו, ויבקש בכל יום הרבה מאוד על בניין ירושלים, ויזכור היטב את דברי רבי נתן במאמר הנ"ל, שכל תפילה ותפילה כובשת עוד חלק מארץ ישראל.
עוד צריכים אנו לדעת, שכל יהודי הדר בארץ ישראל צריך לשאוף לעלות ולגור בירושלים, וכל שכן מי שחי בחו"ל שמחויב הוא לעשות הכל על מנת לעלות ולחיות בארץ ישראל ובירושלים. כי ככל שירבו יראי ה' הדרים בארץ וישראל, ובפרט בירושלים, כך תתגלה יותר קדושת ארץ ישראל ותתקרב הגאולה השלמה.
הגמרא במסכת כתובות מביאה סדרה של מאמרים, הממחישים בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים, את החובה של כל יהודי לחיות בארץ ישראל, וכן את המעלה של ירושלים על פני שאר המקומות בארץ ישראל. נציין חלק ממאמרים אלה על מנת להתחזק ולהתעורר בנושא.
הגמרא מבארת לנו (דף ק"י, עמוד ב), שאם אישה רוצה לחיות בירושלים ובעלה אינו מוכן לעבור איתה, היא יכולה להכריח אותו לגרש אותה, והוא אף יצטרך לתת לה כתובתה בשלמות. ואפילו אם מחוץ לירושלים יש להם בית גדול ויפה, ובירושלים יצטרכו לחיות בבית עלוב – הוא אינו יכול להתנגד לכך. וכן הוא להיפך – כשהבעל רוצה לגור בירושלים ואשתו מתנגדת, הוא יכול לגרשה בלא כתובה, ואפילו מבית יפה לבית עלוב כנ"ל. נמצא, שהגמרא קובעת שלחיות בירושלים זה מעל הכל, ואדם צריך להיות מוכן לוותר על כל הנוחיות והיופי שיש לו במקומו, ובלבד שיחיה בירושלים.
ובעניין ארץ ישראל אומרת הגמרא שם: לעולם ידור אדם בארץ ישראל, אפילו בעיר שרובה עובדי כוכבים ואל ידור בחו"ל, ואפילו בעיר שרובה ישראל, שכל הדר בארץ ישראל דומה כמי שיש לו אלו-ה, וכל הדר בחוצה לארץ דומה כמו שאין לו אלו-ה, שנאמר: "לתת לכם את ארץ כנען להיות לכם לאלוקים". – כלומר, בשביל שה' יתברך יהיה לנו לאלוקים אנו צריכים לחיות בארץ ישראל. וכן בדוד הוא אומר: כי גרשוני היום מהסתפח בנחלת ה', לאמור, לך עבוד אלוהים אחרים. וכי מי אמר לו לדוד, לך עבוד אלוהים אחרים? אלא לומר לך, כל הדר בחו"ל כאילו עובד עבודת כוכבים.
עוד מביאה הגמרא מעשה, באחד שדר בבבל ומת בלא בנים, ונצרך אחיו, שדר בא"י, לייבם את אלמנתו. בא לפני רבי חנינא ושאל אותו: האם אלך לבבל לקיים מצוות ייבום? אמר לו רבי חנינא: אחיך נשא "כותית" ומת, ברוך המקום שהרגו, ואתה רוצה לרדת אחריו ולחזור על אותה טעות? נמצא, שרבי חנינא כינה את אותה אישה, שהייתה בודאי יהודיה לכל דבר, בשם "כותית", כלומר גויה גמורה, רק משום שחיה בבבל, ועוד ברך את ה', על שהרג את אותו אחד שנשא אישה בחו"ל.
עוד מספרת הגמרא שם על עולא, שהיה רגיל לעלות תמיד לארץ ישראל, אולם נפטר בחו"ל, וכשסיפרו זאת לרבי אלעזר, בכה עליו שמת על אדמה טמאה. אמרו לו לרבי אלעזר: אבל קברו אותו בארץ ישראל! אמר להם: אינו דומה קולטתו מחיים לקולטתו ממיתה – אינה דומה יציאת הנשמה בחו"ל ליציאת הנשמה בארץ ישראל!
עוד מובא שם, שכל מי שנקבר בחו"ל אינו זוכה לתחיית המתים. ושואלת הגמרא: ומה עם הצדיקים שנקברו שם? הגם הם לא יקומו? ומתרצת, שלצדיקים יפתחו מחילות ומנהרות עד לארץ ישראל ויתגלגלו בהם ויקומו בארץ ישראל. ושוב שואלת הגמרא: אם כן, מדוע יעקב ויוסף התעקשו כל כך שיעלו את עצמותיהם ויקברו אותם בארץ ישראל דווקא? למה לא סמכו על אותן מחילות? ועונה הגמרא, משום שהם חששו שמא לא יזכו שיפתחו מחילות למענם… ואם יעקב ויוסף לא סמכו על אותן מחילות, כל שכן אנשים פשוטים, שאינם יכולים לסמוך על המחילות, וצריכים לעשות הכל על מנת לגור בארץ ישראל ולהיקבר בארץ ישראל.
עוד מביאה הגמרא שם משבח ארץ ישראל, שאפילו שפחה כנענית שבארץ ישראל מובטח לה שהיא בת עולם הבא, וכן כל ההולך בארץ ישראל ארבע אמות, מובטח לו שהוא בן העולם הבא. ובאמת ראוי לכל אחד להזדעזע מדברי חז"ל, שהשוו את הדר בחו"ל לעובד עבודה זרה ושאין לו חלק לתחיית המתים וכו', וכדאי מאוד לעיין שם מדף ק"י ועד סוף המסכת, ולראות דברים נוראים ונפלאים על מעלת ישיבת ארץ ישראל, שפשוט אין כאן די מקום להביאם. כי באמת יש צער עצום על כל אלה שחיים בחו"ל, משום שלמרות כל האמור בגמרא הנ"ל, עוד ישנה שם התבוללות נוראה, ובמקומות מסוימים מגיעה אף לשבעים אחוז!
לכן, צריך כל אחד מהקוראים להתעורר ולעורר אחרים, לכוון בתפילות היומיומיות על ירושלים, ולומר אותן מעומק הלב, ולהוסיף עוד ועוד תפילות מליבו בכל יום על בניין ירושלים, ויכוון היטב בברכה "מקבץ נידחי ישראל", ויוסיף עוד תפילות על כל אחינו היושבים בניכר שיעלו לארץ ישראל. כי ה' לוחץ אותנו על מנת שנצעק יותר, וכמו שהיה בגאולת מצרים – שה' לחץ את עם ישראל על מנת שיצעקו אליו, ואז הוא גאל אותנו, כן הוא לוחץ אותנו עכשיו על ידי כל המאורעות והקשיים שאנו חווים מדי יום ביומו, כדי שנתעורר לצעוק אליו באמת, עד שיגאל אותנו. וכאמור לעיל, במאמר מרבי נתן זי"ע, כל תפילה ותפילה שאנו מתפללים כובשת עוד חלק מארץ ישראל, וכשיצטרפו התפילות ויהיו מספיקות בשביל הגאולה, מיד יגאל אותנו הקדוש-ברוך-הוא, ונזכה ל"ותחזינה עינינו בשובך לציון ברחמים".
בזכות ההתעוררות לתפילה ולצעקה, נזכה כולנו לגאולה שלמה במהרה בימינו, אמן.
כתבו לנו מה דעתכם!
תודה על תגובתך!
התגובה תתפרסם לאחר אישור