מסכת כתובות פרק יב משנה ג-ד

מסכת כתובות פרק יב

יב,ג  אלמנה שאמרה אי אפשי לזוז מבית בעלי–אין היורשין יכולין לומר לה, לכי לבית אביך, ואנו זנין אותך; אלא זנין אותה, ונותנין לה מדור לפי כבודה.  אמרה אי אפשי לזוז מבית אבא–יכולין היורשין לומר לה, אם את אצלנו, יש ליך מזונות, ואם אין את אצלנו, אין ליך מזונות; אם הייתה טוענת, מפני שהיא ילדה והם ילדים–זנין אותה, והיא בבית אביה.

יב,ד  כל זמן שהיא בבית אביה, גובה כתובתה לעולם; כל זמן שהיא בבית בעלה, גובה כתובתה עד עשרים וחמש שנה, שיהא בעשרים וחמש שנה שתעשה טובה כנגד כתובתה, דברי רבי מאיר שאמר משם רבן גמליאל.  וחכמים אומרין, כל זמן שהיא בבית בעלה, גובה כתובתה לעולם; כל זמן שהיא בבית אביה, גובה כתובתה עד עשרים וחמש שנים.  מתה–יורשיה מזכירין כתובתה, עד עשרים וחמש שנים.