מסכת מנחות פרק א משנה א-ב

א,א  כל המנחות שנקמצו שלא לשמן–כשרות, אלא שלא עלו לבעלים לשם חובה:  חוץ ממנחת חוטא ומנחת קנאות.  מנחת חוטא ומנחת קנאות שקמצן שלא לשמן–נתן בכלי והילך והקטיר שלא לשמן, או לשמן ושלא לשמן, או שלא לשמן ולשמן–פסולות.  כיצד לשמן ושלא לשמן, לשם מנחת חוטא ולשם מנחת נדבה; שלא לשמן ולשמן, לשם מנחת נדבה ומנחת חוטא.

א,ב  אחד מנחת חוטא ואחד כל המנחות שקמצן זר, אונן, טבול יום, מחוסר בגדים, ומחוסר כיפורים, ושלא רחוץ ידיים ורגליים, ערל, טמא, יושב, עומד על גבי כלים, על גבי בהמה, על גבי רגלי חברו–פסל.  קמץ בשמאל, פסל; בן בתירה אומר, יחזור ויקמוץ בימין.  קמץ ועלה בידו צרור, או גרגר מלח, או קורט של לבונה–פסל:  מפני שאמרו, הקומץ את היתר ואת החסר, פסול.  איזה הוא יתר, שקמצו מבורץ; וחסר, שקמץ בראשי אצבעותיו.  כיצד הוא עושה, פושט את אצבעותיו על פס ידו.