סדנת השמחה

 

 

 

 

תכלית ההתבודדות היא השגת השמחה!

 

אם אתה עושה התבודדות באופן קבוע, ערכם של דברים פשוטים יתחיל לעלות בעיניך, לא תיקח כל דבר טוב שיש לך כמובן מאליו – תשמח על כל דבר ודבר שיש לך. כל מחשבה אחת נוספת של שמחה דוחקת מחשבה אחת של עצב. ככל שתתמיד בהתבודדות, ההסתכלות שלך על החיים תשתפר, ואיתה גם ההרגשה שלך.

 

אם אחרי ההתבודדות אתה רגוע יותר ומוכן להסתכל באופן חיובי על מה שקורה לך, זהו הסימן הטוב ביותר לכך, שאתה עושה התבודדות כמו שצריך!

 

אבל!!! אל תצפה שכל התבודדות תביא איתה הארות מיוחדות והרגשות של פורקן ושמחה – יש עליות ויש ירידות! גם אלה המקפידים על התבודדות קבועה עוברים תקופות שבהן נראה כאילו אין להם התקדמות. למרות כל המאמצים שלהם, הם עלולים להישאר מתוחים, מסוגרים ומתוסכלים בלי רצון ויכולת לפתוח את הפה ולהביע את עצמם.

 

הסיבה לקשיים אלו נובעת מכך שההתבודדות היא יוזמה פעילה מצידך להתגבר ולהתעלות על המצב בו אתה נמצא. לשם כך אתה צריך לעמוד מול עצמך – מול מי שאתה באמת. כשאתה מתחיל להתמודד ולהיאבק בכל אותם דברים שבתוכך, אותם אתה רוצה לשנות ולשפר, אתה עלול להיתקל בכוחות התנגדות קשים. חלק מכוחות אלו נמצאים מסביבך, אבל כוחות ההתנגדות העקשניים יותר הם דווקא אלו הנובעים מתוכך. לא פעם ההתנגדות גוברת דווקא כשאתה עומד על סף פריצת דרך משמעותית.

 

יש זמנים שאפילו כשאתה רוצה בכנות לדבר עם ה’ יתברך, אתה מרגיש שאין לך מה לומר. ברגעים כאלה, תחזור ותאמר בפשטות את המילים "ריבונו של עולם". אם אתה לא יודע מיהו, מהו והיכן הוא ואתה מרגיש מנותק ממנו, צעק אליו: "היכן אתה?" אם אינך יכול לדבר, לחש. אם קשה לך להזיז את השפתיים, אמור את המילים בתוך הלב שלך.

 

עלולים גם להיות זמנים, שלא משנה מה וכמה אתה מנסה לעשות, נראה ששום דבר לא הולך – המצב נראה גרוע! מחשבות שליליות מסתערות עליך, אתה מוקף בצרות והכאב מענה אותך. כשאתה מסתכל על עצמך, אתה מרגיש ש"מכף רגל ועד ראש אין בו מתום, פצע וחבורה ומכה טריה" (ישעיה א, ו). התחושה שלך היא שיש לך מלחמה בכל החזיתות: בכל מקום אתה רואה אך ורק בעיות ואפילו קצה פתרון אתה לא רואה להן. ובתוכך – אתה מרגיש כאב, צער, כאב, תסכול ובמיוחד חרטה על דברים שנעשו בעבר ושאת תוצאותיהם אי אפשר לשנות.

 

העבודה העיקרית של התבודדות היא לקלף את שכבות הצער, הכעס, התסכול ושאר ההתייחסויות השליליות שבך, ולחשוף מתחתן את הגרעין של הטוב והיפה הקיים בתוכך.

 

ולפי רבי נחמן מברסלב: אתה צריך לחפש את נקודות הטוב שבך. אולי כשתסתכל על עצמך, לא תוכל לראות שום נקודה של אור וטוב. אפילו אז, אל תתייאש! חפש וחפש בעצמך ובחיים שלך עד שתגלה משהו קטן שיש בו שמץ של טוב שעשית ואפילו שחשבת.

 

לפעמים, אפילו הטוב הקטן הזה נראה לך מלא בפגמים – אבל הרי יש בו משהו זעיר שהוא טוב?! חפש בנקודת הטוב הקטנה הזאת משהו שיזרים אליך מעט שמחה. מצאת! המשך לחפש עוד נקודה אחת… ועוד נקודה אחת… ועוד נקודה אחת…

 

אם תאסוף את מעט הטוב מכל הנקודות, תמצא שיש הרבה טוב, שיזרים אליך שמחה, כוח וחיות. והעיקר, לא להפסיק לחפש נקודות טובות!

 

כל נקודה טובה שאתה מצליח למצוא בעצמך היא תו בשירה של החיים. תווים אלה מצטרפים ויוצרים ניגון המביא צרי ומרפא לנפש ולגוף שלך – מה שייתן לך סיבה לשמוח, לשיר ולתת תודה לה’!

 

 

"…כי זה ידוע שצריך האדם ליזהר מאוד להיות בשמחה תמיד ולהרחיק העצבות מאוד מאוד, ואפילו כשמתחיל להסתכל בעצמו ורואה שאין בו שום טוב, והוא מלא חטאים, ורוצה הבעל-דבר (היצר הרע) להפילו מזה, רק צריך לחפש ולמצוא בעצמו איזה מעט טוב, כי איך אפשר שלא עשה מימיו איזה מצוה או דבר טוב, ואף כשמתחיל להסתכל באותו הדבר הטוב, הוא רואה שהוא גם כן מלא פצעים ואין בו מתום, היינו שרואה שגם המצוה והדבר שבקדושה שזכה לעשות הוא גם כן מלא פניות ומחשבות זרות ופגמים הרבה, עם כל זה, איך אפשר שלא יהיה באותה המצוה והדבר שבקדושה איזה מעט טוב, כי על כל פנים איך שהוא, על כל פנים היה איזה נקודה טובה בהמצוה והדבר טוב שעשה, כי צריך האדם לחפש ולבקש למצוא בעצמו איזה מעט טוב כדי להחיות את עצמו ולבוא לידי שמחה כנ"ל, ועל ידי זה שמחפש ומוצא בעצמו עדיין מעט טוב, על ידי זה הוא יוצא באמת מכף חובה לכף זכות ויכול לשוב בתשובה…

 

וכמו כן צריך לחפש עוד, למצוא בעצמו עוד איזה דבר טוב, ואף שגם אותו הדבר הטוב הוא גם כן מעורב בפסולת הרבה, עם כל זה, יוציא משם גם כן איזה נקודה טובה. וכן יחפש וילקט עוד הנקודות הטובות, ועל ידי זה נעשה ניגונים…

 

ועיקר הניגון נעשה על ידי בירור הטוב מן הרע, שעל ידי שמבררין ומלקטין הנקודות טובות מתוך הרע, על ידי זה נעשים ניגונים וזמירות… ואז הוא יכול להתפלל ולזמר ולהודות לה’". (ליקוטי מוהר"ן ח"א, רפ"ב).

 

 

התבודדות היא הרגל, שאם תאמץ אותו ותתמיד בו, יוכל להיהפך ולהיות הדרך שתוביל אותך לצמיחה נפשית ורוחנית באיכות גבוהה יותר. בחר לך זמן קבוע להתבודדות – זמן שהוא נוח לך. קבע אותו בלוח הזמנים שלך. והעיקר, התבודד יום יום!

 

לפעמים אנשים נרתעים מעצם הרעיון של ישיבה, אפילו לעשרים דקות באופן קבוע, לצורך התבוננות והתבודדות עם עצמם. אם קשה לך לקבוע זמן, שנראה לך ארוך מדי להתבודדות, נסה להתבודד אפילו חמש דקות, אפילו דקה! דבר עם השם יתברך בדקה זאת, אבל בכנות! תתפלא לגלות כמה דיבורים אפשר להכניס בדקה!

 

"…והמשכיל המבין, יש לו להתפלל כל ימיו, שיזכה פעם אחד כל ימי חייו לדבר דיבור אחד של אמת לפני ה’ כראוי…" (ליקוטי מוהר"ן ח"א קי"ב).

 

מלבד ההתבודדות הקבועה, אפשר לחטוף דקות נוספות של התבודדות בכל מקום ובכל הזדמנות: בזמן שאתה מחכה לאוטובוס, בתור בבנק, בהמתנה לרופא, בזמן גיהוץ ושטיפת הכלים…. אפשר לנשום עמוק, אפשר לזמזם ניגון, אפשר להביע תודה ותפילה…

 

כניסיון, התחל בהתבודדות למשך עשר דקות. שב במקום שקט והחלט לעצמך שבמשך עשר הדקות הבאות אתה מתבודד.

 

בהתחלה שב בשקט. נסה להתמקד בנשימות קצובות ועמוקות תוך כדי חזרה על מילות ההכוונה שבחרת כדי להביא את עצמך למצב מיושב יותר. כשתרגיש רגוע יותר, תוכל להמשיך לערוך סדר במחשבות שלך, או להיות עוד יותר פעיל ולדבר. חשוב להתחיל את השיחה בתודה על הטוב. בטא את המילים בקול או בלחש, ופרט: "תודה ה’ על החיים שלי… תודה על זה… תודה על זה…"

 

לאחר מכן תוכל לשאול שאלות מכוונת כדי להבהיר לעצמך מהן המחשבות והרגשות שלך. שאל את עצמך בקול או בלחש: "על מה אני חושב? מה מטריד אותי? מה אני מרגיש?"

 

כשהמחשבות והרגשות שלך ברורים לך יותר, נסה להביע במילים מה הם הצרכים שלך, הרצונות, השאיפות, המטרות. תוכל לדבר עם עצמך, וגם עם ה’, על הדרך להגשים אותם. כשאתה לקראת סיום הזמן שהקצבת לך, חשוב שוב על אותם הדברים הטובים שאתה יכול להודות עליהם לבורא יתברך ושאתה רואה בהם את החסד שלו כלפיך ואת ההשגחה הפרטית שלו עליך. אמור תודה!

 

סיימת לקרוא את המאמר? התחל בהתבודדות עכשיו! בהצלחה.

 

 

(מתוך "קריאה לחיים" מאת המחבר)