נבואות הגאולה

 

 

"וגר זאב עם כבש ונמר עם גדי ירבץ ועגל וכפיר ומריא יחדיו ונער קטן נוהג בם…" (ישעיהו יא, ו).

 

"לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קודשי, כי מלאה הארץ דעה את ה’ כמים לים מכסים" (ישעיה יא, ט).

 

"והיה ביום ההוא שורש ישי אשר עומד לנס עמים, אליו גויים ידרשו והיתה מנוחתו כבוד. והיה, ביום ההוא יוסיף ה’ שנית ידו לקנות את שאר עמו אשר ישאר מאשור וממצרים ומפתרוס ומכוש ומעילם ומשנער ומחמת ומאיי הים. ונשא נס לגויים ואסף נדחי ישראל ונפוצות יהודה יקבץ מארבע כנפות הארץ" (ישעיה י-יב).

 

"נחמו נחמו עמי, יאמר אלוקיכם. דברו על לב ירושלים, וקראו אליה – כי מלאה צבאה, כי נרצה עוונה. כי לקחה מיד ה’ כפליים בכל חטאותיה" (ישעיהו מ, א-ב).

 

"קול קורא במדבר פנו דרך ה’ ישרו בערבה מסילה לאלוקינו. כל גיא ינשא וכל הר וגבעה ישפלו והיה העקוב למישור והרכסים לבקעה. ונגלה כבוד ה’ וראו כל בשר יחדיו כי פי ה’ דיבר… על הר גבוה עלי לך מבשרת ציון הרימי בכוח קולך מבשרת ירושלים, הרימי אל תיראי אמרי לערי יהודה הנה אלוקיכם. הנה ה’ אלוקים בחזק יבוא וזרועו משלה לו הנה שכרו אתו ופעולתו לפניו. כרועה עדרו ירעה בזרועו יקבץ טלאים ובחיקו ישא, עלות ינהל" (ישעיה מ ג-ה, ט-יא).

 

"אל תירא כי איתך אני, ממזרח אביא זרעך וממערב אקבצך. אומר לצפון תני ולתימן אל תכלאי, הביא בני מרחוק ובנותי מקצה הארץ" (ישעיה מ"ג ה-ו).

 

"למען ציון לא אחשה ולמען ירושלים לא אשקוט עד יצא כנגה צדקה וישועתה כלפיד יבער. וראו גויים צדקך וכל מלכים כבודך, וקרא לך שם חדש אשר פי ה’ יקבנו". (ישעיה סב, א-ב).

 

"הנה ימים באים, נאום ה’, והקימותי את הדבר הטוב אשר דיברתי אל בית ישראל ועל בית יהודה. בימים ההם ובעת ההיא, אצמיח לדוד צמח צדקה, ועשה משפט וצדקה בארץ. בימים ההם תיושע יהודה וירושלים תשכון לבטח, וזה אשר יקרא לה, ה’ צדקנו" (ירמיהו לג, יד-טז).

 

"ביום ההוא אקים את סוכת דוד הנופלת, וגדרתי את פרציהן, והריסותיו אקים, ובניתיה, כימי עולם… ושבתי את שבות עמי ישראל, ובנו ערים נשמות וישבו, ונטעו כרמים ושתו את יינם, ועשו גנות ואכלו את פריהם. ונטעתים על אדמתם, ולא ינתשו עוד מעל אדמתם אשר נתתי להם, אמר ה’ אלוקיך". (עמוס ט, יא, יד-טו).

 

"והיה באחרית הימים יהיה הר ה’ נכון בראש ההרים, ונישא הוא מגבעות, ונהרו עליו עמים. והלכו גוים רבים ואמרו לכו ונעלה אל הר ה’ ואל בית אלוקי יעקב, ויורנו מדרכיו ונלכה באורחותיו. כי מציון תצא תורה ודבר ה’ מירושלים. ושפט בין עמים רבים והוכיח לגוים עצומים עד רחוק, וכתתו חרבותיהם לאיתים וחניתותיהם למזמרות, לא ישאו גוי אל גוי חרב, ולא ילמדון עוד מלחמה. וישבו איש תחת גפנו ותחת תאנתו ואין מחריד, כי פי ה’ צבאות דיבר. כי, כל העמים ילכו איש בשם אלוהיו, ואנחנו, נלך בשם ה’ אלוקינו לעולם ועד" (מיכה ד, א-ה).

 

"הנני שולח מלאכי ופינה דרך לפני, ופתאום יבוא אל היכלו האדון אשר אתם מבקשים, ומלאך הברית אשר אתם חפצים הנה בא, אמר ה’ צבאות… וערבה לה’ מנחת יהודה וירושלים כימי עולם וכשנים קדמוניות" (מלאכי ג, א, ד).

 

"ואם יעמוד מלך מבית דוד הוגה בתורה ועוסק במצוות כדוד אביו… ובנה מקדש במקומו וקיבץ נדחי ישראל… "וגר זאב עם כבש, ונמר עם גדי ירבץ" (ישעיה יא,ו), משל וחידה. עניין הדבר – שיהיו ישראל יושבין לבטח עם רשעי העולם, המשולים בזאב ונמר:  שנאמר "זאב ערבות ישודדם – נמר שוקד על עריהם" (ירמיהו ה,ו).  ויחזרו כולם לדת האמת, ולא יגזולו ולא ישחיתו, אלא יאכלו דבר המותר בנחת כישראל, שנאמר "ואריה, כבקר יאכל תבן" (ישעיהו יא,ז, ישעיהו סה,כה).

 

ובאותו הזמן, לא יהיה שם לא רעב ולא מלחמה ולא קנאה ותחרות – שהטובה תהיה מושפעת הרבה, וכל המעדנים מצויין כעפר. ולא יהיה עסק כל העולם, אלא לדעת את ה’ בלבד.  ולפיכך יהיו חכמים גדולים, ויודעים דברים הסתומים העמוקים, וישיגו דעת בוראם כפי כוח האדם, שנאמר "כי מלאה הארץ, דעה את ה’, כמים לים מכסים" (ישעיהו יא,ט)". (רמב"ם, הלכות מלכים ומלחמות פרקים יא, יב).

 

שנזכה להתגשמותן של הנבואות ולגאולה השלמה במהרה בימינו, אמן.