התמודדות – זה חלק מהחיים

האדם נברא להתמודד, וכל ניסיונו הוא להתחזק במידת הביטחון למרות כל מניעות ותעתועי היצר, לכן אומר לנו רבי נחמן לא להתייאש, כי "אין שום ייאוש בעולם כלל"!

5 דק' קריאה

הרב שמואל שטרן

פורסם בתאריך 06.04.21

האדם נברא להתמודד, וכל ניסיונו
הוא להתחזק במידת הביטחון למרות
כל מניעות ותעתועי היצר, לכן אומר
לנו רבי נחמן לא להתייאש, כי "אין שום
ייאוש בעולם כלל"!
 
 
חרב מעץ – מעשה מביטחון – פרק ג
 
כששמע המלך זאת, אמר בליבו אקלקל לו זאת. ונתן כרוז שכל מי שיהיה לו דבר לתקן לא ייתן לשום אדם לתקן, רק יתקן בעצמו או יקנה לו הדבר הזה חדש. בבוקר הלך לשאול אחר תיקוני הדברים ואמרו לו שגזר המלך שלא ליתן לשום אדם לתקן שום דבר.
 
היצר הרע מטריד ולא נותן לצדיק לעסוק בתיקון הנשמות בקלות, כי יודע שכל מי שיתקשר עם הצדיק ועצותיו הנפלאות בודאי ימצא את תיקונו השלם, ולכן עצת היצר היא שכל אדם יתקן לבד את עצמו. ובאמת, רוב העולם עושים כן ומנסים כל מיני תחבולות בכדי לרפאות את נפשם, והמעטים שאכן מתעוררים לבקש עזרה מגבוה מנסים כל מיני סוגים של מורים ורופאים "רוחניים" שבנמצא, שאינם אמיתיים ואינם יכולים לתקן ולהשיב באמת את נפשם, ולא פונים לרופא האמיתי שיודע את רפואת הנפש באמת- "הצדיק" .
 
וירע בעיניו אך בטח בה’.
 
האדם נברא להתמודד, וכל ניסיונו הוא להתחזק במידת הביטחון למרות כל מניעות ותעתועי היצר. לכן, למרות שהיה קשה בעיניו מעשה המלך היה לו ביטחון, הרי  ה’ כל יכול!
 
והלך וראה גביר אחד שחוטב עצים, ושאל אותו: למה אתה חוטב עצים וכו’, אמר לו תן לי ואני אחטוב עימך וכו’, והסעודה הייתה סעודה. 
 
אסור להתייאש! כי "אין שום ייאוש בעולם כלל". כי הייאוש הוא רק דמיון, ומכל מצב אפשר להיחלץ ולהפכו לטובה כאשר יש לנו אמונה וביטחון. ולכן "בעל הביטחון" לא מתבטל מלנסות ולעשות איזו השתדלות, ומחפש איך אפשר גם היום, למרות הקושי, להצליח לנצח את היצר ולהמשיך לשמור על שמחתו. חטיבת העצים מרמזת ל"תיקוני השדה", שהם תיקון הנשמות כמו שכתוב "כי האדם עץ השדה", שצריך לחטוב ולהוציא את הייאוש.
 
"והסעודה הייתה סעודה".
 
מי הוא בעל הביטחון? הוא אדם שלימד את עצמו ויודע היטב שהשם לא יעזבו לעולם! כי איש בוטח הוא בעל אמונה המקיים את הפסוק "בטח בה’ ועשה טוב, שכן ארץ ורעה אמונה והתענג על ה’ וייתן לך משאלות ליבך". על ידי "מידת הביטחון" לא חסר כלום, ולכן כאן הסעודה לא חסרה מאומה, כי "הבוטח בה’ חסד יסובבהו", וכל מה שצריך להגיע לכל אחד יגיע! הסעודה מסמלת את כל העניינים הגשמיים שאדם נצרך להם, "סעודה" מלשון סעד ותמיכה, ועל ידי ביטחון כל הדברים הגשמיים מתברכים.   
 
והמלך הלך שוב אחרי חלון ביתו וכו’, והלך המלך מאיתו וגזר שלא יתנו לשום אדם לחטוב עצים. והלך וראה אחד מנקה דיר, ושאל אותו, מי אתה שתנקה דיר? וכו’ תן לי ואני אנקה… והסעודה הייתה סעודה, והיה שמח מאוד.
 
הניסיון  מחשל, וככל שהניסיונות מתרבים ואנו מצליחים לעמוד בהם, אזי עולים דרגה נוספת. לכן אסור להתפעל ולהתבלבל מכך שהיצר הרע לא מוותר וממשיך להציק, ומנסה להפיל ו"להדק את החגורה", כמו במעשייתנו זו, שהאיש נצרך לעבודה בזויה של ניקוי דירים, ובזה רמז לנו רבי נחמן עיקרון: "ישמע בזיונו ידום וישתוק", כי מי שיכול להתעלות עד כדי שליטה בעצמו, שאפילו כשמבזים אותו לא יצא מכליו, בו מתחיל להתגלות צלם האדם השלם!
 
ולעניין תיקוני הנשמות. צריך לפעמים לרדת למקומות הנמוכים מאוד, כמו לנקות דירים… ולהעלות משם נשמות שנתרחקו, עד שחושבים  ששם, "בדיר", הוא ביתם ומקומם… אבל על ידי שמחה וביטחון אפשר להיחלץ גם משם.
 
הלך המלך שוב לראות וראה שוב ככל הנ"ל, הלך האיש והשכיר עצמו לאיש חיל אצל המיניסטר שלוקח חיל למלך.
 
"חיל" נקרא על שם היראה והפחד (מלשון "חיל ורעדה"). האנשים שהולכים אחרי היצר הם בעצמם "חיילי הפחד", שהן הנשמות העשוקות אצל היצר, ואילו האדם השלם הוא "חייל אמיץ!" שיש לו ביטחון, כמו שאמר רבי נחמן "והעיקר שלא יתפחד כלל", כלומר אל תפחד מן העולם הזה כי יש על מי להישען!
 
והתנה עם המיניסטר שאינו משכיר עצמו לעולם, כי אם לזמן, ובכל יום ויום בבוקר ייתן לו שכרו… והסעודה הייתה סעודה, והיה שמח מאוד.
 
החגורה מתהדקת, "והלך והשכיר את עצמו אצל המלך", כלומר אצל היצר הרע ממש, כי בעל הביטחון הוא האדם השלם שהשליט את הנשמה על הגוף וניקה עצמו מכל רע ואין בו אחיזת הרוע, לכן יכול לרדת לעומק לוע הנחש ולהשיב אף משם את הנשמות הבלועות, ואם לא היה יורד אליהן היו נשארות שם לעד… וזה נקרא "להוציא יקר מזולל". כי מכל מקום יש פתח לחזור, ומי שירד נמוך יותר, יכול לעלות גבוה יותר! כמו שאמר רבי נחמן "ההתרחקות היא התקרבות"
 
הלך המלך וקרא למיניסטר וציוה עליו שלא ירים את ידו לשלם לשום אדם באותו היום. בבוקר הלך למיניסטר שישלם שכרו עבור היום ולא רצה, שאל לו: הלא התניתי עמך שתשלם לי בכל יום? השיב לו, שהמלך גזר שלא לשלם לשום אדם היום. וכל מה שטען עמו לא הואיל, והשיב לו מוטב שאשלם לך מחר בעד שני ימים והיום אי אפשר לשלם לך. מה עשה? הלך ושבר חתיכה מהחרב ותיקן שם עץ במקומה ולא היה נראה וניכר מבחוץ כלל, והלך והשכין אותה החתיכה וקנה שוב כל הסעודה הנ"ל והסעודה הייתה סעודה.
 
בכל מצב מצליח בעל הביטחון לעשות איזה "תיקון". כי כשיש לאדם ביטחון אמיתי הוא מוצא תמיד עצות כיצד להיחלץ מכל מצב, ואז חרב מברזל יכולה להיהפך לחרב מעץ… כמו שכתוב "וכתתו חרבותם לאתים וחניתותיהם למזמרות".
 
הלך המלך לביתו וקרא את המיניסטר וציוה עליו באשר שיש אדם שחייב מיתה, בכן תקרא אותו האיש חיל ששכרת שיהיה איש חיל ותצווה אותו דווקא, שהוא יחתוך ראשו של החייב מיתה.
 
בכל שקר חייבת להיות נקודת אמת, אחרת אין לשקר קיום. ולכן גם ב"קולוסאום" לקחו בדרך כלל אנשים חייבי מיתה למלחמת "האריות", כי המצפון האנושי צריך להשקיט את השקר שבו על ידי נקודת אמת מסוימת, ולכן גם כאן המלך מוצא עילה אמיתית כדי לתפוס את בעל החרב מעץ.
 
והמלך ציווה שיתאספו כל השרים כדי לראות השחוק הזה שנמצא איש שנעץ חתיכת עץ במקום החרב.
 
יש שמחה אמיתית ויש ליצנות שהיא "שמחה לאיד" – "בעל הביטחון" לאורך כל הדרך שמח שמחה אמיתית, המלך והשרים מתכנסים עבור שמחה לאיד, לראות כיצד הורגים חייב מיתה. הרבה פעמים יש לנו ניסיון בהבחנה האם זו שמחה או ליצנות, לשמחה עלינו להצטרף, מן הליצנות עלינו להתרחק, כמו שכתוב "ובמושב לצים לא ישב".
 
אמר להמלך, וכי יש פסק ברור על זה ואולי אין הדין ברור שהוא חייב מיתה?
 
יסוד חשוב בחיים – למצוא כף זכות על השני כי בודאי יש טוב בכל אחד, ועל ידי זה גם אתה ניצול.
 
ראה שאי אפשר לפעול אצל המלך, פנה בעצמו אל השם יתברך ואמר: א-ל שד-י אני לא שפכתי דם מעולם ובאם זה האיש אינו חייב מיתה יהיה נעשה מהברזל עץ.
 
כשאדם מגיע למצב שאין לו מוצא, הדרך היחידה היא לפנות בתפילה לבורא עולם שיושיע אותו כי בידו כל הישועות. לפעמים האדם לומד זאת בעל כורחו כשנדחק לקצה.
 
וחטף החרב ושלפה מתערה וראו הכל שהוא עץ ונעשה שם שחוק גדול.
 
"חרב מעץ" הוא הצחוק מן הדמיון הגדול האופף את רוב בני האדם הרחוקים מן המציאות האמיתית. "חרב מעץ" דבר והיפוכו, מציאות אמיתית מול דמיון כוזב. חז"ל שואלים מדוע אדם נולד כשאגרופו קמוץ ונפטר מהעולם כשידו פשוטה? ואומרים, משל לאדם שרץ בין אנשים כשידו קמוצה וצועק בואו וראו מה אני מחזיק בידי, ואנשים רצים אחריו וחושבים שיש בידו דבר בעל ערך, ולבסוף  הוא פותח את ידו ומראה להם שאין לו שם מאומה ורק התלוצץ מהם. כך דרכו של היצר הרע – להפיל את האדם לדמיון לא טוב, על כן צריכים לדעת להילחם בו "במטבע שלו", כלומר להוכיח לו – שהחרב שלו עצמה אין לה חוד וחנית והיא חרב מעץ – דמיון ולא מציאות.
 
ראה המלך שהוא איש נאה כזה ופטרו לשלום.
 
עליות וירידות רבות מלוות את חיינו משום שהיצר מנסה להפילנו במהמורות ומכשולות – וכל זאת, כדי שנגלה בתוכנו את הביטחון האמיתי והאמונה באחד שיכול להושיענו מקור הביטחונות של כל יצורי האנוש – בורא עולם ומנהיגו. וכשנגלה זאת באמת נוכל לדלג ולקפץ מעל התעתועים הרבים של העולם הזה ולהישאר שמחים וטובי לב כמו בעל הביטחון שבסיפור.
 
המסקנה: עלינו לשמור תמיד על השמחה, כמו שאומר שלמה המלך: "ושבחתי אני השמחה אשר אין טוב לאדם תחת השמש כי אם לאכול ולשתות ולשמוח" (קהלת ח). לשיר ולנגן ולשמוח בחלקנו, כי מי שיש לו אמונה יש לו ביטחון, ולמי שיש ביטחון יש לו שמחה, וכשיש שמחה אמיתית – מצליחים בחיים!
 
יהי רצון שנזכה במהרה לנבואה: "וכתתו חרבותם לאתים וחניתותיהם למזמרות, לא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה" (ישעיה ב, ב-ד).
 
 
(באדיבות אתר "לב ברסלב")

כתבו לנו מה דעתכם!

תודה על תגובתך!

התגובה תתפרסם לאחר אישור

הוספת תגובה