פתיל של תכלית
הרחוב נראה אליך, קורא לך באלפי אורות וצבעים וגוונים מתחלפים... פרסומות, שלטי חוצות וחלונות ראווה. האם חשבת פעם מה מחולל בך שפע המראות הססגוני הזה שמציף את עיניך בצאתך אל הרחוב?
הרחוב נראה אליך, קורא לך באלפי
אורות וצבעים וגוונים מתחלפים… פרסומות,
שלטי חוצות וחלונות ראווה. האם חשבת
פעם מה מחולל בך שפע המראות הססגוני
הזה שמציף את עיניך בצאתך אל הרחוב?
מתי לאחרונה התבוננת בשמים? האם הרמת לאחרונה את העיניים והזנת אותם במראה התכול הזה, הפרוש מעל היקום בהילה הטהורה של האטמוספרה? ואיזה צבע היה להם – תכול עמוק, סגלגל או תכלכל בהיר? האם היו מעוננים, מוכתבים בלבן או צלולים וזכים, חפים מכל עננה? כיצד זה אינך זוכר את מראה השמים? והלא, הם מוצעים מעל לראשך, נטויים בכל מקום בו תלך, חופפים עליך בכל פסיעה, כיצד שכחת לראות את השמים?!
ודאי אתם תמהים על השאלה המוזרה שלי, היא נראית לכם תלושה מן המציאות, אבל לאמיתו של דבר, מה אפשר לראות כשיוצאים אל המרחב אם לא לפני הכל את השמים התכולים? מה מעסיק את עיניך כשאתה יוצא לחוצות?
אם תנסו לרגע לחשוב, תגיעו למסקנה ברורה: כשאתם נפגשים עם "החוץ" אינכם צריכים להסתכל או להתבונן כדי לראות. הרחוב נראה אליך, קורא לך באלפי אורות וצבעים וגוונים מתחלפים, מתראה אליך באותיות צועקות של פרסומות, משלטי חנויות, מחלונות הראווה ומלוחות המודעות. הכל ניבט אליך, מעיר, מעורר, מאיר, מאויר… האם חשבת פעם מה מחולל בך שפע המראות הססגוני הזה שמציף את עיניך בצאתך אל הרחוב?
השמים שמים לה’, והארץ נתן לבני אדם, כדי שיעשו ממנה שמים (רבי מנחם מנדל מקוצק). אנו חיים על הארץ, אמנם עבודת החול שלנו צריכה לעמוד בקשר רצוף עם הכרת האמת השמימית. להרכין את השמים על הארץ – אין זו משימה קלה. אנו ניצבים בפני בעיה ישנה: הידיעות המחייבות אותנו, כולן ידיעות מופשטות. מצוות האמונה-מציאות ה’, שכר ועונש, יציאת מצרים, ביאת המשיח ותחיית המתים – הם כולם מושגים מופשטים, שאינם נקלטים בחושים.
מהי דרך האימון לחיזוק ההכרה הרוחנית? למדונו רבותינו: דרך הציור. כוח הציור הדמיוני מסוגל לקשור עולם הבא בעולם הזה, להשיב אל הלב ידיעות, שאי אפשר להשיגן בהשגה מוחשית, את סגולת הראיה הרוחנית הקנתה לנו מצוות ציצית.
"ועשו להם ציצית על כנפי בגדיהם…"
"והיה לכם לציצית וראיתם אותו" (במדבר ט"ו לח-לט). נצטוו בני ישראל להטיל גדילים של ציציות בכנפי כסותם. כל בגד בעל ארבע כנפות מתחייב בסימן מיוחד: ארבעה פתילי צמר כפולים תלויים בשפת הבגד, בכל קצותיו. מבין שמונה החוטים שבכל כנף יהיה חוט אחד צבוע בתכלת, המופק מדמו של חלזון.
מדוע נבחר התכלת מכל גווני הקשת לסימן פתילי הציצית? ספר ה"חינוך", בביאור שורש המצוה, מביא את המדרש המוכר על היכולת המופלאה הגלומה בצבע התכול: "מה נשתנה תכלת מכל מיני צבעונין? מפני שהתכלת דומה לים, והים דומה לרקיע והרקיע דומה לכסא הכבוד".
בדברי חז"ל אלו, אנו מוצאים דירוג של מחזות מן הבריאה. ראיית צבע התכלת אמורה לעורר בנפש שרשרשת של אסוציאציות חזותיות הקשורות זו בזו, להוביל את עיני הרוח בסולם גווני התכלית ההולכים ומתכהים, הולכים ומתגבהים. להוליך את המתבונן על שפת הים הסוער, הנבקע לשנים-עשר גזרים, שם אומה שלמה משוררת "ויושע", מראה באצבע "זה א-לי". משם תמשיך התכלת ותגביה אותו אל כחול הרקיע, עצם השמים לטוהר, ומשם – אל גבוה מעל גבוה, הדר כבוד מלכותו הישוב על כסא הכבוד.
מה נשתנה תכלת מכל מיני צבעונין? צבע התכלת הוא צבע הפרסומת הרוחנית, דרכו משתלשלת ההשפעה העליונה של יראת שמים ללב האדם. גווני התכול מְחיים בלב המתבונן רגשות נעלים של יראת הרוממות, מנשאים את נפשו להרגיש ולדעת מה למעלה ממנו ומזכירים לו את תפקידו בעולם: "וזכרתם את כל מצוות ה’ ועשיתם אותם" (שם, לט).
ציצית – לשון הצצה, הבטה. הסימן הקבוע שבבגד נועד לשמש תזכורת ויזואלית לחיוב היהודי: "למען נזכור כל מצוות ה’ תמיד". ספר ה"חינוך" הולך ומפרט, כיצד תואמים כל פרטי ההלכות של המצוה – למציאות הגשמית באדם ובבריאה. צורתה, צבעיה ושיעוריה של הציצית – לבן ותכלת, מספר החוטים ומספר הקשרים מסמלים את הנברא ומקומו בעולם, ומזכירים לו את ייעודו: "… ואין דבר בעולם יותר טוב לזיכרון כמו נושא חותם אדוניו בכסותו… ועיניו ליבו עליו כל היום".
אפשר לומר, כי פתיל התכלת הנתון בבגד הוא החוט המקשר את העולם הרוחני עם העולם הגשמי, כורך אותם יחד בקשר של יראת שמים והופך את הידיעות המושכלות להרגשה מוחשית.
מפליא לראות, כיצד נותנת בידינו מצוות ציצית כלי "גשמי" לכאורה, להשיג בו יראת שמים, דרך להשפיע על כוחות הנפש באמצעות אביזרים מוחשיים. מצוות ציצית היא, אולי, הדוגמא הבולטת להשפעתם של גורמים חיצוניים, אמנם אין היא המצוה היחידה שמתקיימת בחפצי חומר. גם מזוזה ותפילין, סוכה ומצה – כולן מצוות שטעמיהן בשחקים, והשפעתן הסגולית מותנית ב"סממנים" גשמיים.
הצצה לטעמי מצוות ציצית, מביאה אותנו במבוכה: האם זכינו, אכן, להרגיש בסממני המצוות את השפעתם החיובית? האם מראות של מצוה מעלות בנו את האסוציאציות המתבקשות של התעוררות והתרוממות? אנו מתקשים להודות, כי האפקט החזותי של מראות של קדושה חלש אצלנו, לצערנו, לא כולנו מצליחים להתעורר ולהתרשם מן המצוות המעשיות, באותה מידה. התזכורות הרוחניות הסובבות אותנו, אינן משדרות לנו את מלוא המסר המתבקש.
ונשאל: מדוע? מה הביא לפתיל הקשר הזה, שייקלש ויחלש? מדוע כה רופף הוא החוט המקשר בין "ציורי העולם הבא" לעולמנו הגשמי? אין צריך להרחיק לכת, כדי למצוא את הפתרון. הגורם הישיר להתרופפות הקשר – ידוע וברור, מפורש בכתובים. האזהרה נגד ממעיטי-ההשפעה, מובאת בפסוק. בסמוך לציווי על מצוות ציצית נכתבה אזהרה מפורשת: "ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם". אזהרה זו היא התנאי המוחלט להשפעה החיובית של מצוות ציצית.
הציורים הרוחניים יעוררו בנו אסוציאציות חיוביות של יראת שמים טהורה, רק אם לא נציב כנגדם משקל נגד של ציורים אחרים. אין ספק שיש כוח סגולי בראיית חפץ המצוה, אך אותו כוח לא יפעל על הלב והעיניים המוזנים גם ממראות אחרים. למראות של העולם הזה יש יתרון בולט על הציורים השמימיים – הם קרובים להשגה ונתפסים בחושים הגשמיים. אחרי שהעין כבר רואה את העולם הגדול, הלב חומד את מנעמיו, קשה מאוד להשפיע עליה באמצעות חזיונות רוחניים.
במילים קצרות מנסחים זאת בעלי המוסר: "הראיה בכל מיני עריבות עולם הזה המדומה, תבלבל בכוח הציור של עריבות עולם הבא". אם כך, אין להתפלא. התמיהה כבר איננה תמיהה.
אם בכל הדורות היה ניסיון "ולא תתורו" מן הניסיונות הקשים, הרי ששטף המידע הוויזואלי של דורנו הקפיץ את מימד הניסיון באחוזים ניכרים. גם מי שגודר את עצמו מאמצעי תקשורת ביתיים למיניהם, מוצא את עצמו אובד עצות מול ים המידע הפרסומי הפרוש מול עיניו ברחובות ובשווקים, מבלי להתייחס לטיבם של התכנים המשודרים, ויהיו אלו "חרדיים" ו"מצונזרים", אי אפשר להתעלם מן הנזקים החמורים שלהם על רישומי הנפש. גודש המידע המאפיין את דורנו הביא למשבר חברתי הידוע בשם "התפוצצות המידע". תופעה זו מבטאת את אזלת היד של החברה העולמית בהתמודדות עם המידע השוטף המתחדש בכל יום. כלפי היחיד מתבטאת התופעה בחריפותה בעיקר במידע המגמתי המופנה אליו דרך הפרסומת. היצרנים והמשווקים משקיעים הון רב ומאמצים כדי לרכוש את ליבו וכיסו בכל דרך אפשרית. הפרסומת מתקיפה את הלקוח בכל פסיעה שהוא פוסע, היא חושפת אותו לגירויי קול וצבע בכמות בלתי נסבלת. התפוצה הרבה של פרסומות צרכניות, מכל סוג שהן, רק מביאה את הפרסומאים ומעצבי דעת הקהל להשתמש בשיטות הפסיכולוגיות החודרניות והפולשניות ביותר כדי למשוך את תשומת ליבו של הלקוח בכל מחיר.
סוד ההצלחה העיקרי של הפרסומת הוא החשיפה. השיטה טוענת, כי חשיפה אקראית חוזרת ונשנית למסר אחיד, נלקטת בסופו של דבר אף יותר מהשפעה ישירה. נאמנים לשיטתם, מביאים הפרסומאים את דברם אל הצרכן, בכל מקום שבו הוא עלול להיתקל. החל משלטי חוצות, "פליירים", עיתונים ועד לקופסאות הגפרורים. החשיפה המאסיבית של העין, הם בטוחים, תטמיע בו בסופו של דבר את המסר שבו הם מעוניינים. כך מעמיקה הפרסומת את שורשי אחיזתה משנה לשנה. היצרנים גורפים הון, הפרסומאים חוככים ידיים בסיפוק, ואין ספק מיהו הנפגע העיקרי.
לגבינו, כיהודים נאמנים, הסכנה האורבת בשטיפת המוח הצרכנית הזו גדולה שבעתיים. אין כאן כללים של "אסור" או "מותר", אלא שאלה של עיצוב השקפת-חיים. "מיום שחרב בית המקדש לא נראית רקיע בטהרתה". הגודש החומרי מעיב על שמינו הרוחניים, אינו מותיר לנו אף פיסת רקיע צלולה להתבוננות. העין המתיירת בעולם הגדול, החשופה באורח בלתי פוסק למידע עדכני צבעוני-כהה מלהביט מראות אלוקים. הלב קהה מלהרגיש רגשות קודש של רוממות הרוח ועונג רוחני. העין הצופה במערבולת הצבעים המסחררת של העולם הזה, מתקשה להתרשם מגווני המכחול האוורירי.
עין שחשפנו אותה לכל הבליל הרוגש והמהבהב הזה – האם תוכל להעמיק בתכלת השקט, האם תזכה לראות בו את הים, את השמים ואת החיזיון האלוקי המשתקף?!
מצוות ציצית טווה בעבורנו את פתיל הקשר שיאחד את הידיעות הרוחניות עם עולמנו הגשמי. היא מזכירה לנו את כל המצוות המחייבות אותנו כיהודים. יחד עם זאת היא מצרפת אזהרה לחיים: "ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם… למען תזכרו ועשיתם". אל תציפו את עיניכם וליבכם בציורי עריבות עולם הזה, מפני שרק אז תוכל הראיה של פתיל התכלת להזכירכם את כל מצוות ה’ ולהביאכם לידי עשייה. ככל שיחלש ציור עריבות עולם הזה, כך תוכלו לחזק יותר את ציור העריבות של העולם הנצחי (לפי "חכמה ומוסר").
כיצד נרכין את השמים לארץ? כיצד נהדק את הקשר בין הידיעות המופשטות לעולם המעשה? איננו יכולים לעצום עינינו מול המציאות, אך אנו יכולים בהחלט לשלוט על כמות הגירויים שאנו חושפים אליהם את עינינו וליבנו, ולווסת אותם, להמעיט ככל האפשר את ההתחככות עם הרחוב. ככל שנצמצם את החשיפה, כך נעצים בנו את היכולת להזין את נפשנו ממראות רוחניים, נפתח בנו את הכושר להתענג על ריגושים שמספק קיום המצוות ולחוש אותם.
תכלת לשון תכלית (רמב"ן עה"ת). פתיל של תכלית בחוטי הציצית קושר אותנו אל תכלית הבריאה, אל יסודות האמונה המתגלמים במצוות המעשיות. בהצצה מעמיקה אל מטרת הציצית אנו קושרים קשר של קיימא עם התורה והמצוה, כורכים את עצמנו בפתיל של השתייכות אל הנצח.
הבא נצבע את ימינו בתכלת, נקשור אותם בקשר אמיץ אל התכלית.
(מתוך "הבית שלנו")
י' טבת התשס"ט
1/06/2009
המשך למאמר התכלת
בשנת 1888 בראדזין עיירה בפולין ומאז ועד היום עדין יש את הדיון ההלכתי לגבי התכלת-המסקנות של היום… 2 שיטות -שיטת האדמו"ר מראדזין ושיטת המדענים ושיטת הרב אליהו טבגר הרב ליאור ועוד רבנים ענקיים כדוגמת הרב זילברמן הרב שכטר מניו יורק הרב רא"ם הכהן הרב דרורי ועוד ובלי להכנס לדיון ההלכתי הכבד של הרב בורשטיין בספרו התכלת ולולאות התכלת של הרב טייטלבויים… המסקנה ההלכתית היא שהארגמון קהה קוצחים הוא הוא חלזון התכלת ולא שיטת האדמו"ר{ההוכחות הם אין ספור!} אם כבודו ירצה לפנות אלי לעוד מידע -בשמחה…
י' טבת התשס"ט
1/06/2009
בשנת 1888 בראדזין עיירה בפולין ומאז ועד היום עדין יש את הדיון ההלכתי לגבי התכלת-המסקנות של היום… 2 שיטות -שיטת האדמו"ר מראדזין ושיטת המדענים ושיטת הרב אליהו טבגר הרב ליאור ועוד רבנים ענקיים כדוגמת הרב זילברמן הרב שכטר מניו יורק הרב רא"ם הכהן הרב דרורי ועוד ובלי להכנס לדיון ההלכתי הכבד של הרב בורשטיין בספרו התכלת ולולאות התכלת של הרב טייטלבויים… המסקנה ההלכתית היא שהארגמון קהה קוצחים הוא הוא חלזון התכלת ולא שיטת האדמו"ר{ההוכחות הם אין ספור!} אם כבודו ירצה לפנות אלי לעוד מידע -בשמחה…
י' טבת התשס"ט
1/06/2009
לגבי הנושא של התכלת שלום וברכה למר ח.נחליאל
ובכן ראיתי את המאמר שלך באתר של ברסלב… לגבי הענין של התכלת… ובכן הענין של התכלת זה באמת נושא שלצערי קצת נשכח מאיתנו בגלות ונושא כל כך חשוב איך לצערינו נאבד החלזון במשך השנים מלפני תקופת האונים {פלוס מינוס} וכן המאמר שכתבת הוא מאד חשוב.. אך דומני שהראת צד אחד של המטבע…. הראשון שקבע מהוא החלזון זה הרב בכרך השו”ת חוות יאיר מלפני כ350 שנה אם אני לא טועה…עד תקופת האדמו”ר מראדזין{תלמיד חכם עצון לאין כמותו בדורו בקיא בפיסיקה כימיה ובחוכמות חיצוניות} הפולמוס הגדול החל