אל תתפשר על עוצמת המנוע
בניגוד לשיטות הללו, ספר הזוהר וחכמת הקבלה מפליגים בערכו של הרצון כשלעצמו, ובתורת ברסלב – הגעגועים, הרצונות וכו', מוכרים כמנועים הכי עוצמתיים בחיינו.
בניגוד לשיטות הללו, ספר הזוהר
וחכמת הקבלה מפליגים בערכו של
הרצון כשלעצמו, ובתורת ברסלב –
הגעגועים, הרצונות וכו’, מוכרים
כמנועים הכי עוצמתיים בחיינו.
החשיבה החומרנית, בהיותה מושפעת על ידי תרבות התעשייה, המכירה רק את התוצאות, לא ראתה במידת הרצון כשלעצמו שום ערך ראוי לשמו.
ולא עוד, אלא שהיא הסבירה שכל זמן שהרצון לא הביא את בעליו לידי ביצוע, אז – מה פעלנו בו ומה הרווחנו?!
בניגוד לשיטות הללו, ספר הזוהר וחכמת הקבלה מפליגים בערכו של הרצון כשלעצמו, ובתורת ברסלב – הגעגועים, הרצונות, ההשתוקקות והכיסופים מוכרים כמנועים הכי עוצמתיים שיש לנו בחיים. כל כך גבוהה מעלתם שאין שום דבר יוכל לבטל אותם (מכאן הפירוש האמיתי לפתגם: "אין דבר העומד בפני הרצון" – כלומר, אין שום דבר שיוכל למנוע את האדם מלרצות!). ערכים אלה תופסים, בשל מעלתם הגבוהה, את המקום הכי נכבד שבמסורת הרוחנית, אותו אזור המוכר ככתר.
ההבדל, למעשה, הוא כהבדל שבין האור לחושך: המתחזק ברצונות מחובר בחבל נמרץ למקור החיים וההשראה, דבר שיתגשם בראש ובראשונה ברצון בלתי פוסק לפנות אל העליון לכל סעד ועזרה, וללא התחשבות כלשהי במצב המציאותי. ואף אם ייראה המצב כהרוס או בלתי ניתן לשינוי, ימשיך בעל הרצון לרצות בכל מחיר ובסופו של דבר, לרוב, הוא גם ישיג את מבוקשו.
בזה סיכמנו היטב את כל יסודה של תורת ברסלב, סוד עוצמתה וכל תקוות קיומה, עד שיבוא הילד הנפלא וילמד את כל העולם איך להתחזק תמיד ברצון, תוך כדי הבעת רצון זה בדיבורים ובשירים.
הואיל וכך, למה לנו לחכות? הלא כבר חשוב להורות לכל הבאים להדליק את המנועים שלהם כיצד הם פועלים, מה מומלץ ומה לא.
לשם כך, תורות רבות הוקדשו במשנת רבי נחמן, אלה מלמדות את בני דורנו את אומנות הרצייה (האומנות לרצות), זאת שגלות עשו-התעשיין חשבה לעקור ממנו כליל. מהן יש גם תורות שלמות, אחרות הלכות מפוזרות בספרי רבותינו ותמציתן ניתן להשיג בפרק "רצונות וכיסופים" בספר "אוצר היראה".
לפניכם אחד הפרקים העוסקים בנושא והוא מן הבהירים ביותר: זהו סיפורו של הקבצן השלישי (מתוך "סיפורי מעשיות" של רבינו – מעשה משבעה קבצנים). לאחר מכן, נתבונן על מספר רמזים והסודות הטמונים בו:
"ויש הר, ועל ההר עומד אבן, ומן האבן יוצא מעיין. וכל דבר יש לו לב, וגם העולם בכללו יש לו לב. וזה הלב של העולם הוא קומה שלמה עם פנים וידיים ורגליים וכו’. אבל הציפורן של הרגל של אותו הלב של העולם, הוא מלובב יותר מלב של אחר.
וזה ההר עם האבן והמעיין הנ"ל עומד בקצה אחד של העולם, וזה הלב של העולם עומד בקצה אחר של העולם. וזה הלב שעומד כנגד המעיין, וכוסף ומשתוקק תמיד מאוד מאוד לבוא אל אותו המעיין בהשתוקקות גדול מאוד מאוד, וצועק מאוד לבוא אל אותו המעיין. וגם זה המעיין משתוקק אליו.
וזה הלב יש לו שתי חלישות. אחת, כי החמה רודפת אותו ושורפת אותו (מחמת שהוא משתוקק ורוצה לילך ולהתקרב אל המעיין). וחלישות השנייה יש לו להלב מן גודל ההשתוקקות והגעגועים שהוא מתגעגע וכוסף תמיד ומשתוקק מאוד בכלות הנפש אל אותו המעיין, וצועק כנ"ל. כי הוא עומד תמיד כנגד המעיין הנ"ל וצועק נא גוואלד! ומשתוקק אליו מאוד כנ"ל.
וכשצריך לנוח קצת, שיהיה לו אריכות הרוח קצת, אזי בא ציפור גדול ופורש כנפיו עליו ומגן עליו מן החמה, ואז יש בו לו ניחא קצת. וגם אז בשעת ניחא, הוא מסתכל גם כן כנגד המעיין ומתגעגע אליו. כי הלב הוא החיות של כל דבר, ובוודאי אין קיום בלא לב. ועל כן אינו יכול לילך אל המעיין, רק עומד כנגדו ומתגעגע וצועק כנ"ל…"
רמזים הקיימים בסיפור זה על פי פירושו של רבי נתן:
השמש – מסמלת את האש הנוראה של התאוות הגשמיות שכולן למטה ממערכת הזמן (הנקבעת על פי תהליך החמה) ועקב היותן תלויות זמן, אין בתאוות הללו אלא אשליות גמורות, עבר זמנן, כלא היו! ובכל זאת, בשעתן הן בוערות כשמש בצהריים.
הלב – הלב הוא ליבם של כל ישראל, שהם הם הלב של כל העולם, זה שבו מתעוררים ונרגשים כל התחושות השייכות לאותו הזמן. במישור ההיסטורי – זה אני, אתה, את. במישור הקבל – הלב מהווה תמיד משכן לכוח ההשכלה, ספירת הבינה הפועלת את הולדתן של כל התגובות (גם רגשיות וגם מעשיות) ובגלל תפקידה כיולדת, היא נקרא "אמא".
המעיין – על פי הקבלה, זו ספירת החכמה המכונה בשם "אבא" (וסימנו נקודה), והיא מציינת את כל הנשגב והעל-טבעי, כנקודה מופשטת מכל נתון פיזי. וממילא, הרי היא למעלה מכל זמן ומקום, מוכנה בכל זאת להעניק הארה ללב שהוא עמיתה, ספירת הבינה. אולם זאת בתנאי שיביאו לה עוד קצת זמן (כלומר כלי מצומצם שבתוכו תאיר הארתה) וגם בתנאי שיצטננו מעט להבות תבערת התשוקות (וזה תפקידה של הציפור).
הציפור – רמז ידוע לכוח הדיבור. בעל שתי כנפיים שאחת מהן מורה לדיבור רגשי כשהשנייה רומזת לדיבור שכלי. במילים אחרות, על ידי ריבוי דיבורים טובים, מפעילים את כנפי הציפור ומצננים את שני סוגי תבערות הלב, הן הפיזיות והן הרוחניות.
ואם תשאלו: איך אפשר לקרר את ההתלהבות הקדושה, הלא היא בדרך כלל נחשבת כמעלה? התשובה היא: ככל שבוערים לתאוות גשמיות, כך מגבירים כתגובה גם את ההתלהבות הרוחנית והקדושה אך הרבה מעבר למידה, עד שיוכל האדם הבוער בשתיהן לצאת פשוט מדעתו. והעצה לזה היא, לאזן את הגעגוע, להשקיט את השריפה. להתלהב בוודאי, אך במידה נכונה.
לפי הסבר זה, מובנת לנו יותר התופעה העכשווית המעוררת ברחבי תבל כל מיני כתות וזרמים בעלי אופי קיצוני. אלה הן חיי ההוללות ובתה המתירנות המופרזת, שיצרו את הפנאטיות: כידוע, הקיצוניות החומרנית גוררת קיצוניות רוחנית – כתגובה. וכדי לאפשר את האיזון שהוא פריו של המנגנון החיוני הנ"ל, חייבים ליצור "זמן" כקולט שבו יוכל המעיין לשגר את הארותיו. הכלי הזה נוצר מצידנו על ידי כוח החסד והנתינה, שהם שורש התהוות הזמן, כידוע מחכמת הנסתר (עין בפרדס רימונים ועוד) ובלבד שיהיו אלו החסדים נגמלים באמת לשמה, כלומר ללא ציפייה לתמורה. או אז יצרנו זמן, והבאנו בכך את הכלי שבו תוכל הנקודה להאיר אל הלב ולהחיותו לפליטה גדולה.
מכאן מבינים את הנחיצות של פעולות הצדקה והחסד שבלעדן אין ליבם של ישראל מקבל השראה די צורכו, וממילא נשרף הוא על ידי קרני שמש הבוערות מדי.
והקבצן השלישי – הרי הוא התגשמות נשמת הצדיק המספר את הסיפור ויודע את כל סודו. אך לצדיק זה נבחנים כמה פנים.
ביום השלישי הרי הוא מתגלה כקבצן כבד-פה (בכל יום התגלה לזוג שנישא כקבצן עם ‘מום’ אחר), שהוא באמת דברן נפלא, מזווית "תיקון הדיבור, השירה הרצון" שבו. כי הכוחות הללו, כמה שהם נחוצים וחיוניים לקיום העולם, כמה שהם יכולים להועיל כשהם מתוקנים ובפרופורציה נכונה, כך מאידך הם עלולים להזיק ואף להמית אסון כאשר חווים אותם ללא סדר והרמוניה.
אי לכך, הצדיק כמתווך בין הכוחות האדירים מתקן בכוח דיבורו, בשירו ולפעמים גם בשתיקתו את כל העולמות השבורים, את הלבבות הקרועים, את הזמנים הנשרפים. הוא דואג להביא עוד איזה זמן למעיין והוא מאריך לנו בכך את מתחם החיים.
אנחנו המזדהים לזוג החמוד שמשתוקק לברכתו של הקבצן הזה, מודעים היטב שאך ורק מהקבצן הזה ניתן יהיה לנו להמשיך בגעגועים, להשתוקק למעיינות. בדרך זו נוכל להתחבר לנקודה השייכת לליבנו בעת הזאת.
(מתוך "געגועים" מאת מהחבר)
כתבו לנו מה דעתכם!
תודה על תגובתך!
התגובה תתפרסם לאחר אישור