זיווג מן השמים

אך איך יעשה זאת? איך ביום אחד

ימצא כלה תואמת לבנו, וכן איזו נערה

תסכים להינשא בבהילות כזאת, בו ביום?

במוחו של רבי שאול צצו מחשבות רבות.

 

 

נכנס ויוצא כבביתו שלו, היה ר' שאול וואהל בן בית בארמונו של המלך בממשלת פולין שלפני כארבע מאות שנה. אין מי שיאמר לו מתי יכנס ומתי יצא שכן אהוב ונערץ היה אצל המלך. מידי פעם היה מגיע בלוויית בנו מאיר, שהיה צעיר, חסון ונאה, מפולפל ובעל כישרונות ברוכים. ואשר נשא חן בעיני כל רואיו.

 

אט אט עם צמיחתו של הנער נתן בו המלך עיניו וחשק לקחתו לחתן עבור בתו. אך מכיוון שהיה בן לאומה יהודית נאלץ להגיש שאלה אל האפיפיור, כדי שיאשר את היכנסו של הנער הצעיר בדת הנוצרית, ויתיר את הנישואין.

 

רבי שאול חש כי סוד כלשהו מתגלגל באוויר, אך מהו הסוד – לא הצליח לגלות. יום אחד גילה את אוזנו, אחד מידידיו הקרובים למלכות, את הסוד. כששמע זאת רבי שאול נחרד עד עמקי נשמתו. הוא חשש מפני תשובתו החיובית של האפיפיור, והבין שעליו לפעול במהירות להצלת נשמתו של בנו אהובו. לא נותרה לו ברירה אלא להשיא את הבן מיד בו ביום.

אך איך יעשה זאת? איך ביום אחד ימצא כלה תואמת לבנו, וכן איזו נערה תסכים להינשא בבהילות כזאת, בו ביום? במוחו של רבי שאול צצו מחשבות רבות, הוא ניסה לייגע מוחו בפיתרון מהיר להיחלץ מן הצרה. לפתע,  צץ רעיון מבריק במוחו –  את בנו  ישיא עם אישה יהודייה הנוטה למות, כדי שלאחר מותה יוכל הבן למצוא לו אישה הראויה לו. וכל זאת רק בשביל להינצל מגזירת המלך.

בירור אצל רופאי ורשה הביא אותו אל יהודייה באמצע שנותיה, חולה במחלה אנושה, ששכבה על ערש דוויי והרופאים נואשו כליל מחייה. האישה הביעה את הסכמתה  להצעת השידוך ועוד באותו יום נשא מאיר כליל המעלות את היהודייה הגוססת והמסכנה לאישה.

* * *

כעבור ימים אחדים הגיעה תשובתו החיובית של האפיפיור המאשר את ביצוע השידוך, ועד מהרה קרא המלך לארמונו את ר' שאול ובנו מאיר.  אך הצעה זו איחרה את המועד – רבי שאול הציג את שטר הנישואין של בנו לפני המלך, והמלך המאוכזב נאלץ לוותר על משאלת ליבו. ר' שאול נשם לרווחה לרגל ביטולה של הגזירה הנוראה מבלי שישים לב לכך המלך, כדי לא לעורר חשדות מיותרות.

* * *

שלוש שנים חלפו מאז אותו מקרה. יום אחד התדפקה על דלת ביתו של רבי שאול אישה בלתי מוכרת ופנתה אל בעל הבית: "שלום, אני כלתך, אשת בנך", אמרה. רבי שאול היה אחוז הלם. הוא התקשה להאמין כי לפניו עומדת אותה חולה שהרופאים קצבו לה ימים אחדים.

והאישה המשיכה: "אכן, הרופאים אינם יודעים להסביר את התאוששותי המפתיעה והם מגדירים אותה נס רפואי", אמרה האישה נוכח פניו הנדהמות של רבי שאול. "אולם אני יודעת את ההסבר לכך. כששכבתי במיטתי, חולה במחלתי, חשתי באובדן טעם החיים. לא הייתה לי סיבה להילחם במחלה והיא עמדה להכריעני. נישואי לבנך נסכו בי רצון חדש לחיות, וכך הצלחתי להתגבר על מחלתי הקשה".

רבי שאול לא ידע את נפשו. בחלומותיו השחורים ביותר לא תכנן להשיא את בנו המוצלח לאישה המבוגרת ממנו בשנים רבות. כל כוונת הנישואין לא הייתה אלא להקדים רפואה למכה, והנה לפתע נחתה עליו מכה חדשה מכיוון בלתי צפוי לחלוטין!

סח רבי שאול את ליבו, בעדינות וברכות, לפני האישה שעל פי תורה הייתה כלתו לכל דבר. פייס אותה בדברים ואף הציע לה פיצוי כספי נכבד מאוד אם תיאות להתגרש מבנו – עשרת אלפים דוקטים. האישה, שהייתה הגונה וטובת-לב, הסכימה להצעה.

בתוך זמן קצר הוזמנו בחשאי שלושה דיינים לביתו של רבי שאול, כדי לכתוב גט ולהסדיר את הגירושין. רגע קודם שהחלו הדיינים בכתיבת הגט, ביקשה האישה לשוחח עם מאיר, בעלה, ביחידות.

פנתה אליו ואמרה לו: "שמע נא, יודעת אני כי כל גדולי עולם מתדפקים על דלתכם ומעוניינים בך לחתן. בקשה אחת לי אליך, בטרם ייפרדו דרכינו לנצח, אנא בטובך, הקשב גם להצעת השידוכין שבפי. מבקשת אני להציע לך בת ישראל מיוחסת ועשירה, יראת שמים ומלומדת".

"במי המדובר?" תהה מאיר.

"בי עצמי", ענתה והשפילה עיניה. "יש לי הון תועפות עשרת אלפים דוקטים שאני מקבלת מאביך בעבור הסכמתי לגט. כמו כן אני מיוחסת, בהיותי בתו של הגאון רבי פינחס, גיסו של מורנו ורבינו הרמ"א (רבי משה איסרליש זצ"ל) מקראקה".

מאיר היה מופתע. האישה המשיכה ודיברה: "לאחר מות אבי חליתי קשות והגעתי עד סף מוות. לפתע הופעת כמלאך משמים, ולאחר שקידשת אותי כדת וכדין, חשתי כיצד החיים שבים לזרום בעורקיי. אתה נתת לי חיים, נתת לי חשק וכוח לקום ולחיות מחדש. ואתה עלול גם לקחתם ממני בחזרה. בידך תלוי הדבר".

הדברים האחרונים הרעישו את נפשו העדינה של מאיר. לאחר שהרהר בדבר, ונכנסו הדברים עמוק עמוק בליבו, נכנס לחדר שבו ישבו הדיינים והודיע להם שאין בדעתו לתת גט. "הנערה הזו יתומה היא, בת גדולים, ואינני מוכן לצערה. רוצה אני לחיות עימה ולהרנין את ליבה כל ימי חיי".

לא הועילו כל דברי השכנוע של אביו, מאיר נותר נחוש בהחלטתו. הגיעו הדברים ובאו עד שולחנו של דוד האישה, הרמ"א. "ספק רב אם יכולה היא עוד ללדת ילדים", טען רבי שאול, את דבריו באוזני הרמ"א. הרמ"א שמע את כל הצדדים הנוגעים בדבר והרהר בעניין זמן ממושך. לבסוף קבע כי אם אכן רצונו של מאיר להוסיף ולחיות עם האישה שקידש, אין בכך כל פסול. "ובאשר לגילה – ברצות ה' אף תזכה לפרי בטן".

קיבלו הכל את הכרעתו של הרמ"א והסכימו להמשיך את קשר הקידושין. כעבור כשנה נולדה למאיר ולאשתו בת ונקרא שמה בילה. ברבות השנים נישאה לגאון המפורסם רבי יונה תאומים שהיה אב בית הדין בקהילות מץ וניקלשבורג וחיבר את הספר 'קיקיון דיונה'.

 

* * *

  

ידעו והבינו ר' שמואל ובנו ר' מאיר, כי הזיווג הוא אכן זיווג מן השמים. ולפי דרך הטבע לא היה כל סיכוי בעולם לגרום לשידוך זה לצאת אל הפועל. סובבה ההשגחה גזירה על הנער שאול להינשא לבת המלך הגוי, ובלבד שיישא אישה יהודיה זו בפזיזות. כעת משקבלו את דין 'הזיווג מן השמים' באמונה, חיו חיים טובים ומאושרים, חיים של אמונה ושמחה שהם מושגחים בידיים הטובות ביותר של בורא העולם. כי אחרי הכל, זהו 'זיווג אמיתי מן השמים'.