נחמת ירושלים – פרשת השבוע ואתחנן

אין נורמה חברתית פסולה ההופכת

לנכונה מכוח עשיית הרוב (להשלים

ציוד, שקר לבן…), שהרי "הסרגל"

מוכיח.

 

 

פרשת ואתחנן

 

"נַחֲמוּ נַחֲמוּ עַמִּי יאמַר אֱלֹקיכֶם. דַּבְּרוּ עַל לֵב יְרוּשָׁלַם וְקִרְאוּ אֵלֶיהָ כִּי מָלְאָה צְבָאָהּ, כִּי נִרְצָה עֲוֹנָהּ, כִּי לָקְחָה מִיַּד ה' כִּפְלַיִם בְּכָל חַטּאתֶיהָ".

 

עוד רואים אנו בעיני רוחנו את הלהבות העולות מבית המקדש הנשרף, וכבר מהדהדת קריאתו של ישעיהו הנביא: "נחמו נחמו עמי יאמר אלוקיכם".

 

חכמינו תיקנו לקרוא בשבע השבועות לאחר התענית שבעה פרקי נבואות נחמה וגאולה, שנאמרו על ידי הנביא ישעיהו.

 

כידוע, אותו נביא שהתרה וזעק באוזני יושבי ירושלים כי דרכם רעה, וביקר בחריפות רבה מאוד את התנהגותם – מראשי השלטון: "שריך סוררים וחברי גנבים כולו אוהב שוחד ורודף שלמונים" (ישעיהו פרק א', כ"ג), ועד עולי הרגלים: "חודשיכם ומועדיכם שנאה נפשי" (ישעיהו פרק א', י"ד), "למה לי רוב זבחיכם" (ישעיהו פרק א', י"א) וכדומה.

 

כי עונשי שמים אינם תוצאה של כעס ורצון נקמה, אלא דרך ללמד את בני האדם כי החטא, העוון והרשע שליליים וחייבים להיפסק. על האדם להשתנות ולעלות על מסלול חיובי ונכון. כאשר קיים סרגל שמימי המאפשר לדעת מהו טוב, ישר ונכון, אין מקום לאמת או יושר וטוב יחסיים. אין נורמה חברתית פסולה ההופכת לנכונה מכוח עשיית הרוב (להשלים ציוד, שקר לבן…), שהרי "הסרגל" מוכיח.

 

ועל כן לאחר שהעונש הנורא – חורבן הארץ ובית המקדש והגלות התקיימו, מעתה יש ללמוד את הלקח ולהשתפר, ומעתה הגיעה עת הנחמה.