כשהחיסרון הופך ליתרון

לרוב, אנשים אוהבים את הדומה
להם, ואין זה מדרך העולם שתהיה
אהבה בין אנשים שונים כל כך, במיוחד
כשמדובר באדם חכם כזה ואילו השני
פשוט ואיטי. אולם כאן, הייתה אהבה
גדולה.

בגן החכמה – פרק 2

מעשה מחכם ותם – הסיפור המלא

הקדמה

רבינו הקדוש אמר על סיפורי המעשיות שלו, שיש בהם סודות ונסתרות, כפי שכתוב בהקדמה לסיפורי מעשיות: "אמר שאלו המעשיות הם חידושים נפלאים ונוראים מאוד מאוד ויש בהם דרכים ונסתרות ועמקות מופלג מאוד, וראויים לדרשם ברבים – לעמוד בבית הכנסת ולספר מעשה מאלו המעשיות, כי הם חידושים גבוהים ונוראים מאוד מאוד. גם מי שליבו שלם ובקי היטב בספרי קודש ובפרט בספרי הזוהר הקדוש וכתבי האריז"ל, יוכל להבין ולדעת קצת מעט רמזים באיזה מעשיות, אם ישים ליבו ודעתו עליהם היטב".

עוד אמר רבינו, שיש בסיפורי המעשיות גם מוסר נפלא מאוד, כפי שנכתב בהמשך דבריו: "גם יש בהם התעוררות מוסר נפלא ועצום מאוד ברוב המקומות, יבינם המשכיל בעצמו. כי רובם ככולם מעוררים וממשיכים את הלב מאוד להשם יתברך, לשוב להשם יתברך באמת לאמתו, לעסוק רק בתורה ועבודה תמיד ולהפוך פניו מהבלי העולם לגמרי, כאשר יראה הרואה בעיני שכלו אם יסתכל בהם באמת".

מכל סיפורי המעשיות שסיפר רבינו, מעשיה זו – מעשה מחכם ותם, היא התואמת את המשך דבריו (למרות שגם בשאר המעשיות ישנו מוסר גדול מאוד, אבל ברור לעין כל, שהנסתר שם רב על הנגלה ואפשר לחוש שלא מדובר במעשיה רגילה אלא בסודי סודות). כאן, המסר גלוי וברור, ואף ללא פירוש כל אחד יוכל להבין ולהרגיש במה דברים אמורים, כי בכל אחד יש את החכם והתם, אותם נכיר בסדרת מאמרים זו.

* * *

מעשה שני בעלי בתים היו בעיר אחת, והיו גדולים בעשירות, והיה להם בתים גדולים, והיו להם שני בנים, לכל אחד בן אחד, ולמדו שניהם בחדר אחד. ואלו השני בנים היו אחד מהם בר הבנה, והאחד היה תם (לא שהיה טיפש, אלא שהיה לו שכל פשוט ונמוך)…

רבינו הקדוש מתחיל לתאר את סיפור חייהם של החכם והתם כבר מילדותם, כדי להראות לנו שמבחינת התנאים החיצוניים – החכם והתם התחילו את חייהם מאותה נקודת מוצא. שניהם היו בנים יחידים להורים עשירים, הם גרו באותה עיר, למדו באותו חיידר וכו’. אולם, רק בדבר אחד הם היו שונים: האחד היה תם – ורבינו מדגיש שלא היה טיפש, אלא היה לו שכל פשוט ונמוך. כלומר, לקח לו זמן עד אשר הבין דבר מסוים, ואפילו שהצליח בסופו של דבר להבין אותו, לא הייתה זו הבנה שלמה. ואילו השני – החכם, היה בר הבנה. כלומר, הבין את הדברים מהר, בהבנה מלאה.

סביר להניח שכל אחד מכם יאמר, שלחכם יש בעצם יתרון עצום על חברו, כי הכוח העיקרי של האדם הוא החכמה. אך בכל זאת, כפי שנראה בהמשך המעשה, התם הוא זה שהצליח בחיים ובגדול! מכיוון שהייתה לו אמונה פשוטה ותמימה, אמונה המביאה את האדם לעשות ישוב הדעת (חשבון נפש) נכון, ולהתפלל על הכל.

זאת התכלית של מעשה זה – ללמד אותנו שההצלחה האמיתית לא תלויה בחכמתו וכישרונותיו של האדם. לא בכוחו וגבורתו ולא בעושרו וכן הלאה. אלא אך ורק באמונה התמימה והפשוטה שלו, שעל ידה הוא יכול לחיות חיים טובים תמיד. בעזרת תיאור מהלך חייהם, הלך חשיבתם של שתי דמויות אלו, ילמד אותנו רבינו הקדוש כיצד ללכת בדרכי התם, להיות תמיד בשמחה ואף להגיע להצלחה של ממש. מצד שני, נלמד איך להתרחק מדרכי החכם. רבינו ידריך כל אחד מאיתנו כיצד יוכל להינצל מכל אבני הנגף שיש בדרכו של האדם ההולך אחר שכלו העצמי, שהוא ההיפך משכל האמונה.

התם – התחזקות מאין כמוה

מעשה זה הינו מהמיוחדים ביותר מתוך המעשיות אותן סיפר רבינו הקדוש, יש בו התחזקות נפלאה, שלא נוכל למצוא כמותה בשום מקום אחר, וכל אדם עם כל חסרונותיו וקשייו – בגשמיות וברוחניות, יראה, שברגע שילך בדרך של הדמות החיובית המתוארת במעשה זה, יצליח ובענק.

כי המציאות היא, שכל מי שחלש באמונה ויש בו חסרונות, חולשות וכו’, הולך שבור ומיואש. בפרט מי שהחיסרון שלו הוא חיסרון בחכמה – ששכלו פשוט ואיטי, ורואה שקשה לו להבין את הדברים, ללמוד אותם וכו’, ועד שהוא מצליח כבר לקלוט משהו זה אחרי הרבה זמן. אדם כזה בודאי מאבד את האמונה בעצמו, הוא מרגיש נחות, לא יוצלח, מתייאש מראש טרם ניגש למשימה, הוא בטוח שהוא כבר לא מסוגל ללמוד שום מקצוע. אולם בקריאת סיפור המעשה עצמו, ובעזרת הפירושים שנציין בסדרת מאמרים זו, נגלה מהי הדרך בעזרתה כל אחד יזכה להצלחה עצומה וגדולה מאוד.

ואלו השני בנים היו אוהבים זה את זה מאוד, אף על פי שהאחד היה חכם והאחד היה תם ומוחו היה נמוך, אף על פי כן אהבו זה את זה מאוד…

רבינו מדגיש שהאהבה שהייתה בין שני הבנים האלה, הייתה אהבה גדולה! למרות ההבדל העצום שהיה ביניהם.

בדרך כלל אנשים אוהבים את הדומה להם, ואין זה מדרך העולם שתהיה אהבה בין אנשים שונים כל כך, קל וחומר כשמדובר באדם חכם כזה ואילו השני פשוט ואיטי. אולם כאן, הייתה אהבה גדולה ביניהם.

ההסבר לכך הוא, שאותו "בר הבנה", בילדותו, למרות שהיה חריף, עדיין לא נכנסה בו מידת הגאווה. הוא לא התנשא על חברו התם, לכן יכלה להיות ביניהם אהבה גדולה. אם כך, זהו דבר נוסף שהחכם והתם היו שווים בו בתחילה – שניהם היו תמימים, טהורים ובעלי מידות טובות. מכאן אנו רואים שלחכם היה שורש טוב, בדיוק כמו שהיה לתם. נקודה זו חשובה מאוד להבנת המסר של המעשה, כי בלעדיה עלול הקורא לחשוב, שלחכם לא הייתה שום אפשרות ללכת בדרך הטובה.

אולם כעת, כשאנו רואים שבתחילת חייו היו לחכם תמימות, ענווה וטוהר, אנו מבינים שבודאי הייתה לו בחירה להמשיך כך. ואדרבה, היה יכול להשתמש בכלים הנפלאים שניתנו לו ולהצליח הרבה יותר מהתם, שנולד עם חסרונות גדולים.

הכלל הוא – שלכל אדם יש בחירה חופשית: שלא להתגאות בחכמתו, כישרונותיו ובהצלחתו. הוא לא יכול לטעון: אני לא אשם שאני כזה חכם ומוצלח, ובעל כורחי יש לי גאווה בגלל ריבוי חכמה, לכן אני לא יכול להיות תמים. אין הדברים כך, אלא הבחירה נמצאת ביד כל אחד לחיות באמונה, להתבונן ולראות שהכל מאת השם. אולם ככל שההצלחה שיש לאדם גדולה יותר, כך הניסיון הזה קשה לו יותר, וכמו שאמרו חז"ל – שניסיון העושר קשה הרבה יותר מניסיון העוני.

מהו ניסיונו של האדם בעולם הזה? התשובה לכך היא – שבעת ההצלחה ניסיונו הוא – האם יתלה את הצלחתו בהשם או ב"כוחי ועוצם ידי". ובעת כישלון ניסיונו הוא – האם יתלה את כישלונו בהשם, או שיאשים את עצמו או מישהו אחר. לכן, לעני יש ניסיון קל יותר, כי בקלות הוא מבין שהעניות היא גזירה מן השמים, מה שאין כן עם העשיר. לעשיר קשה יותר להסכים שהעושר נגזר עליו משמים, הוא נוטה לחשוב ש"כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה".

כך הוא הדבר בכל סוג של הצלחה או שפע שיש לאדם: אדם מוצלח וכישרוני, פיקח, גיבור, חזק וכו’ – נמצא בניסיון של מידת הגאווה – לא להתגאות בתכונותיו המיוחדות, אלא להאמין שהכל מתנת שמים, ולהרבות בתפילה כדי לדעת כיצד יוכל לנצל את הכוחות המיוחדים שהשם נתן לו למטרה שלשמה קיבל אותם, הוא צריך להשתמש בחכמה על מנת להגיע לתמימות עם השם.

בודאי כגודל הניסיון כך גודל השכר, ומי שיזכה לעמוד בניסיון של ההצלחה באמונה, הוא גם יעמוד בהצלחה בכל הירידות והקשיים שהוא יצטרך לעבור בדרכו, והוא זה שיוכל להגיע למעלות גדולות.

(מתוך "בגן החכמה" מאת המחבר)