מסכת חולין פרק ט משנה ב-ג

ט,ב  אלו שעורותיהן כבשרן:  עור האדם, ועור החזיר של יישוב; רבי יוסי אומר, אף עור חזיר של בר.  עור חטורת הגמל הרכה, ועור הראש של עגל הרך, ועור הפרסות, ועור בית הבושת, עור השליל, ועור שתחת האליה, עור האנקה והכוח והלטאה והחומט; רבי יהודה אומר, הלטאה כחולדה.  וכולן שעיבדן, או שהילך בהן כדי עבדה–טהורים, חוץ מעור האדם.  רבי יוחנן בן נורי אומר, שמונה שרצים, יש להן עורות.

 

ט,ג  המפשיט בבהמה ובחיה, בטמאה ובטהורה, בדקה ובגסה–לשטיח–כדי אחיזה; ולחמת, עד שיוציא את כל החזה.  המרגיל–כולו חיבור לטומאה, ליטמא ולטמא.