גבורת הציפור – פרשת השבוע כי תצא

כאשר חשה הציפור באיום על גוזליה
או על הביצים עליהם היא דוגרת, היה
עליה לפרוש כנפיה ולהימלט להציל
עצמה, כפי שהוטבעו בה האינסטינקטים
הטבעיים, אך היא בוחרת אחרת!

פרשת כי תצא

"כִּי יִקָּרֵא קַן צִפּוֹר לְפָנֶיךָ בַּדֶּרֶךְ בְּכָל עֵץ אוֹ עַל הָאָרֶץ אֶפְרחִים אוֹ בֵיצִים וְהָאֵם רבֶצֶת עַל הָאֶפְרחִים אוֹ עַל הַבֵּיצִים, לֹא תִקַּח הָאֵם עַל הַבָּנִים: שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח אֶת הָאֵם וְאֶת הַבָּנִים תִּקַּח לָךְ לְמַעַן יִיטַב לָךְ וְהַאֲרַכְתָּ יָמִים".

מצוות רבות קשורות לעולם החי. גם בפרשתנו מוצאים אנו מצוה מיוחדת הקשורה לחיי העופות.

כאשר אדם פוגש באקראי במקום הפקר קן ובו ביצי צפור-יונה וכו' או גוזלים, והאם רובצת על הגוזלים או על הביצים, מצווה עליו לשלח ולגרש את האם, ורק אחר כך יוכל ליטול את האפרוחים או הביצים.

כידוע, איננו יכולים לומר את סיבת ומטרת כל מצוה ומצוה. זה מכוסה מאיתנו מכבשונו של בורא עולם, אך חכמים מצאו "טעם" (מלשון להטעים, להרגיש) במצוות רבות.

כאן אומר הרב שמשון רפאל הירש זצ"ל רעיון נפלא: כל בעל חיים קיבל מאת הבורא כלים לקיומו, הישרדותו. חלק מבעלי החיים הם טורפים ותוקפניים, האחרים נמלטים בקלות, מסווים עצמם וכו'. העופות כוחם בכנפיהם, יכולתם להתרומם ולברוח מפני טורפים, אויבים. והנה, כאשר חשה הציפור באיום על גוזליה או על הביצים עליהם היא דוגרת, היה עליה לפרוש כנפיה ולהימלט להציל עצמה, כפי שהוטבעו בה האינסטינקטים הטבעיים, והיא "בוחרת" למרות הסכנה להישאר ולסוכך על גוזליה. בכך היא מוסרת עצמה למענם להצלתם.

רגע נעלה זה, אומרת התורה, אל תנצל אותו בציניות ובאדישות למען צרכיך הפרטיים. ברגע זה עליך לעמוד דום, ולהצדיע למסירות הנפש שנגלתה לפניך. "שלח תשלח את האם", ורק אחר כך תוכל לקחת את הגוזלים.