אין סתם יהודי קטן

לפני שלושים שנה, היה סטודנט אחד
שהסתובב עם ג’ינס בלוי ותלתליו החומים
הגיעו עד לכתפיו. היום הוא אחד מצדיקי
הדור שמקרב רבבות בעולם!

רבי נתן מברסלב זצ"ל, כותב שראש השנה הוא בחינת התגלות ההתפארות ובסוכות הוא בחינת אהבה, בחינת חסד, כי אז השם יתברך מגלה רצונו לכל אחד ואחד בישראל ומחלק להם מתנות. ועיקר המתנות הוא בחינת ד’ מינים, כי אתרוג הוא פרי עץ הדר, ההתפארות, והוא בידיים של ישראל בלבד, לגלות שהקב"ה מתפאר רק בנו, (ליקו"ה או"ח, הל’ ד’ מינים ה"ב, אות ג) עד כאן יסודו בקיצור נמרץ.

לכאורה קשה הדבר, הרי אם הקב"ה מחלק לנו מתנות, תפארת כנגד התפארות, אז מהי הערבה שאין בה טעם ואין בה ריח ונמשלה לפושעי ישראל, האם זוהי התפארות? מתרץ המדרש ואומר: "בני אדם שאין בהם לא תורה ולא מעשים טובים, ומה הקב"ה עושה להם? לאבדן, אי אפשר, אלא אמר הקב"ה יוקשרו כולם אגודה אחת והן מכפרין אלו על אלו" (ויקרא רבה ל, יב). זהו חידוש גדול: לא רק שהצדיקים והבינוניים מכפרים על הרשעים, הרשעים מכפרים על הצדיקים והבינוניים. נמצא שסוד ארבעת המינים וסוד קירוב רחוקים – חד הם.

בעניין הערבה כותב רבי נתן זצ"ל (ליקו"ה, שם, אות ד), שהערבה, המרמזת לפושעי ישראל, היא בחינת הטוב הכבוש בין הגויים, עד כאן יסודו. בלי הידיעה החיונית הזאת, אהבת הרחוקים בישראל וקירובם לתורה הן משימות בלתי-אפשריות. כיצד? האיש הכשר בישראל יביט לעבר יהודי רחוק, שהוא בגדר תינוק שנשבה בין הגויים – בחינת הטוב הכבוש בין הגויים – ומה ימצא? במקרים רבים התינוק שנשבה דומה לגוי מצוי: מוקף פאת ראש, גלוי ראש, שיער מגודל עם עגיל באוזן, מחלל שבת בפרהסיא ולכוד בעובי הקליפות. אותו איש כשר ישאל את עצמו – הרי מה יש לאהוב באדם כזה? מה יש לי משותף אתו? איך אפשר לדבר בכלל עם אדם כזה?

צריך לזכור, שמי שהניח את היסודות לששת סדרי המשנה היה רבי עקיבא, ובעודו רחוק מתורה ומצוות אמר (פסחים מט, ע"ב): "מי ייתן לי תלמיד חכם ואנשכנו כחמור". סביר להניח אפוא, שאם רחל הצדיקה, בתו של כלבא שבוע, לא הייתה רואה את הנקודה הטובה שברבי עקיבא, ולא הייתה מתחתנת אתו ומקרבת אותו לתורה, אז לא היו לא משנה ולא גמרא בישראל! ורק המחשבה על כך מעוררת בהלה…

נמצא, שכל יהודי רחוק הינו רבי עקיבא בפוטנציה. מי שמחזר ומחפש אחר הנקודה הטובה שבכל אחד, ההתפארות שהקב"ה מתפאר באותו יהודי שנשבה בין הגויים, מגלה רצון השם יתברך ומוריד שפע רב. זהו כוחו של צדיק הדור, הרואה ויודע את ההתפארות שהקב"ה מתפאר בכל אחד, שהוא המוריד שפע לעולם וגורם טוב לכל הבריאה. ראינו איך רבי יוחנן, צדיק הדור ואבי התלמוד הירושלמי, קירב את ריש לקיש, שהיה ראש השודדים, והפכו לגיסו ולגדול תלמידיו (ב"מ פד, ע"א), כי הכיר את נקודתו הטובה ואמר: "חילך לאורייתא!".

יתכן וזו הסיבה שכותב בעל ה"אור הישר" זצ"ל (עמוד התורה, פרק ה): "דאין שיעור וערך לגודל שכר האדם המזכה נפשות ומקרבן לעבודתו יתברך", ויסודו בהררי קודש (זהר תרומה קכט, ע"א, מאן איהו דבורא נפשות ומקרבן, עיין שם), ומסיק שקירוב רחוקים הוא מצוה יותר גדולה מצדקה עם עניים.

חזרה לשאלת הערבה. אולי תרצו להקשות עוד ולומר – הרי עדיין קשה עניין שיתוף הערבה בארבעת המינים כמו עניין קירוב רחוקים ופושעים, שהזהירו חז"ל לבל נשתתף עם עמי הארץ בשום עניין שבעולם (ראה זהר בשלח מט, א-ב, עובדא דרבי חיא ורבי יוסי). בעזרת השם, התירוץ לכך הוא פשוט: האיסור אינו חל על דבר מצוה, כגון פיקוח נפש, שאין פיקוח נפש כמו קירוב רחוקים, וכפי שנרמז בהלכה (שו"ע או"ח סי’ תרנא, סע’ יב): "ד’ מינים הללו מעכבין זה את זה שאם חסר לו אחד מהם לא יברך על השאר", שישראל מצווים ב"בל תגרע", ואפילו אתרוג בשווי אלפי דולרים הינו חסר תועלת ללא שני בדי ערבה בשווי מחצית השקל. אדרבה, בדבר מצוה חייבים לשתף את הרשע, לגלות את נקודתו הטובה, ולכלול אותו בכלל ישראל. קירובו הוא בחינת הוצאת הטוב הכבוש תחת הגויים, פעולה שפירושה העלאת ניצוצות שבקדושה שנלכדה בין הקליפות, שזה תיקון ותכלית הבריאה.

זוהי בחינת כי טוב שנאמר בסיומו של כל אחד מששת שלבי הבריאה: כי הינו לשון מיעוט, כגון "אם כי" או "אפס כי", הטוב וההתפארות בפרטיות, אך חסר. והנה, בפעם השביעית נאמר והנה טוב מאד, במקום כי הממעט, בא מאד המרבה, הבא ללמד שערך הפרט לאמיתו מתגלה רק עם השתייכותו לכלל.

כשם שאי אפשר להבין את גודל מעלת הגשמים אם לא מתבוננים בכל מחזור המים, ויחסי הגומלין בין שמים לעננים, בין עננים להתאדות העולה מן האדמה, בין האדמה למים התת-קרקעיים, וכן שיתוף כל החי, הצומח, והדומם במעגל החיים, פלא הבריאה – כך אי אפשר לראות את מלוא שבח הצדיק האמיתי, אם לא היו לו אלפי נשמות רחוקים ונידחים שתיקן וקירב. שבח הפרט מתגלה במלואו רק כשהוא חלק מן הכלל, כדוגמת הבורג הבודד על שולחנו של מכונאי – איש לא שם לב אליו. אבל, אם אותו בורג משתחרר מכנפו של מטוס בעת טיסה, דהיינו הפרט מתנתק מן הכלל, עלול להיות אסון ממש וכל הכלל ניזוק.

ועוד, שש פעמים כי טוב שכתוב בפרשת בראשית מהווים רמז לששת אלפים שנות העולם בטרם תיקון, בחינת טוב המוגבל, אך בפעם השביעית, והנה טוב מאוד, מרמז לאלף השביעי, טוב ללא הגבלה, בחינת יום שכולו טוב, שכולו שבת, דהיינו התיקון השלם.

והנה, כלל הבריאה, וכן כלל ישראל, שניהם שלמות מעשה ידיו של אומן האומנים יתברך שמו, ש"והנה טוב מאד" שכתוב בסיום מעשה בראשית הם גימטרייא קכ"ח, בדיוק כמניין "ה’ א-להינו", הבורא ברוך הוא וברוך שמו.

לאור כל הנ"ל, כשתראו איזה יהודי רחוק הנראה לכם עם הארץ ולא חשוב, אל תזלזלו בו. לפני שלושים שנה, היה סטודנט אחד שהסתובב עם ג’ינס בלוי ותלתליו החומים הגיעו עד לכתפיו. היום הוא אחד מצדיקי הדור שמקרב רבבות בעולם – שמו הרב שלום ארוש שליט"א. לכן, תנו חיוך לחיילצ’יק שיושב לידכם באוטובוס – אין סתם יהודי קטן. הוא בהחלט יכול להיות רבי עקיבא בפוטנציה.

חג שמח!

* * *
הנכם מוזמנים לבקר באתרו של הרב לייזר ברוידא, "לייזר בימס", ב- www.lazerbrody.net