מסכת ערכין פרק ו משנה ה-פרק ז משנה א

ו,ה  אחד המקדיש נכסיו, ואחד המעריך לעצמו–אין לו לא בכסות אשתו, ולא בכסות בניו, ולא בצבע שצבען לשמן, ולא בסנדלים חדשים שלקחן לשמן.  אף על פי שאמרו עבדים נמכרים בכסותן לשבח–שאם תילקח לו כסות בשלושים דינר, משביח הוא במנה; וכן פרה–אם ממתינין אותה לאטליס, משבחת היא; וכן מרגלית–אם מעלין אותה לכרך, משבחת היא:  אין להקדש, אלא מקומו ושעתו.

 

 

ז,א  אין מקדישין לפני היובל, פחות משתי שנים; ולא גואלין לאחר היובל, פחות משנה.  אין מחשבין חודשים להקדש, אבל הקדש מחשב חודשים.  המקדיש את שדהו בשעת היובל, נותן בית זרע חומר שעורים בחמישים שקל כסף.  היו שם נקעים עמוקים עשרה טפחים, או סלעים גבוהים עשרה טפחים–אין נמדדין עימה; פחות מכן, נמדדין עימה.  הקדישה שתיים או שלוש שנים לפני היובל, נותן סלע ופונדיון לשנה.  אם אמר הריני נותן דבר שנה בשנה–אין שומעין לו, אלא נותן כולם כאחד.