המנכ”ל המוצלח

לפי כללי העולם המטיפים לפרסום
עצמי, יצירת תדמית חשובה,
כשסטייה מן האמת היא ‘רק’ תכסיס
עסקי מקובל – הן חלק מהדרישות
להיות "המנכ"ל המוצלח"… האמנם?

תארו לכם את הסיטואציה הבאה: מנכ"ל חברת בזק בא לחתום על חוזה ממשלתי בשווי מאות מיליונים של שקלים. בשורת החוזה שכתוב, "חתימת מנכ"ל בזק" הוא כותב: "עבד למועצת מנהלים אנכי".

מוזר, לא?

והנה, אליעזר מציג את עצמו ללבן ולבתואל ואומר: "עבד אברהם אנכי" (בראשית כד, לד). לכאורה, פסוק תמים זה פשוט לחלוטין, שכל גדולי המפרשים מדלגים עליו. בעזרת השם, נגלה שטמון כאן מסר אדיר, אחד המפתחות העיקריים לעבודת השם באמת. אך כדי לעמוד על חשיבותו, צריך להקדים ולהתבונן באישיות העבד אליעזר.

מאמר המדרש, "כנען זה אליעזר" (ב"ר נט, ט), הוא חידה סתומה. ישנם הגורסים שאליעזר הוא כנען ממש, והיה עבד לכוש אחיו, שהוריש אותו לנמרוד בנו (פ’ מהרז"ו , שם). דעות אחרות אומרות שהיה בנו או נכדו של כנען. יש מי שאומר שעוג מלך הבשן הוא אליעזר (סופרים פכ"א, ה"ט). בכל אופן, אין חולקים על המסורה האומרת שנמרוד נתן את אליעזר לאברהם אבינו ע"ה כמתנה, על מנת לפייס אותו עם צאתו בשלום מכבשן האש (פרקי דר"א, פרק טז). מגלגלים זכות בידי זכאי, ובכן, אם הקב"ה החליט שאליעזר ראוי להיות העבד הראשי של אברהם הצדיק ע"ה ולא עבד לנמרוד הרשע – צריך להתבונן מדוע.

התורה הקדושה מתארת את אליעזר בתיאור הבא: "זקן ביתו המושל בכל אשר לו" (בראשית כד,ב). התיבה לו היא דו-משמעותית, על פי פשוטו, לו מתייחסת לאברהם אבינו ע"ה, שאליעזר מושל על כל נכסי אדונו. המדרש אמנם סובר שהמילה לו מתייחסת לאליעזר עצמו, וקשה הדבר. הרי אין לעבד כנעני נכסים, וכל מה שהוא רוכש נעשה רכוש אדונו. אם כן, מהו הדבר שבכל זאת נשאר רכושו הבלעדי של העבד? הוי אומר יצרו. כך מתרץ המדרש, שאליעזר היה מושל על יצרו כמו אדונו (ב"ר נט, ח).

בעל ה"כלי יקר" זצ"ל (בראשית כד,ב, ד"ה המושל) מרחיב את היריעה, ומסביר שאליעזר היה נאמן ביתו של אברהם אבינו ע"ה, משום שלא נכנע לחמדת ממון ולא שלח ידו במאומה שלא שלו. ניקיון כפיו הוא מעלה מהוללת בהתחשב בגודל הפיתוי ועוצם העשירות בבית אדונו. אליעזר נקרא גם משכיל (ילקוט משלי, יז), על בחירתו להשתעבד לאברהם אבינו דווקא, ולא לאדון אחר. חז"ל הוסיפו בשבחו, שניסים רבים נעשו לו, שהשכיל ללמוד מאדונו ורבו. ידוע מאמר רש"י זצ"ל (בראשית כד, מב, ד"ה ואבא), שיפה שיחתן של עבדי אבות לפני המקום מתורתן של בנים, שהרי פרשה של אליעזר כפולה בתורה והרבה גופי תורה לא נתנו אלא ברמיזה, עד כאן לשונו.

ברור שמידותיו המתוקנות של אליעזר ראויות לשבח. העובדה שהעבד הכנעני התעלה עד מאוד תחת מרותו של אדונו ענק העולם, ניחא. אבל פרשה כה מורחבת, שהתורה הקדושה מתארת את שליחותו של אליעזר במידה כפולה ומכופלת מכל הכתוב לגבי הלכות שבת? מהו היסוד הטמון כאן?

"ויאמר עבד אברהם אנכי". אילו אליעזר היה מתחנך לפי כללי העולם הנכרי, המטיפים לפרסום עצמי, יצירת תדמית, והבלטת החשיבות, כאשר סטייה מן האמת אינה נחשבת עבירה אלא תכסיס עסקי מקובל, היה מגיע לבית בתואל עם גישה לגמרי אחרת ומנסה להרשים ולהתבלט ככל שניתן. אליעזר, כאיש עסקים מודרני בוגר האוניברסיטה ובעל תואר שני במינהל, היה מושיט כרטיס ביקור מוזהב ללבן ולבתואל, ומציג את עצמו כמר אליעזר כנעני, לשעבר ראש לשכת נמרוד מלך בבל, וכעת המנהל הכללי של תשלובת אברהם העברי בע"מ, החברה המובילה במזרח התיכון בענפי החקלאות, המלונאות והשקעות.

אך לא! אליעזר כלל לא התפאר. אדרבה, הוא הציג את עצמו מבלי להזכיר את שמו. עבד אברהם אנכי – הוא תלה את כל מהותו, זהותו ואת כל חשיבותו בדבר השתייכותו לאדונו ורבו, וזולת עובדה זו לא הוסיף מאומה. בעזרת השם, זוהי הסיבה שפרשת אליעזר כפולה אף מהלכות שבת, שממנה לומדים מהי הכנעה לאמיתה, ומהו נקרא ביטול – שהוא המפתח לעבודת השם.

מכיוון שאליעזר הוא סמל לאותו מורא-רב המביא לידי מורא שמים, אין חסכון במילים אודות מעשיו. כל השואף להיות תלמיד אמיתי יכול ללמוד מדוגמת העבד האמיתי, מפני שקיים היקש גמור בין עבד לתלמיד: כל מלאכות שעבד עושה לרבו תלמיד עושה לרבו (שו"ע יו"ד סי’ רמ"ב, סע’ יט). כשם שמלמדים לעבד המלך נימוסי מלכות, כיצד להגיש ארוחה ולשמש את שולחן המלך וכדומה, הרב מלמד את התלמיד כיצד לשמש את אבינו מלכנו ברוך הוא. אפשר לומר בעזרת השם, שזו כוונת הרמ"א זצ"ל, שפוסק: "ובימים אלה עיקר הרבנות אינו תלוי במי שלמדו הפלפול וחילוקים שנוהגים בהם, בזמן הזה רק במי שלמדו פסק הלכה והעיון והעמידו על האמת והיושר" (שם, סע’ ל). בלי ליישר את הליכות התלמיד, אי אפשר ללמדו תורה ויראת שמים. אליעזר ינק את הכל מרבו, התיישר וקידש שם שמים בכל מה שעשה. אליעזר הכניע את עצמו לחלוטין, וכפועל יוצא הגיע אל האמת ואל היושר, והתעלה מנקודת בחירתו השפלה כארור כנען, לתלמיד המובהק שדולה ומשקה מתורת רבו.

רבינו יונה זצ"ל, מתאר את המדרגה העליונה בהכנעה וכותב: "ולא יחזיק טובה לעצמו, כי יקטן הכל בעיניו כנגד מה שהוא חייב…ולא יחמוד כבוד על מעשיו הנכבדים, ולא יבקש תפארת אדם על פעליו המפוארים" (שערי תשובה, שער ראשון, אות כד). הגדרה זו תואמת להפליא את התנהגותו של אליעזר. ייתכן לומר שבזכות הכנעתו המופלגת, הן בפני הקב"ה והן בפני רבו, זכה להיות אחד מן התשעה שנכנסו בחייהם לגן עדן (דרך ארץ זוטא, סוף פרק א). המסקנה המתבקשת ברורה – בעל מידת ההכנעה חי בשני עולמות.

* * *
הנכם מוזמנים לבקר באתרו של הרב לייזר ברוידא, "לייזר בימס", ב- www.lazerbrody.net