יהודים פשוטים משוחחים על חייהם, 5

אנשים מסתכלים על מנקה רחובות בתור
דבר נמוך יותר מעבודות אחרות. ‘למה אתה
צריך את זה?’ אמרו לי. אבל לא התרגשתי,
זה לא משנה מה הם חושבים. אני עושה
מה שטוב לריבונו של עולם, לי ולמשפחתי".
 

"תזכרו רק דבר אחד – הדבר הכי גדול בעולם, זה לעשות טובה למישהו אחר…"

אם יש מי אשר העלה על נס את עניין היהודים הפשוטים בדורנו, זה רבי שלמה קרליבך זצ"ל, בעיקר דרך הסיפורים המופלאים שלו, השזורים במנגינות רגשיות ומרטיטות, על הדמויות המסתוריות אותן פגש במהלך חייו.

אחד מן הסיפורים המופלאים הללו הוא הסיפור אודות הגיבן הקדוש (מופיע בסוף המאמר), שבכל פעם שאני שומע אותו עולות דמעות בעיניי. איני יודע אם בגלל קולו המרטיט של רבי שלמה, שמא בגלל דמותו הנשגבת של הגיבן הקדוש, או בגלל הקריאה הנוראה שמזדעקת לאורך כל הסיפור (משמאל, הרב שלמה קרליבך זצ"ל).

בראשית הסיפור מספר קרליבך על הפגישה הכמעט אקראית שלו עם מנקה הרחובות, אותו פגש בסמוך למלון ‘השלום’ בתל אביב, ליד נהר הירקון. "אני רואה אדם, הפנים שלו הם יפים מאוד, מהודרים, רואים עליו שהוא אדם אציל, הגוף שלו לגמרי נשבר. הוא גיבן מארבע רוחות, כל העצמות שלו שבורות, זה פחד כמעט להסתכל עליו, אבל כשרואים את הפנים שלו, שכינה עליו…"

בהמשך הסיפור פותח איתו קרליבך בדברים ומגלה שהוא יליד העיר הפולנית פיסאצנא. קרליבך, כפי שהוא מספר, לא יודע מה לעשות עם עצמו, ושואל אותו האם הוא הכיר את רבינו הקדוש, רבי קלונימוס קלמן מפיסאצנא. להפתעתו, הוא מגלה שהזקן לא רק הכיר אותו, אלא גם למד אצלו במשך חמש שנים. אבל קרליבך לא עוזב אותו עד שהוא אומר לו ‘תורה’ מרבי קלונימוס קלמן.

מנקה הרחובות, כמו "חסיד אמיתי, הוא לא מוסר תורות כשהוא מנקה את הרחוב. הוא הלך ונטל ידיים. שם קצת מים על הפנים שלו והתחיל לספר לי… ‘דע לך, דע לך, שעד שיבוא המשיח לא יהיה שבת קודש כמו אצל רבינו הקדוש". המנקה הגיבן מפליג בתיאור השולחן הקדוש שהיה עורך רבי קלונימוס קלמן, אך מגיע לעיקר הדברים: "בין הדגים למרק בין המרק לעוף, רבינו הקדוש אמר תורה על הפרשה, בכל פעם אחרי שגמר את התורה ככה היה אומר. ואני אגיד לכם את זה כמו הלשון של המנקה רחובות", אומר קרליבך, "’קינדערלאך, טייערע קינדערלאך, טייערע זיסע קינדערלאך, גידיינגקטשע, גידיינקטשע. די גרעסטע זאך אין די וועלט איז איימעצען א טובה טיהען’ – ילדים חמודים, ילדים מתוקים, תזכרו רק דבר אחד – הדבר הכי גדול בעולם, זה לעשות טובה למישהו אחר…"

קרליבך עוד ממשיך שעה ארוכה במוסר ההשכל מן הסיפור ומאחריתו הנוראה. אני, בחודש אלול תשס"ח, ראיתי את הגיבן הקדוש של דורנו. הוא אמנם לא גיבן, ואף לא זכה לשמוע ‘תורה’ מרבי קלונימוס קלמן, אך קדושה יש בו לרוב. שמו הוא ברק צ’ומה. אולי לא שם שהייתם נותנים לאיש קדוש שכזה, ותפקידו הוא מנקה הרחובות של ירושלים, עיר הקודש.

ברק צ’ומה וליפא שמעלצר מנקים את רחובות ירושלים, עיר הקודש

לחשוב קדימה, על העתיד

אנחנו פוגשים את ברק בשעת בוקר מקודמת, בסמוך לשיכון הרבנים בירושלים. מכיוון שאנחנו מעט מאחרים להגיע בזמן בו קבענו עמו, הוא בקושי ניאות לדבר עמנו, לא חס וחלילה מכעס, אלא בגלל שבענוותנותו הוא לא רואה סיבה להופיע בעיתון. הוא הרי יהודי פשוט. מה גם שבגלל איחורנו, הוא הפסיד את הפסקת ארוחת הבוקר שלו, אותה הוא מנצל מדי יום כדי ‘לחטוף’ לימוד של חצי שעה. סוף דבר, נענה ברק ומתיישב עמנו למספר דקות.

מדי בוקר הוא מתחיל את היום בחמש בבוקר, מתפלל שחרית ורץ במהירות ל’נפה’ – כינויה של תחנת עובדי הניקיון. "מגיעים לנפה בשש בבוקר וחותמים כרטיס, ואז כל אחד מאיתנו יוצא לעבודה באזור שלו. אני בתפקיד הזה בסך הכל ארבעה חודשים ולפני כן עבדתי בפיצרייה באזור רחוב שמואל הנביא. עזבתי את העבודה בפיצרייה בגלל שהתחתנתי והתחלתי לחשוב על העתיד. שם בפיצרייה אמנם הרווחתי יותר כסף, אבל זה היה דורש ממני להישאר שם בכל ערב עד שעה מאוחרת, מה שלא היה אפשרי מבחינתי לאחר החתונה. מה גם שכעת אני צריך לחשוב קדימה, על העתיד, לדאוג שיהיה לי מקום עבודה מסודר וקבוע. ובפיצה – לך תדע מה יהיה עם זה.

"השאיפה היא להתקדם בסופו של דבר מניקיון הרחובות, ולהיות נהג משאית. בגלל שאני עובד חדש יחסית, ההתקדמות היא איטית וייקח עוד זמן עד שאני יקודם, אבל בעזרת ה’ בסוף זה יקרה, ובסופו של דבר אני אעבור את ההיררכיה הזו ואולי אפילו אהיה מפקח. העבודה הזו היא גם מסודרת יותר, מבחינת פנסיה והטבות שיש לעובדי עירייה, ובאופן כללי מסודרת יותר מן העבודה בפיצרייה. עכשיו אמנם זה יותר קשה ואני גם מרוויח פחות כסף ממה שהרווחתי בפיצרייה, אבל אני יודע שאני אתקדם בסופו של דבר, וגם העובדה שאני מסיים את העבודה בדרך כלל באחת – בימים עמוסים יותר, כמו ימי חמישי וראשון, כשיש צורך לנקות לקראת ואחרי שבת, אני מסיים בשעה שלוש אחרי הצהריים – גרמה לי לבחור בעבודה הזאת".

מכיוון שברק התחיל רק לפני מספר חודשים בעבודתו הוא נחשב עדיין עובד חדש ואין לו עדיין אזור מסוים לו הוא אחראי, ובכל פעם הוא נשלח לאזור אחר. "היום, לדוגמה, נשלחתי לנקות באזור הזה. כל האזור של התחנה המרכזית, מבניין רשות השידור עד הרמזורים של ירמיהו, כל המבואות והרחובות. אני הולך עם עגלה ודלי ומנקה את הרחובות". כשהוא נמצא באזור זה ורואה שהגיעה שעת ארוחת הבוקר ויש לו זמן, הוא פוסע לתחנה המרכזית הסמוכה, ויושב ללמוד. "כל פעם ספר אחר, אבל אני מקפיד ללמוד לפחות חצי שעה, ורק אז אני חוזר לעבודה".

את עגלת הניקיון והמטאטא בעל שערות הברזל משאיר ברק עם סיום עבודתו בפינה מוסתרת אותה הוא מוצא. "אני קושר אותה לעמוד חשמל או לגדר כלשהי מאחורי בניין, כדי שלמחרת יהיה לי קל יותר להגיע למקום העבודה. מנהלי העבודה שלנו מקלים עלינו ומאפשרים לנו שלא להחזיר את העגלה בכל יום לנפה, אלא לקחת אותה ממקום שנוח לנו. אחרי הכל קשה לעלות ב-12 בצהריים את כל רחוב בר אילן עם עגלה ומטאטא. אבל בכל זאת אנחנו צריכים לקשור את העגלות, כי במידה ולא נעשה זאת יגנבו לנו אותן. כבר אירעו מקרים רבים בהם נגנבו עגלות ניקיון. אין לי מושג מה יש לאנשים לעשות עם עגלות כאלו, אבל הדרך הבטוחה לשמור עליהן היא רק לקשור אותן באמצעות מנעול".

לנקות פלטרין של מלך

בשבוע הראשון היה לו קשה מאוד. ההסתגלות הייתה קשה, כמעט בלתי אפשרית. החברים ששמעו על העבודה החדשה שקיבל, עיקמו את האף ואמרו לו ללכת מהר ולחפש ‘עבודה יותר נורמאלית’. אבל הוא לא התייאש. "גם הקושי הפיזי עמד בדרכי, אבל לא רק הוא. גם ההסתגלות לרעיון שאני עובד בעבודה זו לקח לי זמן. ברוך ה’, בגלל שבדרך כלל המקומות שאני מקבל הם מקומות חרדיים, ההסתגלות עברה בקלות יותר. אנשים פוגשים אותך ומחייכים אליך, אומרים לך תודה רבה, ויש כאלו שגם מדברים איתי על הזכות הגדולה שקיימת בניקיון של רחובות ירושלים, שהיא בעצם פלטרין של מלך. כשאתה שומע דבר כזה מהיהודי, אתה מיד מרגיש הרבה יותר חזק. בהסתכלות לאחור, זה בעצם מה שעזר לי בימים הקשים של תחילת העבודה. אחרת, אני די בטוח שהייתי נשבר".

דווקא מאשתו זכה ברק להכי הרבה חיזוקים. "היא מרוצה שאני נמצא בבית יותר, ובסך הכל שמחה שאני עובד ומתפרנס ולא נזקק לחסדים של אף אחד. רק מחברים קיבלתי קצת ביקורות שליליות. בינינו, אנשים מסתכלים על מנקה רחובות בתור דבר נמוך יותר מעבודות אחרות. ‘למה אתה צריך את זה?’ הם אמרו לי, ‘לך תמצא לך משהו אחר’. אבל לא התרגשתי ולאט לאט הייתי יותר חזק עם עצמי, והחלטתי שלא משנה מה חושבים האנשים ברחוב, אני עושה מה שטוב לריבונו של עולם, לי ולמשפחתי".

הכלל הוא, אומר לנו ברק, שאם אתה שורד את שלושת החודשים הראשונים אתה תמשיך. וברק שרד את ארבעת החודשים הראשונים והוא מתכוון להמשיך במלוא המרץ. בזמן העבודה הוא לא שומע מוסיקה, אלא עסוק בעיקר בעבודה. "אבל אתה יודע", הוא אומר, "פה ושם צצות מחשבות כמו לכל בנאדם, על המשכנתא, על המשפחה, דברים שכל אחד חושב".

הדבר הראשון שעושה ברק כשהוא מגיע לרחוב אותו הוא צריך להתחיל לנקות, הוא לראות שהוא לא מלוכלך יותר מדי. "בשביל העבודה הזו אתה צריך כוחות נפשיים הרבה יותר מכוחות פיזיים. רק כשאתה מרגיש שאתה באמת עושה משהו גדול, ולא עובד סתם, אתה יכול לשרוד בעבודה הזאת. לפעמים אני מגיע לעבודה ושואל את עצמי, בשביל מה אתה עובד? אתה מנקה את הרחוב עד שהוא נקי לגמרי, מבריק, ויום לאחר מכן אתה מגיע והוא נראה כאילו לא ניקו אותו שבוע. ישנם אזורים שאני מגיע אליהם בבוקר ואני מקבל ייאוש. לפעמים אני עומד רבע שעה, מעשן סיגריה ונרגע ורק אז מתחיל את העבודה, כי בשנייה הראשונה אתה אומר לעצמך, אין סיכוי, אני לא אגמור את זה בחיים, כל כך הרבה עבודה, זה בלתי אפשרי. אבל אז אתה מסתכל עוד רגע ומתחיל לעבוד, ויש סייעתא דשמיא, והכל הולך יותר במהירות".

בוקר אחד הגיע ברק לעבודה, החל לנקות ואז נפל לייאוש, ייאוש עמוק. הוא התחיל לחשוב על כל עניין עזיבת הפיצרייה והאם הוא עשה בשכל כשעזב אותה. "אז נכון שבכל דבר יש יתרון וחיסרון, אבל פתאום ראיתי רק את החסרונות של העבודה הזו, רק את חצי הכוס הריקה. הרגשתי שאני מתפרק מבפנים ושכבר אין לי יכולת יותר להמשיך בעבודה הזו. ואז, עבר לידי בחור צדיק, חייך אלי ואמר, ‘תודה רבה שאתה מנקה’. ראשית כל, הוא העלה לי חיוך על הפנים, אבל הוא חיזק אותי מאוד. אני יודע שבגללו המשכתי בעבודה הזו. אמרתי לו תודה רבה ויום טוב, והרגשתי שזו הייתה השגחה פרטית מלמעלה, שאותו בחור נשלח אלי כדי שייתן לי מרץ לעבודה, שיעודד אותי. חצי דקה לפני זה הייתי בטוח שאני מפסיק עם העבודה הזו, ואז אתה פתאום שוכח בכלל שחשבת על הזה, וממשיך לנקות את רחובות ירושלים, בשמחה".

איך מסיים קרליבך את אותו סיפור מופלא? "מי יודע איזו זכות קדושה הוא מביא לעולם בכל יום כשהוא מנקה את הרחובות. אתם שומעים כולכם? כשיבוא המשיח, תחיית המתים, הגיבן הקדוש, מנקה הרחובות יחזור לעולם הזה, והוא ינקה את כל הרחובות, מירושלים עד סוף העולם. ואתם יודעים איך הוא ינקה אותם? הוא יעמוד על ראש הגבעה, והוא ילמד את כל העולם כולו:

"קינדערלאך, טייערע קינדערלאך, טייערע זיסע קינדערלאך, גידיינגקטשע, גידיינקטשע. די גרעסטע זאך אין די וועלט איז איימעצען א טובה טיהען’. ילדים חמודים, ילדים מתוקים, תזכרו רק דבר אחד – הדבר הכי גדול בעלם, זה לעשות טובה למישהו אחר…"

מנקה את רחובות פלטרין  של מלך…

הרב שלמה קרליבך זצ"ל מספר על הגיבן הקדוש