הדרך שלך בחיים

בניגוד לדתות אחרות, איננו מנסים
להפוך שום אדם או אומה ולהיות כמונו,
איננו מגיירים ואיננו מיסיונרים. אדרבה,
מיסיונריות היא הדבר הטיפשי ביותר
שיכול להיות.

ערך ועיבד: הרב אליעזר רפאל ברוידא

הדרך שלך בחיים – פרק 1

כל אדם הוא בריה מיוחדת במינה. לאף אדם אין תחליף, משום שגלומים בו אוצרות רבים – יכולות וכישרונות המאפשרים לו למלא את משימתו המיוחדת בעולם הזה, כך ששום אדם אחר בעולם אינו יכול למלא. למשל, השם מוביל כל אדם בשביל ודרך המיוחדים רק לו, ממש כמו בגד שחייט תפר במדויק ועל פי מידותיו של המזמין, וכל זאת כדי לסייע לנשמת האדם, שירדה לעולם הזה, בתיקונה, להתפתחותו של האדם ולרכישת הכלים הרוחניים להם הוא זקוק כגון, מומחיות ומיומנות בדברים המיוחדים רק לו, כישרונות וכיוצ"ב, כדי שיבצע ביעילות את שליחותו. ברגע שאדם מודע לנקודה זו, הדרך למצוא את דרכו בחיים נעשית קלה יותר.

דוגמא צבאית, לצורך העניין, תמחיש את הנושא. לכל חייל ישנו מסלול אימונים המתואם במיוחד בשבילו, בכדי לאפשר לו לבצע את משימותיו בהמשך דרכו הצבאית. הטייס, למשל, יודע שאינו יכול להסתפק רק בלדעת להטיס מטוס. כדי להיות טייס טוב, עליו לבצע עוד מספר דברים: הוא צריך כושר גופני טוב, ללמוד על כל הקשור בניווט, אווירודינמיקה, מטאורולוגיה, שימוש בנשק ובתחמושת המותקנים במטוס, ומן הסתם לדעת גם לצנוח. אלה הם חלק מהדברים אותם הוא צריך ללמוד. טייס ‘מתחיל’ אינו מתלונן כאשר הוא צריך להתמודד בעצמו, ולבד, במשך שבעה ימים במדבר, מכיוון שהוא יודע שאימוני הישרדות יכולים להציל את חייו בעתיד. הוא לא עצוב או מדוכא כאשר הוא צריך לנווט את דרכו על הקרקע, הוא לא אומר: "רגע אחד, אני טייס, מה לי ולכל תרגולי השטח האלה?" הוא יודע שכל מה שהוא עובר מותאם בדיוק למסלול אותו הוא צריך, כשהכל כמובן רק לתועלתו.

על אותו משקל, השם "תופר" מסלול חיים מיוחד לכל אחד מאיתנו, מעמיד אותנו בניסיונות המיוחדים לנו כדי שנבצע את תפקידנו. כל ניסיון, סבל, צער, חוויה קשה – הם עוד אבן דרך מחזקת ומסייעת לנו לצעוד ולכבוש את המטרה בהצלחה. ואם כך, ברור שאין שום מקום לתלונות או שאלות כמו, "למה השם עושה לי את זה?". הידיעה שכל דבר בחיינו הוא חלק מאותה ‘חליפה’ שנתפרה עבורנו בדיוק רב, כלומר המסלול בו כל אחד מאיתנו צועד, תופסת את מקומם של העצבות והייאוש. להרגשות כאלה אין מקום אצלנו. לעולם לא נלך לאיבוד. תמיד נמצא את הדרך. יש לנו כיוון והדרכה בחיים. כשיודעים זאת, אנו נעשים יעילים וטובים יותר בכל מה שמוטל עלינו לעשות.

התורה מלמדת אותנו על אברהם אבינו, המונותיאיסט הראשון, שנקרא "ראש העולם" או הקברניט של העולם. וכפי שהראש הוא מרכז השליטה והחלק הכי חשוב בגוף האדם, כך אברהם אבינו – הראש והחלק החשוב ביותר בתולדות האנושות והאמונה – האמונה השלמה והאמיתית בא-ל אחד – שנולדה ממנו. אם נביט על כך מקרוב, נראה שהאמונה היא התרומה הגדולה ביותר לחברה לאורך כל ההיסטוריה.

ספר בראשית, המספר על אברהם אבינו – הינו ספר האמונה. הדרך הטובה ביותר ללמוד את החומש (כל חמשת חלקי התורה), היא בעזרת פירוש רש"י, מכיוון שחז"ל מלמדים אותנו שפרשנותו של רש"י תורמת ומובילה את הקורא לאמונה. רש"י – זה ראשי תיבות רבי שלמה יצחקי, גדול פרשני התורה מהמאה ה-11 למניינם במדינות אשכנז (צרפת וגרמניה), אשר פרשנותו מאירה את עינינו לאורך כל התורה והגמרא.

בפרשת וירא, מספרת לנו התורה על אברהם אבינו, שישב בפתח האוהל שלו במדבר הלוהט, ביום השלישי למילתו בגיל 99! השם יתברך ‘דאג’ שיום זה יהיה חם מאוד מאוד מן הרגיל, כך שאף אחד לא יצא החוצה, וכל זאת על מנת לאפשר לאברהם אבינו לנוח. אולם אברהם אבינו היה בצער רב מכיוון שלא היו לו אורחים. הוא היה התגלמות האהבה והחסד עלי אדמות. משימתו היחידה הייתה לפרסם את שמו יתברך בכל העולם. אברהם אבינו עסק בהכנסת אורחים – את כל עוברי המדבר היה מכניס לאוהלו, מאכיל ומשקה אותם, ובזמן שאכלו היה מספר להם על השם יתברך. כאשר רצו לשלם לו עבור הכנסת אורחים זו, הוא לא רצה לקבל שום תמורה! אלא רק שיודו להשם. הוא לימד את אורחיו לברך על האוכל וכך להודות להשם.

אז הנה לפנינו אדם זקן בן 99, יושב לו בפתח האוהל בחום נוראי וסובל כאבים לא קלים בכלל, בעקבות ברית המילה, אבל הוא אפילו לא מרגיש את הכאב. הצער על כך שאין לו אורחים באוהל שלו גובר על הכאב הפיזי. הכאב נובע מהעובדה האחת והיחידה – אין לו את מי ללמד על השם יתברך!

כצאצאיו של אברהם אבינו, קברניט וראש העולם, אף עלינו מוטל התפקיד של הפצת האמת של השם בעולם. לנו יש מטרה ברורה, מסר חשוב לעולם – האמונה והפצתה לכל בני העולם עד סוף כל הדורות.

רבי נחמן מברסלב מלמד אותנו, שהגאולה של עם ישראל תלויה בהעברת מסר האמונה בכל העולם, לכל אדם ולכל אומה, יהודים ושאינם יהודים כאחד. בניגוד לדתות אחרות, איננו מנסים להפוך שום אדם או אומה ולהיות כמונו, איננו מגיירים ואיננו מיסיונרים. אדרבה, מיסיונריות היא הדבר הטיפשי ביותר שיכול להיות, מכיוון שלכל אומה יש את התפקיד והמסלול המיועדים לה. אך עדיין, המטרה שלנו היא לנתק את בני העולם מהעבודה הזרה – כפי שעשה אברהם אבינו – ולקשר אותם אל השם יתברך.

שלוש פעמים ביום אנו מתפללים, בסוף כל תפילה, ואומרים "עלינו לשבח". זוהי תפילה שכל כולה בקשה לשחרור העולם מהעבודה הזרה מחד, ומאידך הפצת האמונה בעולם. אנו מתפללים על היום בו היא תמחה מן העולם וש"כל בני בשר יקראו בשמך" – היום בו ימלוך השם בכל העולם כולו על כל יושביו, "ביום ההוא יהיה השם אחד ושמו אחד".

אבל נשאלת השאלה – אם השם הוא כל-יכול, אז מדוע אינו שולט ומולך על העולם ויושביו כבר עכשיו?

בעזרת השם, על שאלה זו נענה במאמר הבא.