“אני מפחד מהלא לנסוע מאשר לנסוע”

האם יעיז ה"נאשם המסוכן"
לנסוע , למרות סכנת המוות
הגדולה המרחפת על ראשו,
אם ייתפס חלילה ב’קלקלתו’?

זמנים קשים עברו על יהודי רוסיה בתקופתו של השלטון הקומוניסטי. היו אלה ימים של ערב מלחמת העולם השנייה, פשיטות ומאסרים שנועדו להצר את צעדיהם של היהודים שומרי תורה ומצוות, היו מעשים שבכל יום ויום מצויים. זרועו הארוכה של השלטון הקומוניסטי ומשטרת הק.ג.ב. הגיעה לכל מקום, ובין היתר גם אל "הקלויז" של חסידי ברסלב באומן.

שני אברכים חשובים – רבי לוי יצחק בנדר ורבי אליהו חיים רוזין, נאסרו בעוון הפצת תורה וסיוע כלכלי ליהודי אומן. עבירות אלה, כידוע, היו חמורות ביותר והעונש הצפוי בעבורן הוא עונש מוות,או במקרה הטוב גלות לסיביר, ארץ הכפור והעבודה עד מוות.

גזר דין מוות היה תלוי ועומד נגדם וכמעט הוצא אל הפועל, אך בדרך נס שוחררו ממאסרם.

רבי לוי יצחק בנדר זצ"ל, מי שהיה לימים מראשי וזקני חסידי ברסלב בירושלים עיר הקודש, ברח מאומן זמן קצר לאחר שחרורו מהמאסר, הוא נדד לעיירה טולטשין, בה שהה זמן מה וכאשר רבו החיפושים אחריו, נאלץ להרחיק עד מוסקבה, בה קיווה להסתתר עד יעבור זעם.

ימי ראש השנה של שנת תרצ"ט קרבים ובאים, רבי לוי יצחק בנדר חסיד נלהב של רבינו נחמן מברסלב זיע"א, הנזהר בקיום דברי מורו ורבו קלה כבחמורה, כעת ניצב מולו דבר כרוזו וצוויו של רבינו הקדוש אשר הזהיר ואמר, כי "כל העניין שלי הוא ראש השנה איש לא ייעדר", והזהיר להוציא כרוז שכל מי שסר למשמעתו "איש בל ייעדר" לשהות באומן בראש השנה. האם יהין האברך הנרדף אשר סכנה גדולה צפויה לו, לנסוע לאומן, על אף סכנת המוות המרחפת מעל ראשו אם ייתפס חלילה ב’קלקלתו’?

רבי לוי יצחק תכנן לקיים את ציווי רבינו במסירות נפש ממש, "אפילו הדרך כולה מחופה סכינים, מפחד אני יותר מהלא לנסוע מאשר לנסוע"! הדהדו באוזניו הדי מילותיו של רבי נתן, תלמידו המובהק של רבי נחמן מברסלב, שקיים ביתר שאת ועוז כל ציווי וציווי מדברי רבו, ואשר הוא משמש כדוגמת תלמיד מסור ונאמן לדברי רבו.

חרדה גדולה אחזה בבני משפחתו כשנודעה להם תכניתו של אבי המשפחה, הרי אנשי המשטרה החשאית מנסים בכל דרך לשים עליו את ידיהם, וכיצד יכניס את עצמו אל לוע הארי? ובנוסף לכל הסיכון שבדבר, שימשה העיר אומן, אז באותם ימים, כמחנה צבאי, ואוי לו לאזרח הפשוט שייתפס שוהה באזור זה, שמן הסתם ייחשב לאויב או מרגל…

אבל לא איש כרבי לוי יצחק יוותר על דבר שבקדושה, ובפרט כאשר מדובר בנסיעה לאומן לראש השנה, שכל תיקון נשמתו שלו ושל בני ביתו תלויים בה.

רבי לוי יצחק החליט ועשה. הוא יצא לדרך רווית המכשולים והסכנות, נשא תפילה חרישית מתוך עמקי נשמתו לבוראו שיסייעו לקיים מצוות רבו אהובו, ושם פעמיו אל הדרך, הדרך שלא תשכח לעולם.

היה זה ביום חמישי כאשר הגיע החסיד הנאמן לאומן, הוא נכנס לביתו של אחד הנגידים שהיה מדורשי טובתם של חסידי ברסלב, שבביתו גם התקיימו התפילות בראש השנה. ראש השנה היה אמור לחול ביום שני ושלישי שלאחריו והוא הקדים לבוא.

בעלת הבית נבהלה מאוד כשראתה את "הנאשם המסוכן" בביתה וזעקה בפחד: "איך העזת לבוא הנה?! הרי מחפשים אחריך בכל מקום!". למשמע קריאותיה נענה בעלה לעומתה והרגיע אותה: "אם הוא כבר הגיע, שיישאר פה והשם יתברך יעזור לו, כמו שעזרו וסייעו עד כה", ומיהר והחביא אותו במרתף ביתו.

עד ערב ראש השנה הסתתר רבי לוי יצחק במרתף, ולפנות בוקר של ערב ראש השנה חבש את פניו בתחבושות, כאילו היה פצוע ויצא ממחבואו בדרך אל הציון, הוא מיהר לשם לבדו. כשכולו אחוז חיל ורעדה והתרגשות מהזכות הנפלאה לזכות להגיע לציון הנכסף, נכנס ואמר את עשרת המזמורים של "תיקון הכללי", נתן פרוטה לצדקה לקיים בזאת את ציווי רבינו ז"ל, שהבטיח שכל מי שיבוא אל קברו וייתן פרוטה לצדקה ויגיד את ה’תיקון הכללי’ הוא יעשה לו טובה נצחית, וכעבור עוד דקות אחדות של תפילה מלב רוגש וגואש מיהר לצאת ולשוב אל מקום מחבואו.

רוב אנשי העיר נמו את שנתם ולא הבחינו בו בכניסתו וביציאתו, אך, דווקא אותו מלשין, איש רע מעללים ממנו חשש רבי לוי יצחק ביותר צץ לפתע מולו, אמנם רבי לוי יצחק הכיר היטב את טיבו, אך ניסה בכל זאת להתחנן לפניו שלא יגרום לו רעה ולא יגלה לאיש שראה אותו באומן. האיש הבטיח לנצור את לשונו, אך מאוחר יותר התברר כי המשיך לעקוב אחריו במטרה לגלות את אוזנם של השלטונות.

בינתיים, נודע כי נתגלה מקום מסתורו ובני הבית הבינו שהם נמצאים כולם בסכנה גדולה, מכיוון שבביתם אמורה להתקיים התפילה. בעל הבית העביר את המניין למקום אחר, ואת אורחו החביא בסוכה שמאחורי הבית. בעוד רבי לוי יצחק עומד ומתפלל בסוכה, פרצו אל הבית שוטרים והחלו לערוך בו חיפוש דקדקני, אנשי המשטרה הפכו את כל הדירה ופיזרו ללא התחשבות בגדים וכלים לכל עבר, הילדים הביטו בפחד ובחרדה כיצד השוטרים מחטטים בכל מקום ומחפשים את קרבנם ללא מצוא. לפתע, מן הסוכה בקע קולו של רבי לוי יצחק שהתפלל באותה העת, נישא ברמה. אך להפתעתם הרבה של בני הבית לא ניגשו השוטרים אל הסוכה, ממנה נשמע הקול, והסתלקו כלעומת שבאו, בבחינת "עניים להם ולא יראו, אוזניים להם ולא ישמעו".

עוד ניסים רבים עברו על רבי לוי יצחק עד אשר זכה להגיע לארץ ישראל, שם הקים את בית המדרש של חסידי ברסלב והרביץ את תורת החסידות לאלפים, אולם מעולם לא שכח את ראש השנה האחרון בחייו בו היה באומן.

מעט מן המעט על מסירות נפשו של חסיד נאמן לרבו ואשר דרכו עברה כל תורת חסידות ברסלב, עד ימינו אנו. זכותם של הצדיקים הקדושים תעמוד לנו ולכל עם ישראל, אמן!